Translate


השקשוקה של דניאל, הכי ארוחת בוקר בעולם (-:



אני אוהבת ארוחות בוקר. נו, טוב, את זה כבר כולכם יודעים.
או רובכם, לפחות (-:
ארוחות בוקר ישראליות הן ארוחות הבוקר הכי טובות שיש.
תמיד כשאני מתארחת בבתי מלון בעולם, אני שואלת את עצמי איך הם לא יודעים להתפרע בארוחות בוקר כמו בבתי המלון הישראלים. עשירות, טעימות, עם כל מה שרק אפשר לחשוב שקיים. גבינות, דגים, פירות, ירקות וסלטים, לחמים, ממרחים, קורנפלקס וגרנולה, יוגורטים, מעדנים, מאפים חמים, מתוקים ומלוחים, אוכל חם, ביצים בכל הוריאציות האפשריות, מאומלטים ועד בכלל, ריבות מעולות, פנקייק'ס, והעיקר- שלכל אחד יהיה מה שהוא אוהב.
הוזמנתי למלון דניאל, לארוחת בוקר, ואין סיכוי שאסרב להזמנה שכזו (-:
בסוף הפוסט מחכה הטבה מיוחדת לקוראי הבלוג שלי, לארוחת בוקר במלון דניאל בהרצליה (-:
פתחתי את ארוחת הבוקר המשגעת הזו עם צלחת של "חמים וטעים".
בכלי החרס שכנה לה שקשוקת מוצרלה משובחת,
ושף המלון המקסים, דודו כהן, הסכים לתת לי את המתכון לשקשוקה הנפלאה הזו.
אני אהיה נחמדה במיוחד, ואתן לכם אותו גם, עוד מעט (-:
  




יצא לי לאכול השבוע בשלושה בתי מלון. ארוחת הבוקר של מלון "דניאל" היתה הטובה, העשירה, והטריה מכולן, באמת ארוחה מאד מאד מפנקת. שלושה בתי מלון בשבוע, ואין ספק. הציון הגבוה ביותר ניתן לדניאל הרצליה, הנמוך ביותר לקראון פלאזה סיטי סנטר ת"א. ארוחת הבוקר במלון הבוטיק היתה איפשהו באמצע, וההבדלים בין שלושת הארוחות מאד משמעותיים.
מחלקת הסלטים של מלון דניאל היתה עשירה ומעניינת:


בליקר בייקרי. בוקר ועוד (-:

בתי קפה וארוחות בוקר הם אחד מ"תחביבי האוכל" שלי.
בכלל, יש לי חולשה לחלמונים.
נכון, הם צהובים, ואצלי, כידוע, רק אדום נכנס הביתה, אבל במקרה הזה יש הקלות, ואני אוהבת את הצהובים האלו (-:
הזמנתי את הבלוגרים לטעום את ארוחות הבוקר של "בליקר בייקרי",
בסניף פרישמן בת"א.
בנוסף, טעמנו עוד מנות מתפריט בית הקפה, שייקים, וקינוחים הורסים במיוחד, מבית היוצר של אורן ביקר, קונדיטור נפלא, שהיה ממקימי הרשת.
גילוי נאות: הייתי אורחת המקום.


פתחנו עם שלושה סלטים.
ראויה לציון הטריות של חומרי הגלם, כל הירקות היו רעננים, והאוכל היה מוקפד, למרות שמדובר בבית קפה, ולא במסעדת שף.
הסלט הראשון נקרא "סלט בליקר".
מכיל קוביות בטטה מקורמלות ופטריות שמפיניון מוקפצות על מצע עלים ירוקים, עגבניות שרי, נבטי חמניה וקרוטונים, מוגש עם גבינת פטה מגורדת.
השילוב היה מאד מוצלח, בעיניי.
בכלל, בטטות וגבינת פטה תמיד הולכות לי טוב ביחד.


הסלט השני, סלט קינואה חמה, הפתיע לטובה. אני לא מחובבי הקינואה, אבל במקרה הספציפי, הסלט החם היה מוצלח מאד,
ועם תוספת של עוד קצת תיבול, הוא היה מושלם.
קינואה, ירקות אנטיפסטי, פטריות פורטבלו, פטרוזיליה,
נענע, טחינה גולמית, גבינה בולגרית.

 

הסלט השלישי היה הטוב ביותר, בעיניי. "סלט גלילי", עם גבינת ברי נהדרת על מצע עלים ירוקים, פירות עונתיים, אגוזי מלך, שקדים קלויים, קרוטונים, תאנים, אוכמניות מיובשות. סלט נפלא, גדוש בדברים טובים, למרות שסלטים הם לא ארוחה בשבילי, אותו הייתי מזמינה בכיף, כארוחת ביניים (-:


את ארוחות הבוקר של "בליקר בייקרי" אני מכירה, לפעמים אני אוכלת אותן בסניף "בליקר בייקרי" שקרוב לביתי.
נראה לי שכדאי שגם אתם תכירו, יש כמה ארוחות בוקר שוות במיוחד (-:
פתחנו עם "בוקר מקסיקני", משולשי טורטיה פריכים וטעימים, במילוי של גבינת מוצרלה וחביתה פיקנטית, ממרח אבוקדו, פלפלים קלויים, גבינת שמנת מתובלת וסלסה עגבניות.
מוגשת עם סלט עגבניות שרי ועלים ירוקים, קפה ומיץ, ומחירה 52 ש"ח.



 
ארוחת בוקר "שווה" נוספת, שאהבתי במיוחד, היתה "בוקר בליקר ת"א".
כל הדברים הטובים בארוחת בוקר אחת (-:
קרואסון חמאה מעולה, במילוי סלמון מעושן, רוטב הולנדייז, אורוגולה, עגבניה וביצים עלומות.
מוגש בליווי סלט עגבניות שרי ועלים ירוקים, לחמניית דגנים, ריבה, גבינה בולגרית, גבינה מתובלת ושתיה חמה וקרה.
אהבתי מאד הקרואסון המופלא הזה (-:

 



הארוחה הבאה היתה "בוקר הולנדייז".
ביצה עלומה מרוחה ברוטב הולנדייז, פלטת גבינות עשירה ומפנקת, סלט קצוץ, שתיה חמה וקרה.




עוד ארוחת בוקר שווה, שמבחינתי היא הפייבוריטית שלי, היא "בוקר לטיני".
פטריות מוקפצות עם גבינת חלומי ועשבי תיבול, על מצע קרוסטיני פרמז'ן ושום, וביצת עין מעל. מוגש עם קרם שמנת מתובלת, וממרח אבוקדו.

הפטריות עם החלומי, כשהביצה נוזלת מעל, ומתערבבת עם הקרוסטיני, תענוג אמיתי:


ארוחת הבוקר האחרונה שטעמנו היתה "בוקר מפנק".
ביצים לפי בחירה, שלושה סוגי דגים(סלמון מעושן, סרדינים, טונה מתובלת), ולחובבי דגים זו ארוחה מעולה:





הדגים ב"בליקר בייקרי" הם דגים טריים.
אכלנו פילה דניס אפוי בתנור, על מצע תפוחי אדמה ברוטב שמנת חמאה, טימין ורוזמרין.
הדג היה עשוי נפלא, מחירו 74 ש"ח, והטריות הורגשה בטעמו ה"נקי".

 


מהחלק האיטלקי של התפריט טעמנו "פרפדלה ים תיכוני".
שוב, בניגוד להרבה בתי קפה, שהכנת האוכל אצלם מוגדרת "בינוני", ההכנה(תחת ידיו של השף רועי מיימוני) היתה מדוייקת, והורגשה טריות של חומרי גלם, ועבודה נכונה איתם. הפסטה היתה "אל-דנטה", והטעמים היו מעולים. מנה שמתומחרת ב-44 ש"ח, ושווה בהחלט את מחירה.
פטה, זיתים, עלי תרד, עגבניות שרי, ברוטב פומפדורו:


המנה הכי פחות טובה בעיניי בערב הזה היתה מנה של "חציל על הנילוס", דג נסיכת הנילוס על חציל קלוי, יוגורט ועשבי תיבול. טעמו של דג הנסיכה היה דומיננטי מדי, בעיניי, ולמרות שהיא מצטלמת יפה, בזכות צבעוניותה, היא ממש לא הפייבוריטית שלי:




ולאהבה הגדולה שלי, עוגות וקינוחים!!!
פה אין מה לומר, המקצוענות של הקונדיטור אורן ביקר מורגשת בכל קינוח, ואין ספק שגם אחרי כל מה שאכלנו, לא הרשתי לעצמי להפסיד טעימה מכל קינוח. אין מצב שאני עומדת בפיתוי מתוק כזה (-:
מוכנים???

הקינוח הראשון נקרא "שחיתות". אין דרך אחרת להגדיר אותו. מושחת, בטירוף. טעים, בטירוף, גם (-:
חגיגת שוקולד "פררו רושה":


עוגת גבינה-פירורים מעולה.
ביסקוויט דקוואז, קינמון, קרם גבינה ופירורי בצק פריך:



פאי לימון מעוצב, מטריף וקליל, בצק פריך שקדים במילוי קרם לימון:

העוגה הפייבוריטית שלי, עוגת גבינה-אספרסו, עוגה נפלאה, בדיוק השילוב המופלא בעיניי של אספרסו עם מתיקות עדינה. הייתי אוכלת תבנית שלמה ממנה (-:


פאי תפוחים הוא אחד מהקינוחים שאני יותר אוהבת, פה הוא קצת התפספס כי הוא הספיק להתקרר עד שסיימנו לצלם אותו, כך שבערב הזה, למרות אהבתי לפאי תפוחים, הוא היה הקינוח שהיה הכי פחות מוצלח. הוא מגיע עם גלידה, ובימים כתיקונם, סביר שאני אתענג גם עליו (-:


הסחלב היה מעולה, עם הרבה תוספות טעימות, אחלה קינוח ליום קר:


פאי קרם ברולה מצויין:



סופלה שוקולד עם גלידה, מענג, כמו שסופלה צריך להיות:

 

אם אתם מגיעים לסניף "בליקר בייקרי" בפרישמן, על דבר אחד אני לא מרשה לכם לוותר, על השייקים המעולים, שעשויים מיוגורט. אני מרשה לעצמי להגיד שהשייקים ששתינו היו מהטובים שטעמתי, מתיקות מעורבת עם חמיצות של יוגורט, שייק גדול וסמיך, ואני מניחה שבכל פעם שיצא לי לעבור בסביבה, אכנס לשתות אחד כזה.
מומלץ מאד!!



מיקום: ריינס פינת פרישמן, ת"א.
חניה: נו, ת"א, זוועה, כמובן (-:
מחירים: סבירים בהחלט, אפילו מפתיעים לטובה לפעמים.
ארוחות בוקר: מצויינות.
שייקים: נפלאים.
עוגות: הורסות.
קישור לאתר הסניף:

 






ח-מסה על הארוחה המושלמת הזו (-:


יש ארוחות שיוצאים מהן עם טעם של עוד.
היום אני לא רוצה לספר לכם כלום.
לא מה היה בכל מנה, לא איזה דג, איזה סלט, או מה היה הקינוח.
אני רק רוצה לספר לכם שזו היתה ארוחה מושלמת.
אחת מהטובות. כל ביס היה חוויה. כל מנה היתה מדוייקת.
כל טעימה גרמה לי אושר, וכל הארוחה במקום הנפלא הזה, מסה, ראויה לפרגון,
כי יצאתי ממנה עם הרגשה שאני רוצה להישאר שם.
להישאר, ולטעום עוד, ועוד, ועוד. ככה בדיוק היה לי טעים, במסה.
רגע של פרגון לשף משה אביב, ולמסעדה הנפלאה שלו, מסה,
 על ארוחה מושלמת,
שאני לא הולכת לכתוב עליה כלום.
התמונות אומרות הכל, וזה שאני יושבת ומפנטזת עליה יותר מחודש 
אחרי שאכלתי אותה, ומרגישה שממש בא לי עוד פעם,
זו סיבה מספיק טובה לספר לכם שמסה היא עילוי, בעיניי (-:













סתם, כי בא לי לפרגן (((-:


ג'וזפה, תעשה לי פיצה!

