דילוג לתוכן הראשי

דוד המלך. ביסטרו חדש בתל אביב (-:



במסגרת "משימות האוכל" הכ"כ אהובות עלי, הטילו עלי משימה חדשה. ערב בלוגרים להשקה של מסעדה חדשה שנפתחת בת"א, "דוד המלך".
כשאני לא ממש יודעת מי נגד מי, מה הקונספט, ומעולם לא טעמתי אפילו ביס אחד של כתבה על מקום מסויים, הלא ידוע הופך למאיים. מצד שני, ידעתי שזה הולך להיות טוב. אינסטינקטים של עקרבית לא טועים. פשוט כי ככה. לא טועים, כמעט לעולם. לשמחתי, שוב האינסטינקטים שלי הוכיחו שהם עושים את עבודתם נאמנה (-:
הלוקיישן:
מכיוון שהמסעדה עדיין לא נפתחה (תאריך הפתיחה הוא ה-5.9, כשהשבוע הראשון למוזמנים בלבד), ערכנו את האירוע על גג ביפו, מול הים. המיקום, האירוח, השולחן, מלצר היין, והאווירה הנהדרת, כבר פתחו לכולנו את התיאבון:






 במרפסת המקסימה היו תבלינים טריים. בזיליקום טרי הוא אחד מהתבלינים החביבים עלי. כהרגלי עם בזיליקום, קטפתי, מוללתי בין אצבעותיי, שידבק לי הריח, ולעסתי. פעם מישהי אמרה לי שכנראה לדם שלי חסר בזיליקום. לפי איך שהייתי נראית כשגיליתי את הענפים הטריים האלו, כנראה שהיא צודקת:

את הארוחה ליוו יינות מצויינים של יקב תבור. בהתחלה הוגש לנו יין מבעבע שנקרא 562. הר תבור נמצא 562 מטר מעל פני האדמה, ומכאן שמו. אני שתיתי הרבה קברנה (-:




על המסעדה והשף:
ביסטרו "דוד המלך" נפתחת במקום הכי תל אביבי שיש, דוד המלך פינת אבן גבירול (במקום שהיתה מסעדת פביאנה).
השף והבעלים של המסעדה הוא שמוליק גל. שמוליק גל הוא שף בעל נסיון של מעל 15 שנה, שאת חלקן הוא העביר באוסטרליה, במסעדה עם כוכב מישלן, ושם גם היו לו מסעדות מקסיקניות. שמוליק גל אחראי על בנייתם של תפריטים למסעדות בת"א, והפעם, הוא בנה תפריט למסעדה התל אביבית שלו (-:
המסעדה בקונספט צעיר, תל אביבי, עם חומרי גלם מעולים, ומחירים נוחים. בהמשך יהיו גם ארוחות בוקר מיוחדות(מה שאומר שיהיה הרבה מעבר ל"חביתה, סלט, חמאה, ריבה, קפה, טונה").  כחובבת ארוחות בוקר, לזה אני ממש מחכה.


המנות הראשונות:


התאורה הנהדרת של "לפני השקיעה" איפשרה לנו לחוות את הצבעים של המנות, מעבר לתחושת הטעם. לפני המנות הראשונות הוגשו לשולחן פוקאצ'ות עם קצח, ו"מטבלי המלך". קצת על המטבלים: למטבלים יש שלוש קטגוריות, ב"דירוג שונית": רעים, רגילים, ומעולים. המטבלים היו מעולים. שמן זית משובח עם עגבניות, שום ופלפל, שהיה נהדר, רוטב סלסה בחריפות מעודנת, שגם הוא היה נפלא, טחינה ירוקה משובחת, והכי הכי, מטבל נפלא של פטה ויוגורט, שטעמו עדיין גורם לי לעונג בפה, ולציפייה לסיבוב שני, מרוב שהוא היה טעים:



אחרי כל מנה שהוגשה, שמוליק יצא אלינו, והסביר ממה היא מורכבת. כל המנות היו עשויות מחומרי גלם משובחים, וללא ספק, הרגישו את זה בטעמן של כל המנות.


מנת טרטר הטונה היתה נפלאה. טרטר טונה בתחמיץ קמפרי, חומץ בן יין אדום, תפוזים עם קוביות שומר, עגבניות שרי, נענע, ופילה תפוז:


הגברים טענו שחסר לה מעט תיבול, הנשים אהבו אותה עדינה ומתפנקת על הלשון. אני אהבתי אותה ככה, בדיוק כמו שהיא, כשכל המרכיבים משתלבים כ"כ יפה ביחד. תיבול, כמו שאנחנו יודעים, הוא בהחלט עניין של טעם:



השקיעה:
פתאום היא הגיעה. נכון, היא לא חלק מהתפריט, ובכל זאת, היא היתה לגמרי חלק מהארוחה. אי אפשר היה לעמוד בפניה:



  
"פוקאצ'ה 2" בתוספת רוזמרין היתה זו שליוותה את הקרפצ'יו:


הקרפצ'יו היה ממש, אבל ממש מוצלח. כל הטעמים השתלבו בצורה נהדרת, הטעם היה מדוייק, כמות השמן גם. מנה מושלמת, בעיניי. קרפציו סינטה, תחמיץ כמהין, צלפים, פרמז'ן, רוקט ושמן זית כתית מעולה:


בזמן האחרון נראה שבכל מסעדה הכניסו את סלט הסלק הטרי עם הגבינה. אני באופן אישי לא מאוהבת בסלק, אבל במנה הזו היו שני מרכיבים שאני מאד אוהבת: גבינת עיזים, ופקאן מסוכר, שבפניו אני לא עומדת. תנו לי חבילה ממנו ליד, תוך דקות היא נעלמת (-:  המנה הוגשה בתוספת נבטי חמניה, שמן שומשום, וחומץ בלסמי.



הגענו למאכל שגורם לי להרים גבה בכל פעם מחדש. קינואה. יסלחו לי חובבי הקינואה, אני לא מוצאת בה שום דבר טעים. מכיוון שהחלטתי שגם אם אני לא מתעלפת עליה, הכלל אומר שאני טועמת, אז טעמתי. המנה הפתיעה את יושבי השולחן. בדר"כ סלטי קינואה מיותרים בעיניי,  סלט הקינואה הספציפי קצר מחמאות גם מכאלו שכמוני, פחות מתחברים לקונספט. אולי אלו הפיסטוקים, אולי הטחינה הצהובה, אולי החמוציות, או הסלק, או כנראה שילוב של כל אלו, עם עשבי תיבול טריים, ותיבול מדוייק.



בעוד אנחנו מתענגים על הראשונות, שמוליק התחיל להכין לנו את המנות העיקריות.

העיקריות:


חלק מהמנות קיבלנו בגודל מוקטן, כדי שלא נתעלף על הכסאות מרוב אוכל. שמוליק התחיל בטיגון של הלוביה, לטובת מנה נהדרת, באמת נהדרת(היתה הסכמה של כל יושבי השולחן), של פילה בורי על הפלאנצ'ה עם לוביה,  רוטב טחינה חם, ושמן קצח.


לגבי הדג-לא היו מחלוקות. הדג היה פשוט נפלא. לגבי הרוטב, פה הדעות היו חלוקות. חלק מיושבי השולחן חשבו שהטחינה מאפילה על טעמו המשובח של הדג, אני דווקא אוהבת מאד דג עם טחינה, וקצח הוא גם תבלין שאני אוהבת במיוחד, אז הרגשתי עם זה נהדר. מה שנכון, הדג כמו שהוא, בלי שום תוספת, הסתדר נפלא בזכות מה שהוא, והטחינה בהחלט לחובבי הז'אנר, אך אינה מחוייבת המציאות. מנה מוקטנת:


ומנה בגודל טבעי, כפי שתוגש במסעדה:



ועכשיו, למה שמוגדר אצלי "הפרעה". פירה!!! כולם יודעים שאם מעירים אותי באמצע הלילה, ושואלים "מה בא לך הכי לאכול?" התשובה תהיה פירה. אני אוהבת פירה, ולפעמים, כשאני יושבת במסעדות, אני מזמינה סתם מנה של "פירה". אם הפירה משובח, אז אני יכולה לאכול ממנו כמויות, ולהתענג. כבר כשהגענו, היה אחד שהיה מופקד על סיר הפירה. הפירה עבר מספר פעמים דרך נפה בעזרת קלף, היה חלבי, בדיוק כמו שהוא צריך להיות, ונימוח בצורה יוצאת דופן. תאמינו לי, אני מומחית לפירה (-: בכל ביקור שלי ב"דוד המלך", אני כבר יודעת שתלווה אותי צלוחית של פירה, לא משנה מה אזמין (-:


אחד מהדברים שאני אוהבת להסתכל עליהם הוא "צילחות". סידור המנות, יש לו ערך עליון, בדיוק כמו טעמן. אם אוכל נפלא מוגש בצורה לא מגרה, כל המנה, גם אם תהיה טעימה, מאבדת מערכה, כי הרי הכל מתחיל בראש (-:



המנה הזו, עוף טנדורי, שהיא בסה"כ חזה עוף עם פירה, התגלתה כמנה מופלאה. מה הפך אותה לכזו? א. הפירה, כבר אמרתי. ב. העוף הונח במשרה יוגורט ומשחת טנדורי, מה שהפך אותו לאחד מחזות העוף הטעימים שאכלתי. יושבי השולחן כולם היו מופתעים מהמנה הכ"כ טריוויאלית הזו, אך עם זאת, הכ"כ מיוחדת וטעימה. המנה הוגשה עם רוטב אבוקדו, שקצת נעלם בגלל הדומיננטיות של הטנדורי, ועם צ'יפס בצל, שסגר את המנה, והפך אותה לעוד פייבוריטית שלי.



ואיך אפשר להעביר ארוחה בלי סלט ירוק? אי אפשר (-:

את ההמבורגרים הכין השף בתנאים שונים מאלו שיוכנו במטבח המסעדה. אני לא חובבת המבורגרים. לעולם לא אזמין המבורגר במסעדה, אבל המון אנשים שונים ממני, ויש לא מעט אנשים שהמבורגר זו המנה המועדפת עליהם בכל שעה של היום. ההמבורגר של דוד המלך מוגש בלחמניה חלבית, והוא הוגש לנו עם רוטב איולי צ'יפוטלה חריף אששששש. הפולניה שבי אפילו לא העזה לנסות, אבל אנשים בשולחן אמרו שזה ההמבורגר אחד הטעימים שהם אכלו. במסעדה יהיה אפשר לקבל אותו פחות חריף. לא יכולה להביע דעה, לא נגעתי (-:





פעם, היתה ברח' הארבעה מסעדה בשם "אודאון". הייתי יושבת שם הרבה. אחת מהסיבות שהלכתי אליה היתה מנה אחת, שטעמה עד היום נמצא אצלי בזיכרון. זו היתה המנה החביבה עלי: ניוקי עם כבדים ברוטב קרמל מתקתק עם ברוקולי. מנה מלוחה-מתוקה, ואני אוהבת את החיבור הזה בין מתוק למלוח. כזה היה סנדוויץ' האנטריקוט שהוגש לנו. פרוסות דקות של אנטריקוט, עם איולי וירקות, וריבת בצל מתוקה, היו שטענו מתוקה מדי. אין  ספק שעם שיפור קל ברמת המתיקות, הסנדוויץ' הזה הולך להיות להיט במסעדה. אני, כחובבת בשר עם שילוב מתוק, בטוח אבדוק אותו שוב (-:









הקינוחים: 
לא משנה כמה אכלתי לפני, לקינוחים תמיד יהיה לי עוד מקום. שלושה קינוחים יצאו לשולחן. הראשון, פאי שוקולד עם שברי אגוזים. נו, מה אני אגיד, שוקולד, כמו ששוקולד צריך להיות. מושחת. טעים ומושחת:




הבחירה המועדפת עלי בעוגות הן עוגות גבינה או עוגות תפוחים. עוגת גבינה לא היתה לי פה, אבל קראמבל תפוחים נפלא עם גלידה, היה גם היה. יש לי עדיין זכרונות ילדות, מאותם תפוחים אפויים שאמי היתה שמה בתנור, עם קינמון ואגוזים, "תפוח אפוי". הייתי מחכה לימים שבהם היא היתה מכינה אותם, כשחלל הבית היה מתמלא בריח התפוחים והקינמון. כנראה שמאז פיתחתי את האהבה לעוגות תפוחים חמות (-:


הקינוח האחרון היה שלושה קרפים של שוקולד, עם גנאש ומוס שוקולד. עוד קינוח מושחת במיוחד, כי במקום שיש שוקולד, יש שחיתות (-:








תגובות

  1. איזה פוסט נהדר!
    מעביר את נינוחות הסעודה הארוכה , את השמש השוקועת, האוכל הנפלא...
    והתמונות תמונות מדהימות כתמיד!

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פשטידת כרוב משגעת!!! מתכון לפשטידה קלה להכנה וטעימה להפליא :)

אני מודה: נכון, יש לי חיבה גדולה לסטייקים ובשרים, אבל גם מאכלים חלביים עוברים לי נהדר בתפריט השבועי שלי. מדי פעם אני מכינה פשטידות טעימות, כמו פשטידת התרד הנהדרת שלי , שמהוות יופי של תחליף לארוחת צהריים בשרית, או לארוחת ערב כיפית. הפעם הלכתי על כרוב. אני תמיד ממציאה פשטידות, כשהבסיס די קבוע, ורק ה"בפנוכו" משתנה. מחליפה ירקות, משנה תיבולים, מחליפה תבניות, צורות, גדלים, אבל תמיד הן יוצאות משגעות, נפלאות לאירוח, וקוצרות מחמאות :)

פלפל ממולא צמחוני, עם אורז ותבלינים. מתכון קל לממולאים!

אני אוהבת ממולאים, ומכינה אותם בכל מיני צורות וצבעים. הפעם היה לי עוף בתנור, אז ויתרתי על הבשר הטחון בפלפלים, והכנתי פלפלים ובצלים ממולאים, סיר כיפי וטעים שמתאים לכל יום בשנה. שמרו לכם מתכון לפלפלים ממולאים צמחוניים, וגם בצלים ממולאים הכנסתי לסיר. בלי הרבה דיבורים, ישר לעבודה :)

בלינצ'ס ללא גלוטן, כן, כן :) הכי טעימים שיש!

לבלינצ'ס האלו תעשו "גזור ושמור". לא מעט עבדתי כדי להגיע בדיוק למרקם שאני רוצה.  כזה שיהיה דומה להפליא לבלינצ'סים ה"רגילים", אלו עם הקמח ה"רגיל", הלבן, שאני נענעת ממנו.  כשהתחלתי לאכול "ללא גלוטן", גיליתי שההרגשה שלי אחרת לגמרי. הבטן לא נפוחה, ההרגשה יותר טובה, אני פחות עייפה, ויותר חיונית. כן, כן, גלוטן זה נזק, קמח לבן זה רע, חיטה זה מזיק - אבל רק אחרי שמפסיקים לאכול את הגלוטן, מבינים עד כמה.  אני משתדלת לא לאכול גלוטן, ולהימנע מפסטות, לחמים, וחיות חיטה אחרות. לפעמים אני מתפתה, לפעמים גםן בא לי - אבל היום יש כ"כ הרבה תחליפים, שמי צריך גלוטן בכלל? אני מתה על בלינצ'סים. 

סלמון ברוטב תפוזים, סויה וסילאן. 5 דקות ולתנור.

  אחת הסיבות שבזכותן אני אוהבת מאד להכין דגים היא מהירות ההכנה.  דג לא צריך יותר מדי התעסקות. רוטב מוצלח, ובישול/טיגון/צליה קצרים במיוחד.  כשבא לי משהו מהיר וטעים, וחשוב לציין גם בריא מאד, אני מכינה דג.  בחורף, אני אוהבת לבשל עם תפוזים. הם נמצאים בשיאם, בהמוניהם, ובמחירים נפלאים שמאפשרים לחגוג איתם בלי סוף. הפעם סידרתי לכם מתכון של פחות מחצי שעה בסה"כ, כולל הכנה וצליה בתנור.  פילה סלמון. 

גליל תמרים ואגוזים - חטיף אנרגיה משגע ללא גלוטן

לפעמים בא לי משהו מתוק אחרי הארוחה. חטיף שכזה. קינוח.  מאז שהתחלתי לאכול "ללא גלוטן, ללא סוכר", אני משתדלת לא לאכול חטיפים מתועשים, אלא דברים בריאים יותר, טבעיים יותר, ולהעדיף סוכר שהוא סוכר פירות - ולא סוכר מעובד.  המתכון לגלילי התמרים הוא ללא גלוטן, ללא אפיה, מהיר הכנה, ומלא בדברים טובים ובריאים.  את חטיפי האנרגיה מהתמרים אני מכירה עוד מהימים שרכבתי בשטח עם האופניים. החבר'ה תמיד היו מביאים תמרים לרכיבה, ואחד מהם תמיד הגיע עם קופסה שבתוכה היו מטבעות תמרים עם המון דברים טובים בפנים. הם לגמרי חטיפי אנרגיה, וגם דלים בשומן רק שיש בעיה אחת - מאד קשה להפסיק לאכול מהם :)