מי שמכיר אותי יודע: צילום מזון הוא הדבר שהכי מרגש אותי.
צילום מזון הוא התשוקה שלי, האהבה שלי, הכיף שלי, ההנאה הכי גדולה שיש.
אני מצלמת מזון כבר תקופה ארוכה, ומקבלת מחמאות בלי סוף על התמונות המקסימות שלי.
כן, אני לא מתביישת להגיד: אני עושה את זה טוב(-:
ובכל זאת, למידה היא משהו שלא נגמר לעולם, ולכן, כשמיטל מהאתר I LOVE FOOD הזמינה אותי לסדנת צילום מזון אצל הצלם שלומי ארביב, לא הייתי צריכה לחשוב פעמיים.
הסדנה יועדה לשמונה בלוגרי קולינריה מובילים, הייתי גאה להיות ב"רשימה הטעימה" (-:
את הסדנה היינו אמורים לעבור ביום שישי בבוקר, בסטודיו של שלומי בבית פנורמה.
חיכיתי ליום שישי הזה בקוצר רוח, ובחיוך אין סופי.
ידעתי שאני הולכת לחוויה שתספק לי את הסופ"ש המושלם, בתקווה ששלומי, הצלם, יהיה מישהו שכיף לעבוד איתו. איזה כיף, הוא אכן היה (-:
שלומי(בתמונה הימנית והשמאלית למעלה), דאג לנו גם לסטייליסטית מזון מוכרת מאד ומקסימה במיוחד, נורית ברניצקי(באמצע למעלה), ול"סו-צלם", אלכס, שתיעד את היום המרגש הזה.
כשהגענו, אשתו של שלומי, טובי, פינקה אותנו בארוחת בוקר משגעת עם סלטים, מאפים, גבינות, ועוגת שמרים מופלאה. כמובן שגם בארוחת הבוקר לא התאפקתי, וצילמתי כל פירור שעבר לידי(-:
התמונה הזו שלי נבחרה לככב במתכון לעוגת השמרים של טובי:
שמחים, שבעים ומרוצים התחלנו את הסדנה עם סיר של קציצות בשר. אופס...
סיר של קציצות ברוטב עגבניות? זה לא מהדברים שאוהבים להצטלם!
צילמנו את הסיר בתנאי תאורה שונים, ולמדנו את ההבדלים בין כיווני תאורה, מקור תאורה, עוצמת האור, ואפשרויות "לשפר" תאורה בעייתית.
לא יאומן איך תבשיל אחד יכול להצטלם בכ"כ הרבה "פוזות", ולהראות שונה בכל צילום.
לפעמים הוא יכול לצאת מגרה בטירוף, ולפעמים להיראות כמו עיסה שאינה מעוררת תיאבון:
הסטודיו של שלומי מאובזר במיטב הציוד, אבל שלומי נתן לנו פתרונות לצילום ביתי, ולימד אותנו להשתמש באמצעים פשוטים שיש לכל אחד בבית כדי לייצר רפלקטורים, שישפרו משמעותית את מראה המנה המצולמת:
נורית, הסטייליסטית, הוסיפה לנו טיפים נפלאים כמו פינצטה. מי בכלל חשב על זה? גאוני!
בסופו של דבר, הגענו לתוצאה משביעת רצון, והצילומים הראשונים, שנראו כמו גיבוב של שמן עם כדורי בשר, הפכו להיות תבשיל מעורר תיאבון, רק ע"י שימוש נכון בתאורה, באביזרים, וב.. נו, טוב, כשרון גם(-:
אחרי "פרוייקט הקציצות", עברנו ל"פרוייקט המרק".
גם מרק הוא לא מהפרודקטים הקלים לצילום, במיוחד אם הוא מרק מרוסק, כמו המרק הכתום שהיינו צריכים להתמודד איתו:
במקרה הזה, מלבד הטכניקה והתאורה, למדנו גם סטיילינג.
בחרנו צלחות, אביזרי רקע, עשבי תיבול:
וגם שמנת נכנסה כדי לתת גוון של עומק ויופי למרק:
בסופו של דבר, אהבתי את התוצאה שהגעתי אליה, ואפילו מאד!
ואז הגיע "פרוייקט הסיום", שבו כל אחד בחר לעצמו פרודקטים שאיתם הוא רוצה לעבוד, מזון+אביזרים, וניסינו בעזרת שלומי ונורית להוציא את התמונה המושלמת.
אני בחרתי פלפל כנושא שלי, ושיחקתי עם הכלים, כדי למצוא את הכלי שבו הפלפל יצטלם הכי יפה.
כמו בצילומי דוגמנות, גם בצילום מזון מצלמים הרבה כדי להוציא מעט תמונות טובות.
ניסיתי בכלי שקוף קטן, כלי שקוף גדול, כלי צבעוני, צלחת לבנה, עם עשבי תיבול, בלי עשבי תיבול:
עד שהגעתי לתוצאה שהשאירה אותי מרוצה.
את זאת הכי אהבתי(-:
סיכום:
היה יום מדהים.
לא רציתי ללכת הביתה.
שלומי, אין כמוך, תודה על שישי מענג!!!
תודות:
למיטל גלם-וולק וענבל קליין, שבחרו בי כבלוגרית שראוייה לקבל במתנה יום מקסים שכזה.
לשלומי ארביב, על הרבה כשרון, ידע, וטיפים מופלאים, כבר הספקתי ליישם אותם בבית(כמה סלמון מעושן אכלתי!!!)
לטובי, אשתו של, על הפינוק הקולינארי, ועל עוגת השמרים הנהדרת(-:
לנורית ברניצקי, על סטיילינג ללא פשרות, עטוף בטוב לב וחיוך מקסים.
לכולכם, תודה על שנתתם לי את הזכות להיות חלק מהחוויה, חוויה צילומית שעושה לי הרבה שמח בנשמה(-:
מקסים!!
השבמחקתודה רבה, מיה!!!!
מחקנראה כאילו מישהו באמת השקיע בצילום האוכל שלו.
השבמחקהלוואי והיה לי כוח לצלם את האוכל במקום לאכול אותו.
מקסים שונית.
תודה רבה (-:
מחקהאמת, זה תמיד הקונפליקט. אני מאד אוהבת לצלם, ומאד אוהבת לאכול.
הבעיה, שעד שאני מסיימת לצלם, האוכל כבר מתקרר. מצד שני, קשה לי לוותר על לצלם אותו (-: