Translate


זכרונות מעוף בגריל. פוסט געגוע.

כשהייתי ילדה, לאבא שלי היתה חנות לעוף בגריל. הוא ואחיו התאום מכרו עופות בגריל. חנות אחת קטנה בקינג ג'ורג בת"א, שכולה ריחות נפלאים של עוף בגריל. עוף בגריל הוא לא "סתם עוד עוף" בשבילי. עוף בגריל אלו זכרונות מאבא שלי, ז"ל. זכרונות נעימים כאלו שמציפים אותנו, וגורמים לנו להזיל דמעה, ולהתגעגע. בדיוק אותה דמעה נוסטלגית חנקה את גרוני כשטעמתי את העוף בגריל של "רוסטה צ'יקן".
משהו בריח שלו, בתיבול המיוחד, הזכיר לי את "העוף בגריל של אבא". אבא שלי בטח יושב שם למעלה, קורא, ומחייך. תמיד אמרתי שהעוף בגריל שלו היה העוף בגריל הכי טעים שאכלתי. זכרונות ילדות, אי אפשר להתווכח איתם.






יש לי הצהרה: הצ'יפס של רוסטה צ'יקן הוא הצ'יפס הכי עסיסי וטעים שאכלתי בארץ. סוג של פוטייטו'ז, עבים וטעימים, רק בלי התיבול המיותר של רשתות המזון המהיר. עוף בגריל שכזה, עם צ'יפס בדיוק, אבל בדיוק כזה, ואני מאושרת.





בעל המקום, מיכאל אסולי, הוא יהודי שעלה מצרפת, לאחר שרוב חייו הוא עסק ב...בשר, כמובן.
כשחיכיתי לשני האחרים שהגיעו לאכול איתי, יצא לי לשוחח עם מיכאל, דור שלישי למגדלי בקר.
מיכאל, אדם חביב מאד, נעים ומסביר פנים, סיפר לי קצת עליו, ועל הבשר, שאיתו הוא מתעסק מילדותו.
בצרפת מיכאל ומשפחתו עסקו בגידול בקר, ושיווק בשר למלונות יוקרה בפריז.
מיכאל החליט לעבור לדרום אמריקה, ושימש שם ברוקר בשוק הבשר. הוא מספר שהוא היה כוכב באורגוואי, ומאד מוערך שם. אחרי דרום אמריקה הוא חזר לצרפת, ומשם הוא החליט להגיע לישראל.
מיכאל שומר כשרות, ולכן רוסטה צ'יקן היא מסעדה כשרה.




לרוסטה יש חלל פנימי שמעוצב בפשטות נעימה. בקומה העליונה יש ספת עור. המקום לא גדול, ואני אהבתי במיוחד את המרפסת. לפעמים, דווקא הפשטות עושה לי את זה הרבה יותר מעיצוב מהודר ומנוכר:



  









האוכל ברוסטה צ'יקן מבוסס על עוף, ועל עוף בגריל, בעיקר, וכן, יש גם עוף שלם לקחת הביתה. תענוג (-:


עם הביס הראשון מהעוף, עצרתי. לא רציתי לתת לו לגלוש במורד הגרון, רציתי להחזיק את הטעם הכ"כ ביתי הזה עוד טיפה.
אצלנו קוראים לזה "רוטב". הצרפתים קוראים לזה "סואוס" (sauce) ,"רוטב", בצרפתית. מיכאל אמר לי "את חייבת לטעום את הסואוס הירוק". ביס אחד מהעוף, טבול ברוטב הירוק הזה עשו לי עונג בכל אחת מבלוטות הטעם שלי. הרוטב הירוק, כך סיפר לי מיכאל, הוא על בסיס של שמן זית ופטרוזיליה טריה. מושלם (-:


שיפודי פילה העוף היו עשויים בדיוק במידה, ושוב, הרוטב הירוק הזה הפך אותם מ"שיפודי פילה עוף", ל"שיפוד בטעם נהדר".  לייק ל"סואוס" הטעים (-:


את הכנפיים אכל הצמד שישב איתי ב"רוסטה". אני לא מאלו שאוהבים להתעסק עם האוכל, כנפיים זה פרוייקט בשבילי. רק כשהן במרק עוף, אני אוכלת אותן (-:


השניצלים, ביתיים לגמרי. בדיוק כמו שאני מכינה לילדים. זה מה שאני אוהבת הכי, בסופו של יום. אוכל ביתי. שניצלים, צ'יפס, פירה- נו, אני מניחה שרובכם יכולים להבין על מה אני מדברת, אין על אוכל של בית (-:


מלבד עוף, יש גם מנה של אנטריקוט ב"רוסטה". קיבלתי הסבר ממיכאל, שמומחה ביישון וקיצוב בשר, הסבר על החלקים הכשרים של הפרה. ידעתם שבשר כשר עד הצלע העשירית בגב ועד החמישית בחזה? אני לא ידעתי (-:


אגרול. אני אוהבת אגרול. כל בצק שממולא בדברים טעימים אני אוהבת. לפני יותר מ-20 שנה, שניהלתי מעבדת צילום שהיתה צמודה ל"כסית" האגדית, הייתי אוכלת כמעט בכל צהריים בפסאז' שעל פינת פרישמן, מתחת לקאמרי. היתה שם מסעדה סינית חביבה, ושם התאהבתי באגרול. אני עדיין יכולה לשמוע את קולה הצפצפני של התאילנדית/סינית/ויאטנמית/פיליפינית (אין לי מושג מאיפה היא היתה) מקבלת את ההזמנה שלי ואומרת: "וואן אגרול, וואן קורְן סוּפּ, טֵייק אוואי!!" (-:
אגרול עוף של רוסטה. טעים, טעים, טעים. מודה, אני מכורה לאגרול. יום אחד, אם תהיה קבוצת תמיכה ל"מכורי אגרול", יקראו לה AA, ואני בטוח אהיה בתוכה (-:

  
לרוסטה יש יומיים בערב שבהם יש ליין מיוחד. ליין ימי שני, החל מ-22.00, מוזיקה דרום אמריקאית עם להקה שנקראת "בלה טריו", לבני +30. ריקודים והרבה שמח.
ליין נוסף הוא בימי חמישי, מיין סטרים ברזילאי, עם די ג'יי, כשמיכאל אומר שהליין הזה מטורף, ובימי חמישי המסיבה מתחילה בערך בחצות, ומסתיימת בשבע בבוקר!!


לרוסטה צ'יקן יש תרנגולת שמסתובבת בת"א, בדרך כלל ליד לילינבלום 24, הבית שלה. לפעמים היא מתעייפת, אז היא נחה. זהו. גם אני נחה. עד העונג הבא (-: