דילוג לתוכן הראשי

זכרונות מעוף בגריל. פוסט געגוע.

כשהייתי ילדה, לאבא שלי היתה חנות לעוף בגריל. הוא ואחיו התאום מכרו עופות בגריל. חנות אחת קטנה בקינג ג'ורג בת"א, שכולה ריחות נפלאים של עוף בגריל. עוף בגריל הוא לא "סתם עוד עוף" בשבילי. עוף בגריל אלו זכרונות מאבא שלי, ז"ל. זכרונות נעימים כאלו שמציפים אותנו, וגורמים לנו להזיל דמעה, ולהתגעגע. בדיוק אותה דמעה נוסטלגית חנקה את גרוני כשטעמתי את העוף בגריל של "רוסטה צ'יקן".
משהו בריח שלו, בתיבול המיוחד, הזכיר לי את "העוף בגריל של אבא". אבא שלי בטח יושב שם למעלה, קורא, ומחייך. תמיד אמרתי שהעוף בגריל שלו היה העוף בגריל הכי טעים שאכלתי. זכרונות ילדות, אי אפשר להתווכח איתם.






יש לי הצהרה: הצ'יפס של רוסטה צ'יקן הוא הצ'יפס הכי עסיסי וטעים שאכלתי בארץ. סוג של פוטייטו'ז, עבים וטעימים, רק בלי התיבול המיותר של רשתות המזון המהיר. עוף בגריל שכזה, עם צ'יפס בדיוק, אבל בדיוק כזה, ואני מאושרת.





בעל המקום, מיכאל אסולי, הוא יהודי שעלה מצרפת, לאחר שרוב חייו הוא עסק ב...בשר, כמובן.
כשחיכיתי לשני האחרים שהגיעו לאכול איתי, יצא לי לשוחח עם מיכאל, דור שלישי למגדלי בקר.
מיכאל, אדם חביב מאד, נעים ומסביר פנים, סיפר לי קצת עליו, ועל הבשר, שאיתו הוא מתעסק מילדותו.
בצרפת מיכאל ומשפחתו עסקו בגידול בקר, ושיווק בשר למלונות יוקרה בפריז.
מיכאל החליט לעבור לדרום אמריקה, ושימש שם ברוקר בשוק הבשר. הוא מספר שהוא היה כוכב באורגוואי, ומאד מוערך שם. אחרי דרום אמריקה הוא חזר לצרפת, ומשם הוא החליט להגיע לישראל.
מיכאל שומר כשרות, ולכן רוסטה צ'יקן היא מסעדה כשרה.




לרוסטה יש חלל פנימי שמעוצב בפשטות נעימה. בקומה העליונה יש ספת עור. המקום לא גדול, ואני אהבתי במיוחד את המרפסת. לפעמים, דווקא הפשטות עושה לי את זה הרבה יותר מעיצוב מהודר ומנוכר:



  









האוכל ברוסטה צ'יקן מבוסס על עוף, ועל עוף בגריל, בעיקר, וכן, יש גם עוף שלם לקחת הביתה. תענוג (-:


עם הביס הראשון מהעוף, עצרתי. לא רציתי לתת לו לגלוש במורד הגרון, רציתי להחזיק את הטעם הכ"כ ביתי הזה עוד טיפה.
אצלנו קוראים לזה "רוטב". הצרפתים קוראים לזה "סואוס" (sauce) ,"רוטב", בצרפתית. מיכאל אמר לי "את חייבת לטעום את הסואוס הירוק". ביס אחד מהעוף, טבול ברוטב הירוק הזה עשו לי עונג בכל אחת מבלוטות הטעם שלי. הרוטב הירוק, כך סיפר לי מיכאל, הוא על בסיס של שמן זית ופטרוזיליה טריה. מושלם (-:


שיפודי פילה העוף היו עשויים בדיוק במידה, ושוב, הרוטב הירוק הזה הפך אותם מ"שיפודי פילה עוף", ל"שיפוד בטעם נהדר".  לייק ל"סואוס" הטעים (-:


את הכנפיים אכל הצמד שישב איתי ב"רוסטה". אני לא מאלו שאוהבים להתעסק עם האוכל, כנפיים זה פרוייקט בשבילי. רק כשהן במרק עוף, אני אוכלת אותן (-:


השניצלים, ביתיים לגמרי. בדיוק כמו שאני מכינה לילדים. זה מה שאני אוהבת הכי, בסופו של יום. אוכל ביתי. שניצלים, צ'יפס, פירה- נו, אני מניחה שרובכם יכולים להבין על מה אני מדברת, אין על אוכל של בית (-:


מלבד עוף, יש גם מנה של אנטריקוט ב"רוסטה". קיבלתי הסבר ממיכאל, שמומחה ביישון וקיצוב בשר, הסבר על החלקים הכשרים של הפרה. ידעתם שבשר כשר עד הצלע העשירית בגב ועד החמישית בחזה? אני לא ידעתי (-:


אגרול. אני אוהבת אגרול. כל בצק שממולא בדברים טעימים אני אוהבת. לפני יותר מ-20 שנה, שניהלתי מעבדת צילום שהיתה צמודה ל"כסית" האגדית, הייתי אוכלת כמעט בכל צהריים בפסאז' שעל פינת פרישמן, מתחת לקאמרי. היתה שם מסעדה סינית חביבה, ושם התאהבתי באגרול. אני עדיין יכולה לשמוע את קולה הצפצפני של התאילנדית/סינית/ויאטנמית/פיליפינית (אין לי מושג מאיפה היא היתה) מקבלת את ההזמנה שלי ואומרת: "וואן אגרול, וואן קורְן סוּפּ, טֵייק אוואי!!" (-:
אגרול עוף של רוסטה. טעים, טעים, טעים. מודה, אני מכורה לאגרול. יום אחד, אם תהיה קבוצת תמיכה ל"מכורי אגרול", יקראו לה AA, ואני בטוח אהיה בתוכה (-:

  
לרוסטה יש יומיים בערב שבהם יש ליין מיוחד. ליין ימי שני, החל מ-22.00, מוזיקה דרום אמריקאית עם להקה שנקראת "בלה טריו", לבני +30. ריקודים והרבה שמח.
ליין נוסף הוא בימי חמישי, מיין סטרים ברזילאי, עם די ג'יי, כשמיכאל אומר שהליין הזה מטורף, ובימי חמישי המסיבה מתחילה בערך בחצות, ומסתיימת בשבע בבוקר!!


לרוסטה צ'יקן יש תרנגולת שמסתובבת בת"א, בדרך כלל ליד לילינבלום 24, הבית שלה. לפעמים היא מתעייפת, אז היא נחה. זהו. גם אני נחה. עד העונג הבא (-: 


תגובות

  1. נראה שווה

    השבמחק
  2. באמת העוף הכי טוב בתל אביב.
    והתרנגול - סלב הכי מפורסם...

    השבמחק
  3. ככה זה עם טעמים שאנחנו זוכרים מהבית...כל מה שכתבת כאן והתמונות שהאוכל בהן נראה שתיכף קופץ החוצה גורם לי לרייר.
    אוכל של בית וזכרונות לחיך.
    אם אכן כך, הרגע הם הכירו לקוחה חדשה-אני!

    השבמחק
  4. אני זוכרת את העוף מקינג ג'ורג'...

    השבמחק

פרסום תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פשטידת כרוב משגעת!!! מתכון לפשטידה קלה להכנה וטעימה להפליא :)

אני מודה:
נכון, יש לי חיבה גדולה לסטייקים ובשרים,
אבל גם מאכלים חלביים עוברים לי נהדר בתפריט השבועי שלי.
מדי פעם אני מכינה פשטידות טעימות, כמו פשטידת התרד הנהדרת שלי,
שמהוות יופי של תחליף לארוחת צהריים בשרית, או לארוחת ערב כיפית.
הפעם הלכתי על כרוב.
אני תמיד ממציאה פשטידות, כשהבסיס די קבוע, ורק ה"בפנוכו" משתנה.
מחליפה ירקות, משנה תיבולים, מחליפה תבניות, צורות, גדלים,
אבל תמיד הן יוצאות משגעות, נפלאות לאירוח, וקוצרות מחמאות :)

השייקר שעשה אותי מאושרת. נינג'ה אמיתי! וגם: מתכון לאייס מוקה.

