דלג לתוכן הראשי

פוסטים

מציג פוסטים מתאריך יולי, 2011

החומוס הכי שווה בארץ, בפסטיבל מרחבא (-:

חומוס, זה כ"כ ישראלי. אולי הכי ישראלי, וטעים, ונכון, ואהוב. אולי המאכל הכי אהוב. עם בשר על האש, סתם ככה בפיתה, עם פול, בלי כלום, ובכל צורה שהיא. חומוס. פעם, כשהיינו אומרים "חומוס טוב", היינו חושבים על נסיעה לאבו גוש. אחרי זה, הגיע אבו חסן. חומוס שעומד על המדף בסופר מעולם לא זכה לכינוי "חומוס טוב". ככה נראה "חומוס ממש טוב", שהכין לנו אבו יוסוף, אחד ממומחי החומוס של צבר:

בחברת "צבר", שמובילה בתחום סלטי החומוס המצוננים, עובדים כל הזמן על שידרוגים למאכל הלאומי שלנו, החומוס.  מתי, סמנכ"ל השיווק של "סלטי צבר", אמר את זה הכי נכון שאפשר: "החומוס שלנו הוא לא החומוס הכי טוב, אבל הוא הכי קרוב לדבר האמיתי ולחומוס של החומוסיות". אין ספק שהוא צודק. כבר שנים אני נאמנה לחומוס של צבר, במיוחד זה עם הצנוברים, או זה עם הטחינה. צבר הפעילה את החומוסולוג שלה(כן, כן, יש כזה דבר מומחה לחומוס, "חומוסולוג"), שיצא לשוטט בארץ, להקשיב לאנשים, ולמצוא את המומחים שמכינים חומוס אמיתי בבית, כזה שאנשים בסביבתם יודעים שאצלם אפשר למצוא את "ה…

זכרונות מעוף בגריל. פוסט געגוע.

כשהייתי ילדה, לאבא שלי היתה חנות לעוף בגריל. הוא ואחיו התאום מכרו עופות בגריל. חנות אחת קטנה בקינג ג'ורג בת"א, שכולה ריחות נפלאים של עוף בגריל. עוף בגריל הוא לא "סתם עוד עוף" בשבילי. עוף בגריל אלו זכרונות מאבא שלי, ז"ל. זכרונות נעימים כאלו שמציפים אותנו, וגורמים לנו להזיל דמעה, ולהתגעגע. בדיוק אותה דמעה נוסטלגית חנקה את גרוני כשטעמתי את העוף בגריל של "רוסטה צ'יקן". משהו בריח שלו, בתיבול המיוחד, הזכיר לי את "העוף בגריל של אבא". אבא שלי בטח יושב שם למעלה, קורא, ומחייך. תמיד אמרתי שהעוף בגריל שלו היה העוף בגריל הכי טעים שאכלתי. זכרונות ילדות, אי אפשר להתווכח איתם.

THE TASTE OF PARTNERSHIP

בסוף יוני נחנכה הטיילת החדשה של ראש העין. אהמממ....זה בלוג אוכל, איך קשורה ראש העין לאוכל? דרך ניו אורלינס. ניו אורלינס היא העיר התאומה של ראש העין. לארוע בטיילת החדשה שלנו הגיעו ארבעה שפים מניו אורלינס, שבישלו והדגימו את המאכלים המסורתיים שלהם. רגע לפני האוכל מניו אורלינס, הלכתי להציץ במתוקים שהגיעו מפתח תקווה. נו, אתם יודעים שיש לי פטיש לעוגות ומאפים מסוגים שונים, ועם מראות כאלו, איך אפשר שלא??


















הטיילת, יפיפיה. מזרקות משגעות, והרבה דשא. צבעים מתחלפים, בערב המראה קסום במיוחד:



















והיו גם כמה בנות, שהחליטו ללכת עם החגיגות עד הסוף, וכמו ב-1977, כשמכבי זכתה בגביע אירופה, ואנשים קפצו למזרקה בכיכר מלכי ישראל, אצלנו בחגיגות 2011, קפצו למזרקה בטיילת (-:


לאורך הטיילת היו פזורים אמני רחוב. יש משהו מקסים באמני רחוב. לא משנה אם זה בראש העין או בברצלונה, אמני רחוב תמיד עושים לי שמח. ססגוניים שכאלו: