לפני כשבועיים החלטתי שבא לי קצת קולטורה. "הבימה" במשכנו החדש עושה לי הרגשה של חו"ל, ולהרגיש בחו"ל זה בדיוק מה שהייתי צריכה בקיץ החם/לח הזה. אז הלכתי ל"הבימה". הימים ימי מחאה חברתית, ובשדרות רוטשילד התאספה חבורת מפגינים שבאו למחות. משטרות מסביב, קצת כבישים חסומים, נו, מצב לא הכי נורמלי. אתם יודעים, "העם, רוצה, צדק חברתי" וזה. הסתכלתי על ההמון וחשבתי לעצמי: הם לא נורמלים. לא יודעת למה זה עלה לי לראש, אבל בעוד אני צועדת לבילוי של מוצ"ש, הם עומדים ומוחים. זה נורמלי? ואולי הם מאד נורמלים, ואולי זו אני שלא. מי בעצם קובע מי נורמלי, ומי לא? ואני, בעודי חושבת מי מאיתנו יותר נורמלי, אני או הם, צעדתי לאיטי לעבר הבימה, למחזמר הכי לא נורמלי בעיר, "כמעט נורמלי" .
מגזין קולינריה, תיירות, ולייף סטייל