כשהחגים מגיעים, יש המון אירועים שקשורים לכלי בית, סירים, ומוצרים למטבח.
בולטים מוצרי החשמל הקטנים, שהופכים כל בית למסעדה קטנה.
אם פעם בשביל שייק טוב היינו צריכים בלנדר מטורף ואימתני, שיכתוש את הקרח בקלות, היום כבר אפשר בקלות להכין שייק מופלא בבית.
כן, כן, גם עם פירות וירקות קשים.
אני פה בשביל לספר לכם כמה אני מאושרת מהיום שהחמוד הזה, נינג'ה איי קיו, אצלי בבית.
ואני באמת מאושרת. הפכתי לפריקית של שייקים.
כבר כמה ימים אני שותה שייקים במגוון וריאציות. חלקם בריאים יותר, חלקם פירותיים יותר, וחלקם באמצע.
מה שבטוח - אני נהנית משייק מופלא בפחות מדקה הכנה. זה מה שלוקח לנינג'ה הזה.

גליל תמרים ואגוזים - חטיף אנרגיה משגע ללא גלוטן

לפעמים בא לי משהו מתוק אחרי הארוחה. חטיף שכזה. קינוח. 
מאז שהתחלתי לאכול "ללא גלוטן, ללא סוכר", אני משתדלת לא לאכול חטיפים מתועשים, אלא דברים בריאים יותר, טבעיים יותר, ולהעדיף סוכר שהוא סוכר פירות - ולא סוכר מעובד. 
המתכון לגלילי התמרים הוא ללא גלוטן, ללא אפיה, מהיר הכנה, ומלא בדברים טובים ובריאים. 
את חטיפי האנרגיה מהתמרים אני מכירה עוד מהימים שרכבתי בשטח עם האופניים. החבר'ה תמיד היו מביאים תמרים לרכיבה, ואחד מהם תמיד הגיע עם קופסה שבתוכה היו מטבעות תמרים עם המון דברים טובים בפנים.
הם לגמרי חטיפי אנרגיה, וגם דלים בשומן רק שיש בעיה אחת - מאד קשה להפסיק לאכול מהם :)

בלינצ'ס ללא גלוטן, כן, כן :) הכי טעימים שיש!

לבלינצ'ס האלו תעשו "גזור ושמור".
לא מעט עבדתי כדי להגיע בדיוק למרקם שאני רוצה. 
כזה שיהיה דומה להפליא לבלינצ'סים ה"רגילים", אלו עם הקמח ה"רגיל", הלבן, שאני נענעת ממנו. 
כשהתחלתי לאכול "ללא גלוטן", גיליתי שההרגשה שלי אחרת לגמרי. הבטן לא נפוחה, ההרגשה יותר טובה, אני פחות עייפה, ויותר חיונית.
כן, כן, גלוטן זה נזק, קמח לבן זה רע, חיטה זה מזיק - אבל רק אחרי שמפסיקים לאכול את הגלוטן, מבינים עד כמה. 
אני משתדלת לא לאכול גלוטן, ולהימנע מפסטות, לחמים, וחיות חיטה אחרות.
לפעמים אני מתפתה, לפעמים גםן בא לי - אבל היום יש כ"כ הרבה תחליפים, שמי צריך גלוטן בכלל?
אני מתה על בלינצ'סים. 

עוגת שוקולד קוקוס משגעת, באונטי סטייל. כשרה לפסח, וטעימה כל השנה!

אני מודה, החטיף שאני הכי אוהבת הוא באונטי.
פסח הוא חג לחובבי הקוקוס, ואני ביניהם :)
הפעם החלטתי להכין עוגה שתתאים לי ולעצמי בשולחן הסדר, כי חשוב לי לקנח עם משהו קצת יותר טעים מעוגיות יין או עוגת מצות :)
ההכנה שלה נראית מורכבת, אבל היא פשוטה ממש.