Translate


החומוס הכי שווה בארץ, בפסטיבל מרחבא (-:

חומוס, זה כ"כ ישראלי. אולי הכי ישראלי, וטעים, ונכון, ואהוב. אולי המאכל הכי אהוב. עם בשר על האש, סתם ככה בפיתה, עם פול, בלי כלום, ובכל צורה שהיא.
חומוס. פעם, כשהיינו אומרים "חומוס טוב", היינו חושבים על נסיעה לאבו גוש. אחרי זה, הגיע אבו חסן. חומוס שעומד על המדף בסופר מעולם לא זכה לכינוי "חומוס טוב". ככה נראה "חומוס ממש טוב", שהכין לנו אבו יוסוף, אחד ממומחי החומוס של צבר:


בחברת "צבר", שמובילה בתחום סלטי החומוס המצוננים, עובדים כל הזמן על שידרוגים למאכל הלאומי שלנו, החומוס. 
מתי, סמנכ"ל השיווק של "סלטי צבר", אמר את זה הכי נכון שאפשר: "החומוס שלנו הוא לא החומוס הכי טוב, אבל הוא הכי קרוב לדבר האמיתי ולחומוס של החומוסיות". אין ספק שהוא צודק. כבר שנים אני נאמנה לחומוס של צבר, במיוחד זה עם הצנוברים, או זה עם הטחינה.
צבר הפעילה את החומוסולוג שלה(כן, כן, יש כזה דבר מומחה לחומוס, "חומוסולוג"), שיצא לשוטט בארץ, להקשיב לאנשים, ולמצוא את המומחים שמכינים חומוס אמיתי בבית, כזה שאנשים בסביבתם יודעים שאצלם אפשר למצוא את "החומוס הכי טעים באזור".  במסגרת השיטוטים הגיעה השמועה על אחד מיפו, שמכין מסבאחה מעולה. הצפוניים יקראו לזה "משוואושה".
חומוס עם גרגירים חמים, שכמו שטועמים אותו, מרגישים את כל ביס וכל גרגר מלטף את הלשון, וגולש לו בהנאה על-חושית (-:


צבר החליטה שלכל אחד מגיע לטעום את "החומוס הכי טוב בארץ", ואירגנה את "פסטיבל מרחבא", שיתקיים ב-27-28 ליולי, ובו ניתן יהיה להזמין מקום, ולהתארח אצל עשרת האנשים שהכי בא לכם לאכול אצלם חומוס. המחירים עממיים, כדי שכל אחד יוכל לבוא ולטעום מהחוויה. מנת חומוס תעלה 15 ש"ח, וחומוס עם תוספות- 17 ש"ח. שווה (-:



כאירוע טרום הפתיחה של הפסטיבל, הוזמנו מספר בלוגרים לכמה מהבתים, כדי לחוות את האירוח רגע לפני שהוא מתקיים, ולתת מידע מדוייק על "מה הולך לקרות שם, בעצם" (-:
אני הוזמנתי לביתו של אבו יוסוף ביפו. בסופר תוכלו לראות את הסלטים השונים של "אנשי החומוס הביתי", כשאבו יוסוף אחראי על המתכון לחומוס המסבאחה המעולה שלו. טעמתי. מעולה, לגמרי. זה אבו יוסוף:


וזה, יוסף, בנו של אבו יוסוף, כמובן (-:



חומוס שעובר מדור לדור:


יש משהו מאד אמיתי ופשוט בביתו של אבו יוסוף. האירוח בביתו היה צנוע, ענייני, וטעים מאד. קצת מהחצר:





וקצת מבפנים, נו, אדום, אתם יודעים, לא יכולתי שלא לצלם קיר אדום (-: 
(וככה בשקט, ובגלל הקירבה לבלומפילד, אני מרשה לעצמי לצעוק: "יאללה, הפועל!!) (-:
  

על השולחן חיכו לנו עלי תבלין טריים, והדברים הכי בסיסיים שמתלווים לחומוס טוב:



  
 פטרוזיליה, כמובן, כמו שראוי לכל חומוס שמכבד את עצמו:
  

זיתים מצויינים (כי איך אפשר בלי):


חמוצים וירקות, ופיתות, ברור (-:


קיבלנו הסבר על הפסטיבל מסמנכ"ל השיווק של צבר, מתי:




ולאחר מכן קצת הסברים על חומוס, מאיציק, החומוסולוג. "נדלקתי" על המילה הזאת. חומוסולוג. כמו קרדיולוג, רק ללב של החומוס:


ואז התחיל הסשן המעניין. קיבלנו הדגמה להכנת החומוס של אבו יוסוף, כשהוא הסביר לנו בדיוק איך הוא מכין אותו(רגע, סבלנות, עוד רגע המתכון). כשהוא מכין אותו, רואים כמה שהוא אוהב אותו. בעיניים, בערבוב. ככה זה, חומוס מהנשמה (-:
הכל מתחיל מפה, מגרגירי החומוס:
הכנת החומוס- משרים קילו חומוס במים במשך הלילה למחרת מחליפים את המים ושמים על הגז לשעה ורבע אפשר להוסיף כפית סודה לשתיה .



אחרי שעה ורבע בודקים, אם הגרגרים רכים מספיק טוחנים אותם יחד עם רבע קילו טחינה כף מלח ושני לימונים.


המסאבחה- לוקחים את החומוס המוכן, מערבבים עם חצי קילו טחינה וחצי קילו גרגירי חומוס מערבבים הכל יחד עם תטבילה, רוטב משלושה לימונים, שלושה שיני שום ופלפל ירוק קצוץ .
טיפ חובה להגיש את הגרגרים חמים!! (-:


וככ זה נראה בסוף, רגע לפני שמעטרים אותו בפטרוזיליה, שמן זית, כמון ופפריקה:
  

כששני מומחים לחומוס נפגשים, רק אנחנו יכולים להרוויח:


אחרי שהתענגנו על החומוס המעולה, והכי טעים וטרי שאכלתי אי פעם, אבו יוסוף הכין לנו קפה, מהאמיתיים האלו (-: 

  




ואחרי כל המאמץ, גם למומחים מותר ללגום איזה ספל (-:
תודה לאבו יוסוף, שפתח בפנינו את ביתו, והכין לנו את המסבאחה הכי טובה שאכלתי (-:


 ותודה גדולה למתי, מ"צבר", ולאיציק, החומוסולוג, שדואגים שהחומוס שלנו בסופר יהיה הדבר הכי קרוב לדבר האמיתי (-:
או איך אומרים אצלם, בצבר? "חומוס עושים באהבה, או לא עושים בכלל" (-:
  


זכרונות מעוף בגריל. פוסט געגוע.

כשהייתי ילדה, לאבא שלי היתה חנות לעוף בגריל. הוא ואחיו התאום מכרו עופות בגריל. חנות אחת קטנה בקינג ג'ורג בת"א, שכולה ריחות נפלאים של עוף בגריל. עוף בגריל הוא לא "סתם עוד עוף" בשבילי. עוף בגריל אלו זכרונות מאבא שלי, ז"ל. זכרונות נעימים כאלו שמציפים אותנו, וגורמים לנו להזיל דמעה, ולהתגעגע. בדיוק אותה דמעה נוסטלגית חנקה את גרוני כשטעמתי את העוף בגריל של "רוסטה צ'יקן".
משהו בריח שלו, בתיבול המיוחד, הזכיר לי את "העוף בגריל של אבא". אבא שלי בטח יושב שם למעלה, קורא, ומחייך. תמיד אמרתי שהעוף בגריל שלו היה העוף בגריל הכי טעים שאכלתי. זכרונות ילדות, אי אפשר להתווכח איתם.


THE TASTE OF PARTNERSHIP


בסוף יוני נחנכה הטיילת החדשה של ראש העין.
אהמממ....זה בלוג אוכל, איך קשורה ראש העין לאוכל? דרך ניו אורלינס.
ניו אורלינס היא העיר התאומה של ראש העין. לארוע בטיילת החדשה שלנו הגיעו ארבעה שפים מניו אורלינס, שבישלו והדגימו את המאכלים המסורתיים שלהם.
רגע לפני האוכל מניו אורלינס, הלכתי להציץ במתוקים שהגיעו מפתח תקווה. נו, אתם יודעים שיש לי פטיש לעוגות ומאפים מסוגים שונים, ועם מראות כאלו, איך אפשר שלא??


















הטיילת, יפיפיה. מזרקות משגעות, והרבה דשא. צבעים מתחלפים, בערב המראה קסום במיוחד:



















והיו גם כמה בנות, שהחליטו ללכת עם החגיגות עד הסוף, וכמו ב-1977, כשמכבי זכתה בגביע אירופה, ואנשים קפצו למזרקה בכיכר מלכי ישראל, אצלנו בחגיגות 2011, קפצו למזרקה בטיילת (-:



לאורך הטיילת היו פזורים אמני רחוב. יש משהו מקסים באמני רחוב. לא משנה אם זה בראש העין או בברצלונה, אמני רחוב תמיד עושים לי שמח. ססגוניים שכאלו:























בראש העין יש גם קונסבטוריון מעולה,
והמון חבר'ה מוכשרים שמנגנים נפלא:























ראש העין-ניו אורלינס
THE TASTE OF PARTNERSHIP











השף והיועץ גלעד דולב לקח פיקוד על האירוע מהצד הקולינארי שלו

















באירוע המקסים הזה לקחו חלק ארבעה שפים מניו אורלינס.

ג'ון בש ואלון שעיה
(כן, כן, אלון שף ישראלי שחי בניו אורלינס):








ג'קו לאונארדי:





ודיוויד סלאטר:












השף ג'ון בש הכין והדגים את אחד המאכלים המסורתיים של ניו אורלינס, ג'ימבלאיה. אם תמיד רציתם לדעת איך מכינים ג'ימבלאיה, אז הנה, יש מתכון לג'ימבלאיה עוף ונקניקי טלה (-:




השף ג'ון בש גם ערך הדגמה להכנת ג'ימבלאיה:

  

מוסיפים את הסלרי והשום:


מוסיפים את האורז והרכיבים היבשים:


מגבירים לחום גבוה, ומוסיפים את העגבניות ואת הציר, ומרתיחים, מכסים את הסיר, מורידים לאש נמוכה ומבשלים 15 דקות:


מסירים את המכסה, ומפזרים את הבצל הירוק, ומכסים להשהייה כעשר דקות נוספות:


מעבירים לצלחת הגשה:
  

ובתיאבון!!!!!



גם השף ג'קו לאונרדי הדגים הכנת ג'ימבלאיה, ופה גם ראש העיר שלנו, משה סיני, הפך גם הוא לשף לדקות ספורות. לדעתי, הוא הרבה יותר מוצלח בעירייה מאשר במטבח :


  





והנה יש לנו עוד ג'ימבלאיה היישר מניו אורלינס:


כולם נראו מאד שמחים באותו ערב. גם התושבים הוותיקים של ראש העין, שזוכרים אותה מהגלגול הקודם, לא שיערו שיום אחד העיר שלהם תקבל כ"כ הרבה פינות חמד:


ראש העיר טעם:


הגיש:


פירגן:


התעניין:


שוחח עם התושבים:

 

ובעיקר חייך. מגיע לו, ויש לו סיבה טובה:


  
המון תושבים באו לראות את הטיילת החדשה, ולאכול. לא כל יום יש כזו חגיגה בראש העין, זה היה יותר טוב מיום העצמאות. בלי פטישים, בלי קצף, אבל עם הרבה צבעים ושמחה:



על הדרך פגשתי עוד שניים שעושים רבות למען העיר שלנו. סגן ראש העיר ויו"ר אגף הנדסה וספורט , רזיאל אחרק:
 

 
ועופר בביוף, חבר מועצת העיר, עם אשתו נטלי:


והכי חשוב...שרק נמשיך לשמוח, ונהיה תמיד בראש (העין, כמובן) (-: