Translate


על פיצה, ניוקי וטירמיסו. פיאצה, איטלקיה תל אביבית הורסת.






מסעדות איטלקיות הן האהבה הקטנה שלי.
גם גברים איטלקים(-:
כשאני חושבת על החיים המושלמים, אני רואה את עצמי באיזה פיאצה(ככר), יושבת ואוכלת ג'לטו(גלידה), ומחכה לפאביו(החתיך האיטלקי),
שיבוא ויקח אותי לאכול פיצה. פיצה בפיאצה.
פנטזיות זה נחמד, אבל לא בדיוק מציאותי.
הפיאצה באיטליה, עם פאביו, תחכה לי.
בינתיים, לקחתי את עצמי לפיאצה, ממש פה, בתל אביב.
גם לנו, בישראל, מגיעה פיאצה(-:







דיזינגוף 99. כל מי שנע סביב גילי, בטוח זוכר את הגלידה של דיזינגוף 99, בימים שבהם עוד לא היו וניליה, אייסברג או אלדו. אפילו קרמיסימו לא הייתה בתכנון. חברותיי ואני היינו מטיילות בדיזינגוף, הלוך וחזור, כשדיזינגוף היה הרחוב הכי אופנתי, הרבה לפני שהקניונים פרצו לתודעתנו.
שם, בדיזינגוףף 99 היינו עוצרות לגלידה.
זו הייתה הגלידה הכי טובה בעיר. גלידה אמריקאית פשוטה, אבל בשבילנו, הנוער, היא הייתה מכרה זהב.
כשהבנתי שהפיאצה האיטלקית נמצאת בדיזינגוף 99, כבר הנוסטלגיה עשתה את העבודה, וחיוך של זכרונות מעומעמים וטובים נמרח על פני. 
בפיאצה קפה שמים דגש על הפרטים הקטנים: השולחנות השונים (שולחנות גדולים, שולחנות פיקניק, שולחנות גבוהים), העצים שנשתלו במיוחד ברחבה החיצונית, הגינה, העציצים (ישנם שיחי חצילים, עגבניות ותבלינים אמיתיים אשר חלקם נקטפים היישר למטבח!), וכל העיצוב נע בין ביתי-כפרי לכיכר רומאית ירוקה.
פיאצה, בדיזינגוף 99, היא אכן פיאצה. ככר מתוקה להפליא,
ממש כמו באיטליה.
עם מחירים סבירים, חומרי גלם משובחים,
עם טריות בלתי מתפשרת, ועם פיאצה.
בככר עם הפסלים והאנטיפסטי:




יום שישי אחד, שבו לא היה לי חשק מינימלי לבשל, אמרתי לילדים:
יאללה, בואו, הולכים לאכול בחוץ. 
השיקולים בהליכה עם הילדים הם תמיד השילוב בין הדברים שאני אוהבת, לדברים שהם אוהבים. 
זה תמיד מסובך.
אני אוהבת דגים, פירות ים, קרפצ'יו, והם לא.
ילדים הם ילדים: פיצה-פסטה-המבורגר, בערך(-:
אין ברירה, צריך למצוא איזון. 
בפיאצה מצאתי. היה לי המון מה לאכול שם, מהדברים שאני אוהבת. 
היה להם המון לאכול שם, מהפייבוריטים שלהם.
כולנו מצאנו את עצמנו, ויותר חשוב מלמצוא, גם נהנינו מאד.
מהאוכל, מהאווירה, מהטעמים, ומהמחירים המאד סבירים,
שלא מוציאים אמא שלא בא לה לבשל עם חור בתקציב.
מאז הביקור עם הילדים, הספקתי כבר לחזור לשם שוב, כדי לחגוג יומולדת לחברה. 
היינו עשרה אנשים, כולם נהנו.
כמו תמיד, את האוכל אני מצלמת.
התמונות הן משתי ארוחות, אז לא להיבהל מהכמות.
לא אכלתי את הכל ביום אחד(-:
התחלתי עם שתייה. היה חם. תל אביב בשעות אחה"צ, באוגוסט, זה חם. 
אז בחרתי הכי קר.
תה קר עם אגס. תוצרת בית. טעים טעים: 




הכי חשוב, מרענן. חום יולי אוגוסט נעלם לי ברגע אחד(-: 



ולאוכל. 
לפני הכל חשוב לי לציין שלפיאצה יש עסקיות נהדרות,
עסקית שווה בת"א היא לא עניין של מה בכך.  
29-39 ש"ח לעיקרית+שתיה, א'-ה' 11:00-17:00
ולתכלס, שזה באמת האוכל:
אנטיפסטי.
 ברור, איך אפשר בלעדיו.
צלחת של שלושה או חמישה סוגים, טעימים להפליא,
במחיר שפוי של 24/32 ש"ח:
בשבילי, הרבה כרובית, ובלי חצילים(-:






מנה ראשונה שמאד אהבתי הייתה מנת הקרפצ'יו סלק עם גורגונזולה ואגוזי מלך(26 ש"ח).
בכלל, הסלק בתקופה האחרונה קיבל איזה "סטייל", וכמעט בכל מסעדה אפשר למצוא משהו עם סלק בתפריט.
לחובבי האדום:





קרפצ'יו נוסף, שאני אף פעם לא מוותרת עליו, הוא קרפצ'יו סינטה(34 ש"ח)
רוקט, פרמזן, בזיליקום, מתובל בשמן זית, חומץ בלסמי, עם מקלות פרמזן, כמה שהוא היה יפה, וטעים: 






מנה נוספת, שאי אפשר לפתוח ארוחה איטלקית בלעדיה, סלט קפרזה(28 ש"ח).
פרוסות מוצרלה, עגבנייה, בזיליקום, חומץ בלסמי ושמן זית:






אחד הדברים שהכי תורמים להצלחתו של סלט הם טריות הירקות.
בפיאצה קפה ישנה הקפדה כל הזמן על ירקות טריים (לא שומרים ירקות!), ואפשר לראות את הטריות בכל מנה.
הכי חשוב, בעיניי. 
בזכות הטריות, הסלט הלכאורה "סטנדרטי" הזה, היה כ"כ טעים: 



עוד סלט מעולה, סלט עוף.
לבבות חסה, רוקט, חסה אדומה, פלפלים קלויים, פטריות צלויות, ריקוטה סלטה ועגבניות שרי ברוטב שמן זית, חומץ בלסמי ומעט דבש:


הזמנו גם פוקאצ'ה נהדרת עם בייקון, ושוב, הטריות הייתה מלבבת.
כבר הייתי במסעדות עם ירקות "עייפים" ונטולי חיים, ובמקרה הזה, כל מנה שהוגשה, נראתה רעננה ומעוררת תיאבון:





נעבור למחלקת הילדים?
אני מודה שגם אני חטאתי, והפיצה הזו עילפה אותי. היא הייתה אחת הטעימות שאכלתי, אם לא הטעימה ביותר. לאיטלקים יש מה ללמוד(-: אהמממ... בעצם, הקמח מיובא מאיטליה, והבצק של הפיצה נאפה בשיטה מיוחדת אשר גורמת לו להיות רך ופריך יותר, וסופג טעמים באופן מושלם בשל היותו נייטרלי. 
מחיר הפיצה הבסיסית 38 ש"ח, מחיר הפיצות המיוחדות 48 ש"ח, ואפשר להרכיב פיצה לפי הטעם האישי, כשיש תמחור מיוחד לתוספות. 
הבן שלי הזמין פיצה בייקון, פטריות ובצל משובחת, ואני לא עמדתי בפיתוי, ו"שנוררתי" לו מהצלחת. היא הייתה מעולה!!
האמת, ברגע זה בא לי לקפוץ לפיאצה, ולרדת על פיצה, בדיוק כזו: 








 הבת שלי, שאוכלת די "בסיסי", הזמינה מנת פסטה עם נתחי עוף, שמבחינתי, אם היא מסיימת את הצלחת, המסעדה מוצלחת. היא, בניגוד לאמא שלה, הגרגרנית הבלתי מעורערת, אוכלת כמו ציפור, ובררנית לא קטנה.
טוב, בגילה גם אני הייתי כזו(-:




אני הלכתי על המיוחדים.
הרביולי, הניוקי והטורטליני נעשים במקום,
מה שנקרא: "תוצרת בית": 





בחרתי ניוקי עם שרימפס וארטישוק, שהיה נפלא. 
המנה הייתה עשירה, טעימה, ומשביעה.
הניוקי היה עדין ומענג להפליא:



והשרימפס עשויים בדיוק במידה:




 מנה מומלצת ונהדרת!!!




בפעם השנייה שהגעתי לשם, בעקבות ההצלחה של הניוקי,
הזמנתי ניוקי ערמונים
אל תצאו משם בלי לאכול את הניוקי של פיאצה. 
משובח!





ועוד מנה שמפילה אותי תמיד, לזניה בשרית
עלי הפסטה החמים שיוצאים מהתנור, ומתערבבים עם רוטב העגבניות והבשר, הורסים אותי. ממש. 
הלזניה בפיאצה הייתה גם היא מצוינת. אוי, מי המציא את הפחמימות הטעימות האלא שקוראים להם "פסטה"? (-:






עוד מנת פסטה עם עגבניות הייתה אחת שלא טעמתי "בזכות" החצילים שאני לא אוכלת, הייתה מנת ריגטוני סיציליאנה.
רוטב עגבניות חריף, חצילים קלויים, זיתי קלמטה, צלפים, ארטישוק, שום, צ'ילי, ריקוטה סלטה ופטרוזיליה. 
חברה שלי הזמינה, והיא אמרה שהיה טעים:




מנה מעולה, מהיום שחגגנו עם החברים, הייתה מפלדיני עוף ופטריות.
כמו שאר מנות הפסטה, היא השאירה טעם של עוד. הבעיה בפסטה היא בעצם שאחרי מנה אחת, לאנשים "רגילים", קשה לאכול "עוד".
לשמחתי, או שלא, אני מאלו שיכולים. אז אכלתי... עוד (-:
פטריות פורטובלו ושמפיניון צלויות, חמאה, שמנת, תרד,
פרמזן, טימין ומחית כמהין:
  


המנה שהכי פחות אהבתי בפיאצה הייתה מנת האוסובוקו עוף, קדירת עוף וירקות שורש קלויים על ריזוטו איטלקי,
שלדעתי צריכה קצת שיפור במרקם האורז, שלא ממש הרגיש לי ריזוטו, ובתיבול בכלל.
אם מכל המנות רק זו הייתה פחות מוצלחת,
אז פיאצה, מבחינתי, היא מתכון מנצח.





בארוחה השנייה, ארוחת היומולדת, שתיתי גוורצטרמינר
יין קינוח לבן, שהיה מאד נעים בגרון.



ואם כבר הזכרתי את המילה קינוח, זה בדיוק הזמן לסכם את הארוחה הזו.
אז מה היה לנו שם? 
טירמיסו.
הכי אוהבת טירמיסו.
הטירמיסו של פיאצה מצויין, למרות שאני לא מתה על קינוחים בצנצנות,
הם לא מצטלמים מי יודע מה(-:
מוס שוקולד עם בראוניז, כיפי.


ואז הגיע הקינוח ההורס במיוחד, שהבת שלי מוכנה לחזור לפיאצה כל יום, בשביל לאכול אותו. קלצ'ונה נוטלה!!!
הם אמרו "מגיע בצורת אוזן המן גדולה". 
אני אגיד לכם את האמת? לי זה הזכיר משהו אחר, שהשתיקה יפה לו. 
מה שבטוח, שאני והילדים נקרענו מצחוק.
אני אתן לדמיון שלכם להתפרע:





אחרי שחותכים אותה, את הקלצ'ונה, ככה היא נראית בפנים. מעדן!!!



ככה הבת שלי סיכמה את הקינוח, 
אפשר לקרוא לזה "ללא מילים" (-: 



אם בא לכם איטלקית כיפית, נעימה, מתומחרת מצוין,
עם אוכל טעים וחומרי גלם מעולים,
עם אוויר ואווירה, פיאצה היא יופי של בחירה.
אני מתכוונת לדגום אותה שוב, ושוב, ושוב.
עד שלא יבוא לי טירמיסו. 
וזה, לא יקרה לעולם(-:

דיזינגוף 99
תל אביב
עסקיות: א'-ה' 11:00-17:00
אין משלוחים, אבל אפשר להזמין בטלפון ולבוא לקחת הביתה.

בתיאבון!!!