ארוחת סופ"ש נפלאה ב"רפאל", כשהשמש שוקעת (-:

יום שישי. החלטנו אדי, תלמיד נהיגה שלי לשעבר וחבר טוב, ואני, חובבת אוכל ידועה, לצאת לארוחת סופ"ש ברפאל. אדי הכיר את ארוחות הסופ"ש של רפאל, אני לא. אמנם אכלתי בעבר ב"רפאל", אבל בארוחת ערב "רגילה", שהיתה זכורה לי כטעימה מאד, אך יקרה להפליא.

אדי אמר לי: "את חייבת לבוא לארוחת הסופ"ש. תאמיני לי שלא תצטערי."

כשמדובר באדי, אני יודעת שהוא חושב כמוני. מבריק וטעים. שתי התכונות שמחברות ביננו: מהירות מחשבה ואהבה לאוכל טוב.

אז הלכנו. בעצם, יצאנו למסע קולינרי עמוס בהנאה וטעמים משובחים.

ארוחת הסופ"ש של "רפאל" כוללת מבחר ענק של מנות ראשונות, ועיקרית אחת, במחיר מעולה של 115 ש"ח. המחיר מצדיק כל רגע של שהייה במקום המדהים הזה, כשברקע הנוף האידיאלי, בעיניי, חוף ימה שלך ת"א.

ככה הוא נראה, מגש המנות הראשונות המדהים והטעים הזה:

 

 

 

 

כרשה צעירה עם חומץ יין, שמן זית ופרמג'יאנו רג'יאנו
סלט תפוחי אדמה ראטה וביצים חצי קשות בווינגרט אנשובי
חציל בלאדי שרוף באש-עם טחינה ויוגורט, צנוניות, שמן זית וזרעי עגבנייה
פרחי כרובית-מצופים בפנקו ומטוגנים, עם איולי שום
חומוס בולגרי-עם טחינה חריפה, מיץ לימון ושמן זית
סלט מאשוויה של פלפלים ועגבניות שרופים באש, עם לימון כבוש
סלט חם של שעועית בובס עם עגבניות, בצל לבן, מיץ לימון ופטרוזיליה
סיגרים מרוקאים תוצרת הבית ממולאים בחלקי פנים של עגל חלב, עם טחינה "אל ארז"
ירקות השוק ממולאים בבשר טלה ואורז בסמטי, לבנה עזים ושמן זית
סלט יווני עם עגבניות שמש צבעוניות, בצל סגול, אורגנו יבש וגבינת "המאירי"
הרינג רך ומומלחעם קרם פרש, בצל ירוק וסגול
סלט אנדיב, חסה וארוגולה בווינגרט שמן חרדל
זיתי סאנטה וקלמטה עם לימון חי ועלי מרווה וזעתר

 

  

 

 

 

 

כל אלו, עם הלחם המשובח של "רפאל", והפוקצ'ה החמה מהתנור, כבר היו שווים את מחיר הארוחה כולה.

אכלנו, ואכלנו, ואכלנו. ועשינו "ריפיל", ואכלנו, ואכלנו.

אדי טען שיש לי את המבט הזה. תמהתי: "איזה מבט?" והוא ענה לי: "המבט הזה, אני לא יודע להסביר אותו. מוזר כזה, של עונג".

הוא צדק. בדיוק מבט כזה היה לי, רק שאני לא ממש יכולה לראות אותו, רק להרגיש. את העונג, ברור.

המנה העיקרית עוד לא הגיעה, ואנחנו כבר היינו במצוקה נשימתית. המנות הראשונות המעולות לא נתנו לנו צ'אנס להישאר תחת סטטוס: "רעבים".

כשהגיעה המנה העיקרית, אדי קיבל מין חיוך כזה של "מדיום רייר אקסטרא לארג'". גם אני.

אדי הזמין שיפוד נתח קצבים עשוי בגריל עם מוח עצם, יין אדום ופירה תפו"א.

"תצלמי, תצלמי, תראי איך הוא עשוי נפלא". אותי יותר עניין לצלם את פניו הקורנות מאושר של אדי:

 

 

 

 

נתח קצבים ראוי, ועשוי היטב:

 

 

אני אוהבת דגים, התלבטתי בין שתי אופציות. הראשונה היתה דניס אפוי עם ענפי טימין, שמן זית וירקות צלויים באש, והשניה היתה פילה דג ים עשוי במחבת (בתוספת של 25 ש"ח), עם תרד ערבי וראשי אספרגוס, בחמאת עגבניות וזעתר טרי. התייעצות עם המלצרית המקסימה והמקצועית שלנו, נטע, עזרה לי להחליט על האופציה השניה, שהסתברה כמוצלחת מאד. פילה הפלמידה הלבנה היה פשוט.....טעים. מאד מאד טעים. ממכר. התענגתי על כל ביס, ומכל רגע:

 

 

 

 

 

הזדמנות מצויינת להודות לנטע על שירות מעולה, חייכני, מקצועי, מדוגם. לפעמים מלצר יכול להרוס את טעמה של ארוחה טובה, במקרה הזה היתה בהתאמה מושלמת. מקום מקסים, מלצרית מוצלחת, ואוכל משובח.

פה הגיעה הדילמה הכי גדולה. הקינוח, והקפה. אדי ואני כבר היינו במצב קשה. אף אחד מאיתנו לא יכול היה להכניס אפילו שלוק של מים, שלא לדבר על קפה. אני, חובבת קינוחים ידועה, ואימת הבריסטות בת"א, שלא מרחמת עליהם עד שהקפה שלי לא יוצא "מושלם", הייתי צריכה להגיד לקפה "לא". אמרתי לנטע "לא", והמשכתי להתערבב. אני? בלי ההפוך שלי? ואז, ברגע של פאניקה, החלטתי לשאול את נטע: "איזה קפה יש לכם פה?" נטע אמרה את מילת הקסם: "מאורו". שאלתי: "ואיך הבריסטות"? התשובה שלה שכנעה אותי בקלות: "יש לנו ברמנים מעולים". הפסקתי לחשוב, אמרתי "כן". אדי ואני הסתכלנו אחד על השני במבט של: "אנחנו יכולים בלי קינוח"? לקינוח, אגב, יש מקום נפרד במערכת העיכול, ככה כבר מזמן החלטתי. אין לנו מקום לנשום, אבל לא אדי ולא אני נוותר על קינוח, בטח לא במסעדה שכזו.

הקפה הגיע מושלם. מושלם. מושלם. כן, גם היחס בין האספרסו לחלב, גם הטמפרטורה, וגם ההקצפה. מושלם. צדקתי שלא ויתרתי עליו, במיוחד לאור העובדה שקשה להוציא ממני "מושלם" על קפה.

הקינוחים התבררו גם הם כבחירה מצויינת. בחרנו בטארט שוקולד עם קרם פרש ושמנת חמוצה מלווה בגלידת וניל ממדקסקר, שהנימוחות שלו בפה השאירה טעם של עוד:

 

 

 

 

ובמבחר פטיפורים, ססגוניים וטעימים:

 

 

 

 

ברגע הזה החלטנו לפרוש למנוחה בספה שצופה אל הים.

עשינו את זה בדיוק ברגע הנכון, שלוש דקות לפני השקיעה.

לקחנו את הקפה ואת צלחת הפטיפורים המדהימה, התיישבנו על הספה, מחוייכים.

דרך החלון הגדול צפינו בקסם הזה,

אותו קסם שסגר לנו אחה"צ מענג וטעים במיוחד:

 

 

 

 

נשאר לי להודות לאדי על הרעיון המבריק של "ארוחת הסופ"ש" של "רפאל".

כבר שיצאנו מ"רפאל", מדדים בקושי מרוב שובע, התחלנו לדבר על הארוחה הבאה, גרגרנים שכמונו.

היעד הקולינארי הבא שלנו כבר בתכנון, ואני יצאתי עם תובנה אחת: כמו שלא באים למסעדה עם סנדוויץ', ככה לא באים למסעדה עם כאלו מנות משגעות, עם מצלמה של אייפון. לארוחה הבאה אני לוקחת מצלמה "אמיתית" (-:

ארוחת הסופ"ש של רפאל:
http://raphaeltlv.co.il/menus/weekend/