דלג לתוכן הראשי

החומוס הכי שווה בארץ, בפסטיבל מרחבא (-:

חומוס, זה כ"כ ישראלי. אולי הכי ישראלי, וטעים, ונכון, ואהוב. אולי המאכל הכי אהוב. עם בשר על האש, סתם ככה בפיתה, עם פול, בלי כלום, ובכל צורה שהיא.
חומוס. פעם, כשהיינו אומרים "חומוס טוב", היינו חושבים על נסיעה לאבו גוש. אחרי זה, הגיע אבו חסן. חומוס שעומד על המדף בסופר מעולם לא זכה לכינוי "חומוס טוב". ככה נראה "חומוס ממש טוב", שהכין לנו אבו יוסוף, אחד ממומחי החומוס של צבר:


בחברת "צבר", שמובילה בתחום סלטי החומוס המצוננים, עובדים כל הזמן על שידרוגים למאכל הלאומי שלנו, החומוס. 
מתי, סמנכ"ל השיווק של "סלטי צבר", אמר את זה הכי נכון שאפשר: "החומוס שלנו הוא לא החומוס הכי טוב, אבל הוא הכי קרוב לדבר האמיתי ולחומוס של החומוסיות". אין ספק שהוא צודק. כבר שנים אני נאמנה לחומוס של צבר, במיוחד זה עם הצנוברים, או זה עם הטחינה.
צבר הפעילה את החומוסולוג שלה(כן, כן, יש כזה דבר מומחה לחומוס, "חומוסולוג"), שיצא לשוטט בארץ, להקשיב לאנשים, ולמצוא את המומחים שמכינים חומוס אמיתי בבית, כזה שאנשים בסביבתם יודעים שאצלם אפשר למצוא את "החומוס הכי טעים באזור".  במסגרת השיטוטים הגיעה השמועה על אחד מיפו, שמכין מסבאחה מעולה. הצפוניים יקראו לזה "משוואושה".
חומוס עם גרגירים חמים, שכמו שטועמים אותו, מרגישים את כל ביס וכל גרגר מלטף את הלשון, וגולש לו בהנאה על-חושית (-:


צבר החליטה שלכל אחד מגיע לטעום את "החומוס הכי טוב בארץ", ואירגנה את "פסטיבל מרחבא", שיתקיים ב-27-28 ליולי, ובו ניתן יהיה להזמין מקום, ולהתארח אצל עשרת האנשים שהכי בא לכם לאכול אצלם חומוס. המחירים עממיים, כדי שכל אחד יוכל לבוא ולטעום מהחוויה. מנת חומוס תעלה 15 ש"ח, וחומוס עם תוספות- 17 ש"ח. שווה (-:



כאירוע טרום הפתיחה של הפסטיבל, הוזמנו מספר בלוגרים לכמה מהבתים, כדי לחוות את האירוח רגע לפני שהוא מתקיים, ולתת מידע מדוייק על "מה הולך לקרות שם, בעצם" (-:
אני הוזמנתי לביתו של אבו יוסוף ביפו. בסופר תוכלו לראות את הסלטים השונים של "אנשי החומוס הביתי", כשאבו יוסוף אחראי על המתכון לחומוס המסבאחה המעולה שלו. טעמתי. מעולה, לגמרי. זה אבו יוסוף:


וזה, יוסף, בנו של אבו יוסוף, כמובן (-:



חומוס שעובר מדור לדור:


יש משהו מאד אמיתי ופשוט בביתו של אבו יוסוף. האירוח בביתו היה צנוע, ענייני, וטעים מאד. קצת מהחצר:





וקצת מבפנים, נו, אדום, אתם יודעים, לא יכולתי שלא לצלם קיר אדום (-: 
(וככה בשקט, ובגלל הקירבה לבלומפילד, אני מרשה לעצמי לצעוק: "יאללה, הפועל!!) (-:
  

על השולחן חיכו לנו עלי תבלין טריים, והדברים הכי בסיסיים שמתלווים לחומוס טוב:



  
 פטרוזיליה, כמובן, כמו שראוי לכל חומוס שמכבד את עצמו:
  

זיתים מצויינים (כי איך אפשר בלי):


חמוצים וירקות, ופיתות, ברור (-:


קיבלנו הסבר על הפסטיבל מסמנכ"ל השיווק של צבר, מתי:




ולאחר מכן קצת הסברים על חומוס, מאיציק, החומוסולוג. "נדלקתי" על המילה הזאת. חומוסולוג. כמו קרדיולוג, רק ללב של החומוס:


ואז התחיל הסשן המעניין. קיבלנו הדגמה להכנת החומוס של אבו יוסוף, כשהוא הסביר לנו בדיוק איך הוא מכין אותו(רגע, סבלנות, עוד רגע המתכון). כשהוא מכין אותו, רואים כמה שהוא אוהב אותו. בעיניים, בערבוב. ככה זה, חומוס מהנשמה (-:
הכל מתחיל מפה, מגרגירי החומוס:
הכנת החומוס- משרים קילו חומוס במים במשך הלילה למחרת מחליפים את המים ושמים על הגז לשעה ורבע אפשר להוסיף כפית סודה לשתיה .



אחרי שעה ורבע בודקים, אם הגרגרים רכים מספיק טוחנים אותם יחד עם רבע קילו טחינה כף מלח ושני לימונים.


המסאבחה- לוקחים את החומוס המוכן, מערבבים עם חצי קילו טחינה וחצי קילו גרגירי חומוס מערבבים הכל יחד עם תטבילה, רוטב משלושה לימונים, שלושה שיני שום ופלפל ירוק קצוץ .
טיפ חובה להגיש את הגרגרים חמים!! (-:


וככ זה נראה בסוף, רגע לפני שמעטרים אותו בפטרוזיליה, שמן זית, כמון ופפריקה:
  

כששני מומחים לחומוס נפגשים, רק אנחנו יכולים להרוויח:


אחרי שהתענגנו על החומוס המעולה, והכי טעים וטרי שאכלתי אי פעם, אבו יוסוף הכין לנו קפה, מהאמיתיים האלו (-: 

  




ואחרי כל המאמץ, גם למומחים מותר ללגום איזה ספל (-:
תודה לאבו יוסוף, שפתח בפנינו את ביתו, והכין לנו את המסבאחה הכי טובה שאכלתי (-:


 ותודה גדולה למתי, מ"צבר", ולאיציק, החומוסולוג, שדואגים שהחומוס שלנו בסופר יהיה הדבר הכי קרוב לדבר האמיתי (-:
או איך אומרים אצלם, בצבר? "חומוס עושים באהבה, או לא עושים בכלל" (-:
  

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פשטידת כרוב משגעת!!! מתכון לפשטידה קלה להכנה וטעימה להפליא :)

אני מודה:
נכון, יש לי חיבה גדולה לסטייקים ובשרים,
אבל גם מאכלים חלביים עוברים לי נהדר בתפריט השבועי שלי.
מדי פעם אני מכינה פשטידות טעימות, כמו פשטידת התרד הנהדרת שלי,
שמהוות יופי של תחליף לארוחת צהריים בשרית, או לארוחת ערב כיפית.
הפעם הלכתי על כרוב.
אני תמיד ממציאה פשטידות, כשהבסיס די קבוע, ורק ה"בפנוכו" משתנה.
מחליפה ירקות, משנה תיבולים, מחליפה תבניות, צורות, גדלים,
אבל תמיד הן יוצאות משגעות, נפלאות לאירוח, וקוצרות מחמאות :)

אורז עם בשר טחון ותבלינים. מנה שמכינים מהר, ומחסלים מהר :)

דבר אחד ידוע ובטוח: אני לא אוהבת לבלות שעות במטבח בהכנת מתכונים מורכבים. 
אני אוהבת מהר, מזין, וטעים. 
זו בדיוק המנה הזו. כל פעם שאני בלחץ זמן, שזה כמעט תמיד, ואני צריכה להכין צהריים בזריזות - אני מוציאה את המתכון הזה שלי ממעמקי הזיכרון, ותוך חצי שעה גג יש ארוחת צהריים שמתחסלת די מהר. האמת? אין כמעט פעם שנשאר משהו שיכול להיכנס למקרר לטובת ארוחת צהריים למחר. 
זה פשוט לא קורה. 
אז ביקשתם, ואני, לא יכולה להשאיר אתכם בלי מתכון למנה הנהדרת הזו.
היא מדהימה גם כשבאים אורחים. הצבעים שלה, הטעמים והקלות - הופכים אותה למושלמת לאירוח. 

בלינצ'ס ללא גלוטן, כן, כן :) הכי טעימים שיש!

לבלינצ'ס האלו תעשו "גזור ושמור".
לא מעט עבדתי כדי להגיע בדיוק למרקם שאני רוצה. 
כזה שיהיה דומה להפליא לבלינצ'סים ה"רגילים", אלו עם הקמח ה"רגיל", הלבן, שאני נענעת ממנו. 
כשהתחלתי לאכול "ללא גלוטן", גיליתי שההרגשה שלי אחרת לגמרי. הבטן לא נפוחה, ההרגשה יותר טובה, אני פחות עייפה, ויותר חיונית.
כן, כן, גלוטן זה נזק, קמח לבן זה רע, חיטה זה מזיק - אבל רק אחרי שמפסיקים לאכול את הגלוטן, מבינים עד כמה. 
אני משתדלת לא לאכול גלוטן, ולהימנע מפסטות, לחמים, וחיות חיטה אחרות.
לפעמים אני מתפתה, לפעמים גםן בא לי - אבל היום יש כ"כ הרבה תחליפים, שמי צריך גלוטן בכלל?
אני מתה על בלינצ'סים.