מה הדבר הראשון שעולה לנו בראש כשאומרים "פיצה"? ברור, איטליה.
הזמינו אותי לפיצריה חדשה. "כדאי לך". אמרו לי. האמת, התלבטתי.
פיצה? מה כבר אפשר לחדש לי בפיצה?
"פיצה אחרת". הבהירו. "מנאפולי. מכין אותה פיצה-מאסטר איטלקי אמיתי".
השתכנעתי. המילים "איטלקי", "נאפולי", ו"פיצה", התחילו לגרום למוח שלי להזיל פנטזיות על בצק ומוצרלה.
לקחתי חברה, ונסענו לאבן גבירול בת"א, שם נפתחה הפיצריה החדשה "דה פפה". והפיצה?
כן, זאת היתה "פיצה אחרת":


 
ג'וזפה ג'ורדנו נולד וגדל בעיירה הררית קטנה (איירולה), קרוב לנפולי.
להוריו היתה שם מאפיה משפחתית. כולם עבדו ליד התנור: הוריו, סבתו, סבו ואחיותיו.  
נעוריו של ג'וזפה היו עטופים בהרבה חום, של משפחה ותנורים, ובריח של בצק, לחם ופיצות טריות.
גוזפה ג'ורדנו, עבד, בישל וניהל מסעדות בניו-יורק.


בשנים האחרונות ניהל את רשת המסעדות האיטלקית הנודעת סרפינה (Serafina),
שם הוא פגש את הכנרת שירה נטיף, התאהב, ביקר בתל-אביב והתאהב גם בעיר.
פתיחתה של פיצריה איטלקית-נפוליטנית מקורית היתה רק עניין של זמן.


ג'וזפה שהוא בעל הסמכה וחבר באגודה "הפיצריות הנפוליטניות" (אגודה מקצועית שקיימת כבר 700 שנה, ומעניקה את ההסמכה, רק אחרי בחינות מוקפדות), הביא לארץ תנור פיצות ייחודי ומיוחד לאפיית פיצה נפוליטנית,
שעובד בחום של 600 מעלות, והחל לאפות פיצות בתל-אביב. פיצות נפוליטניות.








מקור הפיצה הוא מנפולי, וכשאיטלקי רוצה לאכול פיצה באמת טובה ומקורית, הוא יזמין תמיד "פיצה נפוליטנה". הפיצה הנפוליטנית שונה מפיצה רומאית, או מכל פיצה אחרת. יש לה מסורת ארוכה(700 שנה), ותהליך הייצור שלה שונה.
שלא כפיצות מרומא, הפיצות מנפולי, הבצק שלהן עשוי ללא שמן, ולכן הוא אוורירי מאד:



לראות את ג'וזפה עובד עם הבצק האוורירי הזה, זו חוויה בפני עצמה. רואים כמה הוא אוהב אותו.
כל תנועה וכל לישה שלו מתבצעת ברכות מתבקשת:

 









הגענו לשלב שצריך לבחור. וואו. כל הפיצות נראות מצויינות, אלו היו הבחירות שלנו:

CAPRICCIOSA

רוטב עגבניות קלופות, מוצרלה טרייה, פרמיז'נו רג'נו, מלח ים, האם, ארטישוק, זיתי גאטה ופטריות טריות:


RICOTTA E SALAME

מרגריטה עם גבינת ריקוטה פרסקה משובחת, פלפל שחור גרוס טרי ובשר שנכבש בתבלינים ארומטיים ויובש:




CAPRESE

פיצה ביאנקה עם סלט של ארוגולה, גבינת פרמיז'נו רג'נו, ועגבניות שרי טריות:


NAPOLETANA 

רוטב עגבניות קלופות, אנשובי ים-תיכוני משובח-אורטז, שום טרי, אורגנו, מלח ים ובזיליקום טרי:


הסלטים:

ארוגולה, גבינת פרמיז'נו, עגבניות שרי, חומץ בלסמי, שמן זית כתית, מלח ופלפל:



עגבניות טריות, גבינת מוצרלה, בצל, טונה, בזיליקום, שמן זית כתית, מלח ים ופלפל שחור:


והקינוח, אחחחח, הקינוח, טירמיסו תוצרת בית, שעליו, כמובן, התענגתי (-:





המקום מתוק מאד, הפיצות מעולות, השירות טעון שיפור.
ג'וזפה, מאסטר-פיצה חייכן שישמח לספר על הפיצות של נאפולי:


ולחובבי פיצות(ובינינו, מי לא כזה?) מומלץ לבקר במקום, ולטעום את הפיצה הנהדרת עם הבצק הנפוליטאני, נטול השמן:




קישור לאתר הפיצריה: