Translate

סינגולדה וחברים, אני וגיטרה (-:





ב-1.11.11, תאריך מקסים במיוחד, חגגתי את יום הולדתי. ביום הזה קיבלתי מחברה מתנה "שווה" במיוחד, זוג כרטיסים להופעה של אבי סינגולדה, גיטריסט מופלא:
מאז שאני זוכרת את עצמי, ועוד מימי תיסלם, הופעות מוזיקה תמיד עשו לי שמח.
בתקופה ההיא, הייתי נודדת עם תיסלם להופעות בכל הארץ.
בנזין, שהגיעו מעט אחריהם, כבשו את ליבי. גם אחריהם נסעתי, כמעט לכל מקום.
אחרי זה התחילו לצוץ פאבים עם הופעות. פאב הבית שלי בגיל 18 היה "המושניק", בז'בוטינסקי פינת ביאליק בר"ג.
כל ערב היינו יושבים במושניק, אני והחבר'ה, על השולחנות, עם בקבוק גולדסטאר ביד. שרנו אהוד בנאי, דני ליטני, ואחרים.
רונית שחר, שהיתה אז בתחילת דרכה המוזיקלית, הופיעה במושניק,
כמו גם ערן בורוכוב וטל ניניו, שני גיטריסטים כיפיים במיוחד.
אני הייתי יושבת, קרוב, מסתכלת על הגיטרות, ונמסה.
בגיל 20 קניתי את הגיטרה הראשונה שלי. העיניים שלי נצצו.
זאת הגיטרה הראשונה שלי, אקוסטית, אהובתי:

היתה לי אהבה מיוחדת למפרטים. בכל חנות מוזיקה עצרתי, וקניתי.  
חלקים, מחוספסים, קשים, רכים, מדיום, צבעוניים, אדומים, קטנים, גדולים:
קניתי את הציוד הבסיסי שכל גיטריסט מתחיל צריך, קאפו ומכוון מיתרים:
ובנקודה הזו נשארתי. גיטריסט מתחיל (-:
לא כי לא רציתי. ממש רציתי. סיבות כאלו ואחרות תמיד השאירו את לימודי הגיטרה מאחור. קניתי חוברות, וניגנתי. למדתי אקורדים, ונהנתי מכל שיר חדש שהצלחתי לנגן.
כתבתי שירי מגירה, הלחנתי אותם, ניגנתי להנאתי, ולאוזניי בלבד (-:
הגיטרה, האהבה הקטנה שלי, מעולם לא נעלמה.
בשלב מסויים הפסקתי למצוא זמן, הגיטרה נשארה בקייס, ומצאתי את עצמי די מתוסכלת שמעולם לא למדתי לנגן.
בגיל 6 היה לי מורה לפסנתר שבא אלינו הביתה.
 אמא שלי נורא רצתה שאנגן, אני ממש לא. נו, מה הבנתי בגיל 6 (-:
המשכתי ללכת להופעות. המושניק כבר לא היה, את מקומו החליפו מועדוני הופעות כמו קמלוט ת"א, בארבי, תמונע, ואחרים. מצאתי את עצמי מבלה לפחות פעמיים בשבוע בהופעות כאלו ואחרות. לא ממש שינה לי אם אלו הג'ירפות, שלום חנוך, דודי לוי, מאיר בנאי, או מאיר אריאל, קורין אלאל או יזהר אשדות. כל אחד אחר, כמובן, גם.
העיקר שאראה את הגיטרות, ואשמע את המוזיקה.
ככה עברו השנים, ואני המשכתי להסתכל על הגיטרות בערגה.
בגיל 35 החלטתי שאני חייבת ללמוד לנגן.
בחרתי את הגיטריסט הנערץ עלי דאז, ארז נץ.
עשרה שיעורים הבהירו לי שאם אמשיך, לא יהיה לי מאיפה לשלם משכנתא, ופרשתי בעצב בשיא (-:
עם רזומה של גיטרה מגיל 20 ועשרה שיעורי גיטרה, אני ממשיכה להסתכל עליהם, על הגיטריסטים, בהנאה גדולה, וממשיכה להוציא את הגיטרה שלי בכל פעם שבא לי קצת להירגע, כי בסופו של דבר, הפנמתי שגיטריסטית אני כבר לא אהיה (-:
בשנה שעברה קניתי לבת שלי גיטרה, שתהיה גם לה בבית (-:
שנחזור להופעה של סינגולדה?
בטח שכן, הוא גיטריסט הרבה יותר טוב ממני ((-:
מתנות ליומולדת זה כיף. מתנה כזו ליומולדת זה כיף גדול. סינגולדה וחברים. מופע קאברים נהדר. סינגולדה, בליווי שתי זמרות נפלאות, מיקה שדה וקרן טננבאום, מנגן במופע זה את יצירות הגיטרה הגדולות שהשפיעו עליו במהלך השנים, עם קלאסיקות של לד זפלין, הנשרים, הביטלס, סגול כהה, קווין, סנטנה ועוד.
ככה זה נראה, בהופעה שראיתי בזאפה הרצליה:















במופע "סינגולדה וחברים" מעלה סינגולדה בכל פעם ילד אחר לנגן איתו. קטע מדליק, הכי מרגש אותי לראות ילדים מנגנים על גיטרה. דרכם אני נכנסת לחלום שלי, שמעולם לא הצלחתי להגשים (-:
בהופעה הנוכחית, ניגן עם סינגולדה הילד המקסים בר סבוביץ':

ואם בא לכם לראות עוד מהערב הכיפי הזה, שהחזיר אותי לזכרונות ילדות, מהצד המוזיקלי ומהצד הרגשי, אז יש לכם קישור לאלבום המלא.
ההופעה מומלצת בחום, לי אין ספק שאראה אותה שוב, מתישהו :)

הוסף רשומת תגובה