Translate

מה-טעים במטעים? רמת הנדיב. לו הייתי רוטשילד(-:




הוזמנתי לסיור עיתונאים בצפון הקרוב.
אותו צפון שאני כ"כ אוהבת.
הצפון הזה, שהוא כ"כ קרוב למרכז, ובכל זאת, מרגישים בו כבר "ארץ אחרת".
הצפון הקרוב, זה שמסתובב בין זרועותיהן של זכרון יעקב ובנימינה.
מסתבר שגם הברון רוטשילד אהב את הסביבה, והשקיע בה את מיטב מרצו וכספו.
שם, ברמת הנדיב, שנקראת על שמו של הנדיב הידוע הברון אדמונד דה רוטשילד, נמצא גן הנדיב, ולצידו נמצאת מסעדת "מטעים", בית קפה/מסעדה חלבית, שאליה הוזמנתי לדגום את התפריט שעליו אמון השף עמי דניאל.
מטעים נמצאת במקום ירוק ומקסים.
בכלל, האזור כולו הוא אזור ירוק במיוחד, ואפילו הבנייה ירוקה(-:
"מטעים" ממוקמת ברמת הנדיב, על חוטם הכרמל, בין זכרון יעקב לבנימינה.
חוץ מהיותה "ירוקה", "מטעים" גם חברתית, והיא משתפת פעולה עם עמותת עלם המעסיקה בני נוער בסיכון ומכשירה אותם למקצועות המסעדנות, תחת הקונספט הזה, שהוא חלק בלתי נפרד מהתפריט:






טוב, לתכל'ס(-: מה אכלנו ואיך היה?
פתחנו עם שוט סלק
היה מרענן. בכלל, נראה שהסלק קיבל בשנים האחרונות את המקום הראוי לו, והוא מופיע בוריאציות שונות  במסעדות רבות וטובות. פעם כרוטב, פעם כקרפצ'יו, פעם כ"שוט", ותמיד הוא מוסיף צבע ורעננות לכל מנה:


קיבלנו לטעימה את המנה של מרק היום
מרק היום היה מרק כתומים, ואני מאד אהבתי אותו. 
בכלל, אני אוהבת מרקים, בכל הטעמים, בכל המרקמים, עם כל התוספות, ובתנאי שיהיו מתובלים היטב(-:
מרק היום: 26 ש"ח



אחת הבעיות שלי עם האוכל במקום הייתה החצילים. 
אני לא אוהבת חצילים, בשום צורה, בשום גירסה, בשום קונסטלציה.
שתי מנות היו "מנות מחוצלות", ולכן יכולתי להתרשם רק מצורת ההגשה, ומהטעמים שמסביבן.

בפינה הימנית למעלה(ומשם, בכיוון השעון):
"בוקר כרמל"- מאפה דרוזי עם קציצת ירק, חציל ועגבנייה קלויים בתנור, ביצה עלומה ויוגורט:
המנה נראית מקסימה. בגלל החציל, אני אכלתי רק את הביצה העלומה וקציצת הירק, שתיהן היו נפלאות. 
מבחינתי, תוציאו את החציל משם, וזה הכריך המושלם(48 ש"ח) (-:
"סינייה חצילים"- חציל קלוי, בורגול וטחינה חמה, עם סלט פיסטוק, חמוציות ועלי בייבי(56 ש"ח):
המנה נראית מדליקה ומשביעה, אבל עיקרה חצילים, ונו, אני לא נוגעת, ולכן אין לי שום חוות דעת עליה
"סלט צבעוני"- גזר, צנונית, מלפפון, עגבנייה, קולרבי, פלפלים צבעוניים, כרוב סגול ובצל ירוק, מתובלים בשמן זית, זעתר, עלי פטרוזיליה ונענע, ומוגשים עם טחינה גולמית או יוגורט לבחירה(45 ש"ח):
אחד הדברים שאיפיינו את הארוחה הייתה טריות חומרי הגלם, ניתן היה להבחין שהכל מגיע "פרש", ויש הקפדה על שילוב עם הרבה "בריאות" כמו חיטה, יוגורט וירקות.
"אמא אדמה"- מנה מצוינת של ירקות שורש על מג'דרה עדשים, חיטה מעושנת, ויוגורט(54 ש"ח):
מנה שאני מאד אהבתי, זו המנה שהייתי מזמינה שוב, מנה בריאה, טעימה ומשביעה.




שוב, תחת אותו קונספט, אני אתחיל בפינה הימנית למעלה, ומשם, עם כיוון השעון(-:
"פסטה פטריות"- פסטה ברוטב שמנת, יין לבן, פטריות פורטבלו ושמפיניון(46 ש"ח):
המנה לא הייתה מוצלחת, התיבול לקה בחסר, והסיכום שלה ושלי: אני מכינה כזו טובה יותר בבית.
"כריך סלמון"- כריך פתוח של גרוולקס, ביצה עלומה, גבינת שמנת, תלתלי מלפפון ובצל סגול, מוגש עם סלט בצד(48 ש"ח):
לא יכול להיות בזה משהו רע (-: טוב, נו, ככה פשוט: היה טעים. השילוב של הסלמון עם הביצה העלומה היה נהדר, התענגתי מלראות את הצהוב זולג על הכתום, וחיסלתי בהנאה(-:
"תרד וגאודה"- לחם קלוי פתוח הנאפה במקום, ועליו תרד חלוט, גבינת גאודה, וביצה עלומה. מוגש עם קפה(36 ש"ח-עסקית בוקר):
אחלה דיל לבוקר "בקטנה", למרות שלא הייתה שום בשורה בכריך הזה, אבל לפעמים לא צריך בשורה, סתם תיאבון של בוקר(-:


המנה המנצחת מבחינתי הייתה מנת הסלמון, מתפריט הצהריים.
"פילה סלמון"- בתוספת ירקות ירוקים וחיטה(82 ש"ח):
הסלמון היה עשוי בדיוק במידה, מתובל נהדר, ובכלל, מנה עשירה ובריאה, שסגרה לי את "פינת המאד טעים לי" (-:





ולקינוח:
מבחינתי, את הקינוח אני חייבת להפריד ל"קפה" ו"קינוח", שהיו סוג של קיצוניות לא ברורה.
הקפה היה נפלא. בכלל, את הקפה MAURO אני מאד אוהבת. מאד. 
הקפה היה מוקפד, הקצף עשוי היטב, הטמפרטורה מושלמת.
ואז באו הקינוחים, וקצת קילקלו לי את הקפה המושלם.
"קראמבל תפוחים"- תפוחים וקרם שקדים אפויים, עם פירורי בצק, מוגש עם שמנת חמוצה(32 ש"ח):
 יצא חלקו קר וחלקו חם, טעמו היה מעט מריר, והשמנת רק החמיצה את הטעם שגם ככה לא היה מעלף. למרות שהמנה מרשימה בגודלה, לא הייתי חוזרת עליה, אלא אם תשתדרג, כי הרי אני מחובבי עוגות התפוחים באשר הן(-:
"פאדג' סאנדיי"- עוגת שוקולד פאדג' עם טופי, אגוזים, גלידה וקצפת(32 ש"ח):
טוב, אין לי מה להגיד. הקינוחים צריכים שדרוג, בעיניי.
מזל שהיו גלידה וקצפת(-:




פרטים נוספים על המסעדה:

המסעדה ממוקמת בלב פארק הטבע של רמת הנדיב, המשלב בתוכו אווירת כפר קסומה המעניקה מקום מפלט מהעיר, שבילים שעוברים בנוף ים-תיכוני(ואפילו ראינו את הים!), ולאורכם תצפיות נוף מרהיבות, אתרי התיישבות קדומים, מעיין נסתר ועוד. במקום מתקיימים סיורים לקהל הרחב:



הפארק משתרע על פני 4500 דונמים ומקנים תחושה של אי ירוק ורחב ידיים, המשמר את נופו הטבעי של רכס הכרמל, ומהווה בית גידול למגוון עשיר של צמחים ובעלי חיים. כמה הנאה ותחושה של אוויר נקי הייתה במקום הזה, כמה יופי, כמה צבע, כמה פרחים והמון ירוק:








בפארק נמצאת גם מערת הקבר של הברון רוטשילד, הרי הוא "הנדיב הידוע". ראינו סרט באודיטוריום על הברון רוטשילד ופעילותו בארץ(שבו יצאתי עם תחושה של "איזה באסה שהוא לא פה לראות את המקום המקסים שהוא העמיד פה"), וביקרנו במערת הקבר, שבו נמצאים ארונותיהם של הברון ואשתו.
במכרז שנערך בין אדריכלי התקופה בשנת 1934 זכה האדריכל אוריאל שילר בהצעתו לבנות שתי פירמידות בהם יטמנו ארונותיהם של הברון בנימין (אדמונד) דה-רוטשילד ורעייתו עדה (אדלאייד).  
על אף שתוכנית זו זיכתה את שילר במכרז, הוא לא היה שלם עם הרעיון. הוא טרח ונסע ללונדון, ובפגישה עם ג'יימס דה-רוטשילד, בנו של ה"נדיב הידוע", הציע חלופה מתאימה הרבה יותר מקודמתה: מערת קבר במרכז הגנים ובמקום הגבוה בהם. כך בעצם התממש רצונו של הברון להיטמן בסלע, בארץ ישראל. 
חומרי הגלם ששימשו בבניית המערה מקורם  בארץ, כולל סלעי גרניט שחורים, מעובדים באיכות משובחת. מערכת השבילים המתפתלים בגן מובילה בעדינות לפתח שנחצב בסלע. העומד בפתח שביל הגישה אינו רואה את שערי הברזל של רחבת הקבר, וגם הניצב בפתח המערה עצמה אינו רואה את המצבה משום התוואי המעוגל של הנתיב. אופן התנהלות זה מעיד על דרכם של החיים: אין לדעת מה מצפה מעבר לעיקול. 
רחבת הכניסה לקבר מוקפת בבריכת מים ישרת זווית, המהווה סמל לחיים, ומנוגדת למצבת הברון הסמוכה:



צלליתו התמירה של עץ ברוש מצוי ניצבת בכניסה למערה עצמה, כנר תמיד ירוק העד. משמאל לכניסה פסל כוס הדמעות, הזולג טיפה אחר טיפה בעצב על פטירתו של הברון ורעייתו.
דלתות האבן הכבדות הסוגרות על פתח הכניסה אופייניות למערות קבורה של תקופת בית שני,  בעוד שמערת הקבר מעוררת אזכור למערת המכפלה. הצמחייה במקום תואמת ברוחה את דרכו של הברון: צניעות ואצילות. בחורף מבצבצת מבין הסלעים רקפת מצויה, וצובעת את הכניסה בוורוד ענוג.




מרכז המבקרים:
בכניסה לרמת הנדיב מקדם את פני הבאים מרכז המבקרים. המבנה משמש כמבואה המאפשרת למבקרים היכרות עם הרעיונות העומדים בבסיס העשייה של רמת הנדיב ועם הפעילויות השונות המוצעות במקום. 
צורתו כשל גבעה ירוקה עטורה בצמחיה הטומנת בתוכה מרכז מידע,  אודיטוריום, כיתות למוד, אולם התכנסות, גלריה, קיוסק וגם מסעדת "מטעים", שעליה כבר סיפרתי לכם (-: 







לסיכום:
היה יום מקסים. 
השילוב בין הפארק, בית הקפה הנעים, הסרט באודיטוריום וביקור במערת הקבר השאיר אותי עם הרגשה של "איזה בוקר של כיף, איזה כיף שהיה לי הבוקר".
בסופו של יום, זה כל מה שצריך (-:


הוסף רשומת תגובה