Translate


יומיים של טיול מקסים בצפון. חלק א'-צפת, האחת והיחידה (-:

צפת. העיר הזו תמיד מרתקת אותי.
בכלל, כל הערים העתיקות האלו, עם המבנים המקסימים, האנשים המיוחדים, והאווירה הכ"כ אחרת מהאווירה העירונית שאני מכירה, תמיד נעים לי לחוות אותן מחדש. כל עיר כזו, והייחוד שבה.
בצפת, אפילו הלחוח התימני נראה אחרת (-:


היה יום קר. חמושים בצעיפים, מעילים וכובעים, צעדנו לעבר "בית המאירי":


ב"בית המאירי" ממוקם מוזיאון וארכיון של זקני צפת:



נכנסנו למוזיאון, קפואים קמעה. קבלת הפנים היתה לבבית, ובעיקר חמה.
מרק עדשים חם וטעים חיכה לנו, והחזיר לנו את הצבע ללחיים:


בחדרון קטן ועמוס "מגני דוד" (גם על הרצפה היפה), קיבלנו הדרכה קצרה על מוזיאון המאירי ועל האיש, יחזקאל המאירי.
 מוזיאון המאירי הוא מוזיאון ומכון לחקר תולדות הישוב היהודי בצפת מיסודו של יחזקאל המאירי:





עשינו סיבוב קצר בחצר המקסימה הבנויה בעיצוב מיוחד של אבנים מיוחדות, 
והתפעלנו מהויטראז'ים המקסימים שעוטפים את בית המאירי:





כשנכנסנו לבית, קיבלה אותנו בלבביות דמות מחופשת לאחת מנשות צפת  של "הימים ההם". היא ליוותה אותנו למשך כל הביקור, תוך שהיא נותנת הסברים מעניינים על ההיסטוריה של צפת.

 


בית המאירי הוא מוזיאון של הסטוריה.
בבית מיוחד, בעל מבוכים ומעברים משונים, מוצג עברה של צפת במאתיים השנים האחרונות.
סיפורה של הקהילה היהודית על פלגיה ועדותיה,
עובר דרך דמויות ותעודות, חפצי לבוש וריהוט, כלי בית, מלאכה וקודש.
הבית בנוי מפלסים וקומות.
בכל קומה מתועד ארוע אחר מחיי היישוב בצפת.






מכירים את חברת הדלק "SHELL"? מסתבר שהיה לנו פה, בארץ, אי שם בהיסטוריה, דלק של "של" (-:







קצת על יחזקאל המאירי:
יחזקאל המאירי נולד למשפחה שורשית בצפת, שאבותיה עלו לצפת משיראז שבפרס לאחר הרעש הגדול (1837). שם המשפחה המקורי היה ארזוני.
יחזקאל נודע כאיש תקשורת, איש רדיו וכתב בכיר בידיעות אחרונות. יותר מכול נודע כאיש מעורב בקהילה, המושיט סיוע לכל פונה בזכות קשריו המרובים.

המניע להקמת המוזיאון היה אהבתו הרבה של מייסדו, יחזקאל המאירי לעירו ולאנשיה. הוא היה מאוהב בצפת. הוא אסף, הוא חיפש, הוא תעד, הוא כתב, הוא בנה, הוא קנה, הוא שיפץ, הוא תכנן, במשך שלושים שנה. בשנת 1980 פתח את ביתו ושיתף את הכול ביצירה שרקם. רבים הכירוהו כיחזקאל המאירי, העיתונאי של צפת והצפון. רק מעטים ידעו שבין שעות הכתיבה הרבות, מצא גם עת להקים מוזיאון. קשתות האבן חוזקו, נתלו הדיוקנאות של זקני צפת, נכתבו הסיפורים והוצגו אורחות החיים; חדר לחול, חדר לקודש וחדר לגבורה.
כבן צפת, דור חמישי בה, דאג לאסוף כלים וחפצים שהיו בשימושם של בני העיר, ולשמרם לעתיד. במקביל לעבודת האיסוף והתיעוד, שיפץ מערכת מבנים בפאתי הרובע הספרדי בעיר העתיקה בצפת, תוך שמירה קפדנית על הארכיטקטורה המקורית של האולמות והחדרים, וחקר תולדותיהם. כך התהווה מוזיאון שהמוצג הגדול ביותר שבו הוא המבנה, האוצר בתוכו עדויות על הקהילה בת זמנו.
לאחר פטירתו של יחזקאל המאירי, המשיכה העמותה הציבורית שהקים לנהל את המוזיאון. בבסיס התקנון שלה עומדות אותן המטרות שהותוו על ידי המייסד והן מהוות בסיס לכל שינוי, או התפתחות בפעילות המוזיאלית, החינוכית והתרבותית הנערכות במוזיאון.


מוזיאון "בית המאירי" נמצא בעיר העתיקה בצפת, רח' קרן היסוד 158, טל. 04-6921939, 04-6971307
פרטים נוספים באתר המוזיאון .
בדרך חזרה עברנו דרך מצפור המאירי, לזכרו של יחזקאל המאירי:



עוד קצת מהיופי של צפת, בדרך למקום שאני לא יודעת אם להגדיר אותו כקבלי-רוחני, או משעשע ומזמין.



פתאום ראינו אותו. הוא קיבל את פנינו בתקיעת שופר, האיש הכ"כ מיוחד וכ"כ מצחיק הזה, שאני לא מצליחה להגדיר אותו. בכמה מילים: "הוא בסדר, גם אם ברגע הראשון נראה שהוא לא" (-:


הוא הוביל אותנו: "בואו אחרי", הוא אמר. ואנחנו, כמו הולכים אחרי הרועה, הזדחלנו אחריו. לא "החלילן מהמלין", אלא "השופריסט מצפת" (-:


שוב צעדנו בקור, כשלפעמים אפילו ירד עלינו גשם. היה קרררר, אבל לא ויתרנו, עד שהגענו ל"אסנט":


את הקיפאון שלנו הפשירו פה עם סיידר חם, וספינג', הגרסה המרוקאית לסופגניות.
היה טעים מאד, ומחמם לב(ופרצוף) אפילו יותר (-:





מרכז 'אסנט' ממוקם בפינה ציורית בעיר העתיקה, במבנה עתיק ויפה הגובל ביער ומשקיף לנוף המרהיב של הר מירון, עין זיתים ויער הבעל שם טוב.



מרכז 'אסנט' נוסד ב-1983 בברכתו הקדושה של הרבי מלובביץ', במטרה להעניק היכרות עם החוויה הרוחנית היהודית בכלל ועם מורשת צפת והקבלה בפרט. מכאן נובע השם: 'אסנט' – ASCENT, שפירושו: עליה – התעלות.
העיר צפת נודעה מאז המאה השש-עשרה כעיר הרוח והמיסטיקה והפכה למוקד נהירה לאלפים מהארץ ומהעולם העולים לעיר על מנת לטעום מתורת הקבלה הצפתית. מאז הקמתו הפך מרכז 'אסנט' למרכז ההתעניינות בעיר, המנחיל בצורה חווייתית את הרוח המיוחדת של צפת.



בדרך פגשנו כמה חרדים שנחרדו, ככל הנראה, מחבורת הבלוגרים(או הבלוגריות) השמחה (-:




בקטע הדתי, הכי אהבתי את קופת הצדקה ל"שבורי לב". אין ספק, שבורי לב זקוקים לממון כדי לצאת לשיט תענוגות ולהכיר שידוך חדש (-: מישהו יכול להסביר לי את עניין "צדקה לשבורי לב"? (-:


אפילו הקבלי שלנו נקרע מצחוק (-:


ואז הוא הוביל אותנו לעבר סמטאות צפת המקסימות.

הפגישה הראשונה היתה עם סטרטאפיסט של אוכל. תימני צפתי, שמכין לחוח עם תוספות, כמו שעטנז של סמבוסק ופיצה.
האמת, זה היה סטרטאפ מדהים, וטעים מאד. התימני איש מצחיק, וחמוד, ומכין את הלחוח הממולא במקצועיות (-:









אחרי המפגש עם התימני והלחוח המשכנו לחנות מקסימה שנראת "מרפא הבושם".
החנות צמודה לבית כנסת האר"י בצפת העתיקה.




 במרפא הבושם ירדנו לקומה התחתונה, מין מערה שכזו, שבה עשינו מנוחה קלה לצלילי כלי זמר מצפת:




קיבלנו קצת אלכוהול מבעל המקום, בתוספת מתנה קטנה וחביבה,
סבון וסרום אתרוג.
מסתבר שלאתרוג יש תכונות שמעולות לעור הפנים. עוד לא ניסיתי, אז אני נטולת דעה, כרגע  (-:


המשכנו בסיור לחנות נרות משגעת, "נרות צפת". למדנו קצת על שעווה, על הכנת נרות, והסתובבנו בין פסלי הנרות המשגעים שבחנות.





ביקרנו בגלריה מקסימה, שבתוכה גם תכשיטים. מאד אהבתי את ה"סטנד" הטבעי שהחזיק את הטבעות היפות (-:



 
בסיום הביקור ראינו עוד אחת מעתיקות ארץ ישראל.
ברור היה שאם נמצא דבר כזה, זה יהיה בצפת.
קבלו אותו, הטלפון הציבורי העתיק (-:


פה הסתיים חלק ראשון של היום הראשון.
עייפים עלינו לאוטובוס, לכיוון קיבוץ מלכיה, לקבל את החדרים, ולהתארגן לקראת היציאה לארוחת ערב וביקור במבשלת בירה. זה כבר יהיה בפוסט הבא, ובינתיים, נשאר לנו להנות מנופי צפת, העיר הזו, שאין כמותה בכל העולם (-: