דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך 2011

השקשוקה של דניאל, הכי ארוחת בוקר בעולם (-:

אני אוהבת ארוחות בוקר. נו, טוב, את זה כבר כולכם יודעים. או רובכם, לפחות (-: ארוחות בוקר ישראליות הן ארוחות הבוקר הכי טובות שיש. תמיד כשאני מתארחת בבתי מלון בעולם, אני שואלת את עצמי איך הם לא יודעים להתפרע בארוחות בוקר כמו בבתי המלון הישראלים. עשירות, טעימות, עם כל מה שרק אפשר לחשוב שקיים. גבינות, דגים, פירות, ירקות וסלטים, לחמים, ממרחים, קורנפלקס וגרנולה, יוגורטים, מעדנים, מאפים חמים, מתוקים ומלוחים, אוכל חם, ביצים בכל הוריאציות האפשריות, מאומלטים ועד בכלל, ריבות מעולות, פנקייק'ס, והעיקר- שלכל אחד יהיה מה שהוא אוהב. הוזמנתי למלון דניאל, לארוחת בוקר, ואין סיכוי שאסרב להזמנה שכזו (-: בסוף הפוסט מחכה הטבה מיוחדת לקוראי הבלוג שלי, לארוחת בוקר במלון דניאל בהרצליה (-: פתחתי את ארוחת הבוקר המשגעת הזו עם צלחת של "חמים וטעים". בכלי החרס שכנה לה שקשוקת מוצרלה משובחת, ושף המלון המקסים, דודו כהן, הסכים לתת לי את המתכון לשקשוקה הנפלאה הזו. אני אהיה נחמדה במיוחד, ואתן לכם אותו גם, עוד מעט (-:     יצא לי לאכול השבוע בשלושה בתי מלון. ארוחת הבוקר של מל...

בליקר בייקרי. בוקר ועוד (-:

בתי קפה וארוחות בוקר הם אחד מ"תחביבי האוכל" שלי. בכלל, יש לי חולשה לחלמונים. נכון, הם צהובים, ואצלי, כידוע, רק אדום נכנס הביתה, אבל במקרה הזה יש הקלות, ואני אוהבת את הצהובים האלו (-: הזמנתי את הבלוגרים לטעום את ארוחות הבוקר של "בליקר בייקרי", בסניף פרישמן בת"א. בנוסף, טעמנו עוד מנות מתפריט בית הקפה, שייקים, וקינוחים הורסים במיוחד, מבית היוצר של אורן ביקר, קונדיטור נפלא, שהיה ממקימי הרשת. גילוי נאות: הייתי אורחת המקום. פתחנו עם שלושה סלטים. ראויה לציון הטריות של חומרי הגלם, כל הירקות היו רעננים, והאוכל היה מוקפד, למרות שמדובר בבית קפה, ולא במסעדת שף. הסלט הראשון נקרא "סלט בליקר". מכיל קוביות בטטה מקורמלות ופטריות שמפיניון מוקפצות על מצע עלים ירוקים, עגבניות שרי, נבטי חמניה וקרוטונים, מוגש עם גבינת פטה מגורדת. השילוב היה מאד מוצלח, בעיניי. בכלל, בטטות וגבינת פטה תמיד הולכות לי טוב ביחד. הסלט השני, סלט קינואה חמה, הפתיע לטובה. אני לא מחובבי הקינואה, אבל במקרה הספציפי, הסלט החם היה מוצלח מאד, ועם תוספת של עוד קצת תיבול, הוא היה מושלם. קינואה, ירקו...

ח-מסה על הארוחה המושלמת הזו (-:

יש ארוחות שיוצאים מהן עם טעם של עוד. היום אני לא רוצה לספר לכם כלום. לא מה היה בכל מנה, לא איזה דג, איזה סלט, או מה היה הקינוח. אני רק רוצה לספר לכם שזו היתה ארוחה מושלמת. אחת מהטובות. כל ביס היה חוויה. כל מנה היתה מדוייקת. כל טעימה גרמה לי אושר, וכל הארוחה במקום הנפלא הזה, מסה, ראויה לפרגון, כי יצאתי ממנה עם הרגשה שאני רוצה להישאר שם. להישאר, ולטעום עוד, ועוד, ועוד. ככה בדיוק היה לי טעים, במסה. רגע של פרגון לשף משה אביב , ולמסעדה הנפלאה שלו, מסה ,  על ארוחה מושלמת, שאני לא הולכת לכתוב עליה כלום. התמונות אומרות הכל, וזה שאני יושבת ומפנטזת עליה יותר מחודש  אחרי שאכלתי אותה, ומרגישה שממש בא לי עוד פעם, זו סיבה מספיק טובה לספר לכם שמסה היא עילוי, בעיניי (-: סתם, כי בא לי לפרגן (((-:

ג'וזפה, תעשה לי פיצה!

מה הדבר הראשון שעולה לנו בראש כשאומרים "פיצה"? ברור, איטליה. הזמינו אותי לפיצריה חדשה. "כדאי לך". אמרו לי. האמת, התלבטתי. פיצה? מה כבר אפשר לחדש לי בפיצה? "פיצה אחרת". הבהירו. "מנאפולי. מכין אותה פיצה-מאסטר איטלקי אמיתי". השתכנעתי. המילים "איטלקי", "נאפולי", ו"פיצה", התחילו לגרום למוח שלי להזיל פנטזיות על בצק ומוצרלה. לקחתי חברה, ונסענו לאבן גבירול בת"א, שם נפתחה הפיצריה החדשה "דה פפה". והפיצה? כן, זאת היתה "פיצה אחרת":   ג'וזפה ג'ורדנו נולד וגדל בעיירה הררית קטנה (איירולה), קרוב לנפולי. להוריו היתה שם מאפיה משפחתית. כולם עבדו ליד התנור: הוריו, סבתו, סבו ואחיותיו.   נעוריו של ג'וזפה היו עטופים בהרבה חום, של משפחה ותנורים, ובריח של בצק, לחם ופיצות טריות. גוזפה ג'ורדנו, עבד, בישל וניהל מסעדות בניו-יורק. בשנים האחרונות ניהל את רשת המסעדות האיטלקית הנודעת סרפינה ( Serafina ), שם הוא פגש את הכנרת שירה נטיף, התאהב, ביקר בתל-אביב והתאהב גם בעיר. פתיחתה של פיצריה איטלקית-נפוליטנ...