דלג לתוכן הראשי

אנדורו ומג'דרה. קשוח בשטח, רך במטבח (-:

שי הוא חבר שלי. חבר מאד טוב שלי, אולי החבר הכי טוב שלי מהזן "מין זכר".
מעבר לזה שהוא חבר טוב שלי, שי גם מפתח מערכות מתוחכמות, רוכב אנדורו מעולה, והכי שווה מבחינתי, בשלן נפלא. מאסטר שף פלוס פלוס.
אם שי מתקשר ואומר לי "בואי, אני מכין אוכל", אני באה.
לא חושבת פעמיים.
שי, כבר אמרתי, רוכב אנדורו. רוכבי אנדורו הם רוכבים קשוחים.
תכירו את שי, החבר הרוכב שלי, בימים כתיקונם:
היי שי (-:












ארטיק זה רק המשחק המקדים. שי, קשוח ככל שיראה בשטח, כשהוא נכנס למטבח, הוא הופך להיות הגבר שכל אחת מאיתנו היתה רוצה. מוכשר, חכם, אמיץ, ושף פרטי שווה (-:


בשבת האחרונה שי התקשר אלי, ואמר: "יאללה, בואי". אז באתי. זה התחיל בקפה בעוגה, והסתיים בארוחה נפלאה של פרגיות, מג'דרה, וסלט נפלא של פלפלים קלויים עם אפרסמון. כן, אפרסמון (-:


אהה, שף שכזה, כל מוצר שיש לו בבית, גם אם אין כלום,
ארוחה תצא משם. ארוחה נהדרת.
ואז הגיעה המג'דרה (-:


תוך כדי שהוא חותך, מערבב, קוצץ ומתבל, בידיו הכ"כ גבריות, שעוטפות את הסכין בחן רב, ובעדינות מטרפת, שי נותן לי טיפים לבישול מדוייק.
אתמול שי הכין מג'דרה מופלאה. כ"כ מופלאה, שהחלטתי לכתוב עליה פוסט. ברור שיהיה מתכון. אחזתי את הסכין, ובאיומים הוצאתי ממנו את המתכון למג'דרה המעולה הזו. באף מסעדה מזרחית לא תאכלו כזו.
זו המג'דרה של שי, ואין עוד כזו בארץ (-:
קיבלתי גם טיפ נפלא לבישול אורז, והסברים מדוייקים על למה, כמה איך ומתי. שי הסביר, אני פתחתי עיניים, ניסיתי, ואכן, הטיפ שהוא נתן לי ל"איך יודעים שסיר אורז מוכן", אכן עובד. מבטיחה לכם, נגמרה שיטת ה"20 דקות על האש, מגבת, וחמש דקות השהייה". 
מהיום יש לי את ה"שי-טה", שהיא השיטה של שי לבישול נכון של אורז.



אז איך עושים את זה?
איך בודקים שהאורז מוכן, בלי לפתוח את הסיר, ובלי לנחש?

זה מה ש"שף שי" הסביר והראה לי אתמול, וכן, זה עובד:
"השיטה פשוטה ביותר, אחרי כ-15 דקות מרימים את הסיר מהאש ומניחים אותו על מטלית שיש ספוגה במים, אם הסיר לא משמיע "פססססססססססטטט" עם המגע במטלית, מחזירים לאש ומחכים עוד דקה, ואז שוב בודקים. אם הוא כן משמיע "פסססססטט" סימן שהאורז מוכן ואז מורידים מהאש, מכסים ונותנים לנוח."

ועכשיו ההסבר ה"מדעי":





"הדביקות של האורז לא קשורה למים אלא לעמילן, אותה אבקה שיש לשטוף מהאורז היטב באמצעות מסננת בטרם הבישול. לכל סוג אורז יש כמות מים מדוייקת של בישול, פחות מכמות זו האורז יוצא קשה ולא מבושל מספיק, יותר מכמות זו האורז יוצא רך מדי, אם האורז נמצא על האש ללא מים הוא נשרף, אם מורידים אותו כאשר יש בו עוד מים הוא יוצא רטוב, לכן על מנת לעשות אורז מוצלח צריך לשים בדיוק את כמות המים, ולהוריד אותו מהאש מייד כאשר המים נגמרים בסיר.
כל עוד יש מים בסיר הטמפרטורה של הסיר לא תעבור 100 מעלות, ברגע שהמים אוזלים הטמפרטורה מזנקת מעל 100 מעלות וכפועל יוצא כאשר מניחים את הסיר על מטלית רטובה היא מאדה את המים במהירות ומשמיעה רעש, ועל כן הרעש הנ"ל הוא אינדיקציה לעובדה שאין יותר מים בסיר (ושהאורז מוכן)."


ועכשיו, למתכון של המג'דרה המצויינת הזו:

שמים סיר על האש, קוצצים בצל אחד לבן ואחד סגול,
מטגנים בשמן זית.
מוסיפים פלפל אדום קצוץ ושתי שיני שום.
אחרי שמזהיב מוסיפים כוס אורז שטוף וכוס עדשים שטופות ומערבבים.
מוסיפים ארבע כוסות מים, שתי כפיות מלח,
חצי פלפל צילי ופטרוזיליה קצוצה.
 מכסים ומניחים להתבשל על אש נמוכה עד שמוכן (לפי השיטה שלמדנו פה, לשים את הסיר על מטלית לחה, ולשמוע אם יש פסססססס...)
 מחכים רבע שעה(!) לפני ההגשה (-:
בתיאבון!!!



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פשטידת כרוב משגעת!!! מתכון לפשטידה קלה להכנה וטעימה להפליא :)

אני מודה:
נכון, יש לי חיבה גדולה לסטייקים ובשרים,
אבל גם מאכלים חלביים עוברים לי נהדר בתפריט השבועי שלי.
מדי פעם אני מכינה פשטידות טעימות, כמו פשטידת התרד הנהדרת שלי,
שמהוות יופי של תחליף לארוחת צהריים בשרית, או לארוחת ערב כיפית.
הפעם הלכתי על כרוב.
אני תמיד ממציאה פשטידות, כשהבסיס די קבוע, ורק ה"בפנוכו" משתנה.
מחליפה ירקות, משנה תיבולים, מחליפה תבניות, צורות, גדלים,
אבל תמיד הן יוצאות משגעות, נפלאות לאירוח, וקוצרות מחמאות :)

אורז עם בשר טחון ותבלינים. מנה שמכינים מהר, ומחסלים מהר :)

דבר אחד ידוע ובטוח: אני לא אוהבת לבלות שעות במטבח בהכנת מתכונים מורכבים. 
אני אוהבת מהר, מזין, וטעים. 
זו בדיוק המנה הזו. כל פעם שאני בלחץ זמן, שזה כמעט תמיד, ואני צריכה להכין צהריים בזריזות - אני מוציאה את המתכון הזה שלי ממעמקי הזיכרון, ותוך חצי שעה גג יש ארוחת צהריים שמתחסלת די מהר. האמת? אין כמעט פעם שנשאר משהו שיכול להיכנס למקרר לטובת ארוחת צהריים למחר. 
זה פשוט לא קורה. 
אז ביקשתם, ואני, לא יכולה להשאיר אתכם בלי מתכון למנה הנהדרת הזו.
היא מדהימה גם כשבאים אורחים. הצבעים שלה, הטעמים והקלות - הופכים אותה למושלמת לאירוח. 

בלינצ'ס ללא גלוטן, כן, כן :) הכי טעימים שיש!

לבלינצ'ס האלו תעשו "גזור ושמור".
לא מעט עבדתי כדי להגיע בדיוק למרקם שאני רוצה. 
כזה שיהיה דומה להפליא לבלינצ'סים ה"רגילים", אלו עם הקמח ה"רגיל", הלבן, שאני נענעת ממנו. 
כשהתחלתי לאכול "ללא גלוטן", גיליתי שההרגשה שלי אחרת לגמרי. הבטן לא נפוחה, ההרגשה יותר טובה, אני פחות עייפה, ויותר חיונית.
כן, כן, גלוטן זה נזק, קמח לבן זה רע, חיטה זה מזיק - אבל רק אחרי שמפסיקים לאכול את הגלוטן, מבינים עד כמה. 
אני משתדלת לא לאכול גלוטן, ולהימנע מפסטות, לחמים, וחיות חיטה אחרות.
לפעמים אני מתפתה, לפעמים גםן בא לי - אבל היום יש כ"כ הרבה תחליפים, שמי צריך גלוטן בכלל?
אני מתה על בלינצ'סים.