דלג לתוכן הראשי

הרודס ים המלח. אוי, האוכל, האוכל! חלק א: הגעתי לגן עדן.





כשהזמינו אותי להשקת עיתונאים של מלון הרודס ים המלח
לא יכולתי לסרב.
כחובבת נסיעות, טיולים, אוכל, פינוקים, ובתי מלון(ארבעה כוכבים פלוס, כן?) בעיקר, זרחתי כמו השמש של ים המלח, כבר יומיים לפני הנסיעה.
"אמא, קחי אותנו גם!" אמרו לי ה"נוער" שלי, ואני הסתכלתי עליהם בעיניים של "אוף, הלוואי שיכולתי",
וליבי נצבט. 
שוב אני יוצאת לעשות חיים, ומשאירה אותם "לבלות" בביה"ס, כשאני מבלה בים ובבריכה.
הבטחתי להם שאוטוטו החופש הגדול, וגם הם יקבלו הזדמנות לבלות איתי במלון כזה או אחר(-:
לים המלח הגענו בצהריים.
באוטובוס הייתה לנו "דיילת", שפינקה אותנו כל הנסיעה בשתיה, מאפים, פירות ופיצוחים.
(פה מגיע שאפו למשרד היח"צ של פתאל שעשה מעל ומעבר כדי להנעים לנו את הנסיעה, אין דברים כאלו!).
כשהגענו למלון, חשבתי לעצמי: "אחרי כל הפינוקים באוטובוס, למי יש חשק לארוחת צהריים?"
המחשבה הזו עלתה לראשי בעקבות נסיון עבר בארוחות צהריים בבתי מלון. 
לצערי, ארוחות הצהריים בבתי מלון הן לא גולת הכותרת של הארוחות, ולכן, לא נצפתה מצידי היסטריה לכיוון הארוחה הזו.

ואז נכנסתי לחדר האוכל.

וואו. או בגרסת התיירים: WOW








ברגע אחד, שכחתי את כל מה שה"דיילת" החביבה שלנו חילקה לנו, והפכתי לאדם רעב ומלא תשוקה לאוכל, כהרגלי בקודש.
מחלונות חדר האוכל ראיתי את זה, וזו כבר הייתה הפתיחה המושלמת לארוחת הצהריים:




בפוסט הזה אני אחסוך במילים, ואצמד למשפט:
"תמונה אחת שווה אלף מילים",
וכל מה שאעשה פה, זה לתת לכם להסתכל, ולנסות לדמיין מה עבר לי בראש כשראיתי את כל הטוב הזה בארוחת צהריים של בית מלון.
ארוחת הצהריים הייתה חלבית, ואין לי מילה אחרת שתגדיר את חדר האוכל של הרודס ים המלח, חוץ מ"תענוג".
המנות, חלקן מוגשות במחבתות אישיות, ויש משהו כיפי בלאכול מנה שנראה כאילו נלקחה ממטבחה של מסעדת שף יוקרתית.
אין מה לעשות, חלק מהתיאבון זה קודם כל, ולפני הכל, מה שאנחנו רואים,
ואני אשתוק עכשיו, ופשוט אתן לכם לראות.
הרודס ים המלח, ארוחת צהריים:

מנות ראשונות.
אז מה בא לכם היום?














איך תרצו את הדג שלכם?








ואת הפסטות? 
רביולי? טורטליני? פנה?










גבינות? סלטים? לחמים? 





על הקינוחים עדיף לא להסתכל בכלל(כי אני רק מלהסתכל, מקבלת חשק להניע את האוטו על הבוקר ולצאת לאיזה קינוח בים המלח).
לרגע לא הייתי בטוחה שאני בחדר אוכל במלון, ולא בקונדיטריה משובחת(-:
לדוגמא, קחו את הקינוח הזה, ותסתכלו כמה שהוא מעלף:





 הכפית עשויה משוקולד מריר, הכוס משוקולד לבן,
ואם זו לא יצירת אמנות מהממת, אני לא יודעת מה כן(-:














זהו. 
כל מילה נוספת, מיותרת.
הרודס ים המלח. ממש ממש כן.
לא רק בגלל העיצוב החדש והמקסים(שעליו אני עוד אדבר בהמשך),
לא רק בגלל החוף הפרטי הצמוד והמשגע,
לא רק בגלל החדרים הנוחים,
אלא בעיקר, מבחינתי, בגלל ההשקעה בכל פרט, כולל בפרטים הקטנים,
שבעיניי, הם הכי גדולים, הכי שווים, הכי אומרים "חופש".
ואני, כמה שאני אוהבת חופש.





פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פשטידת כרוב משגעת!!! מתכון לפשטידה קלה להכנה וטעימה להפליא :)

אני מודה:
נכון, יש לי חיבה גדולה לסטייקים ובשרים,
אבל גם מאכלים חלביים עוברים לי נהדר בתפריט השבועי שלי.
מדי פעם אני מכינה פשטידות טעימות, כמו פשטידת התרד הנהדרת שלי,
שמהוות יופי של תחליף לארוחת צהריים בשרית, או לארוחת ערב כיפית.
הפעם הלכתי על כרוב.
אני תמיד ממציאה פשטידות, כשהבסיס די קבוע, ורק ה"בפנוכו" משתנה.
מחליפה ירקות, משנה תיבולים, מחליפה תבניות, צורות, גדלים,
אבל תמיד הן יוצאות משגעות, נפלאות לאירוח, וקוצרות מחמאות :)

אורז עם בשר טחון ותבלינים. מנה שמכינים מהר, ומחסלים מהר :)

דבר אחד ידוע ובטוח: אני לא אוהבת לבלות שעות במטבח בהכנת מתכונים מורכבים. 
אני אוהבת מהר, מזין, וטעים. 
זו בדיוק המנה הזו. כל פעם שאני בלחץ זמן, שזה כמעט תמיד, ואני צריכה להכין צהריים בזריזות - אני מוציאה את המתכון הזה שלי ממעמקי הזיכרון, ותוך חצי שעה גג יש ארוחת צהריים שמתחסלת די מהר. האמת? אין כמעט פעם שנשאר משהו שיכול להיכנס למקרר לטובת ארוחת צהריים למחר. 
זה פשוט לא קורה. 
אז ביקשתם, ואני, לא יכולה להשאיר אתכם בלי מתכון למנה הנהדרת הזו.
היא מדהימה גם כשבאים אורחים. הצבעים שלה, הטעמים והקלות - הופכים אותה למושלמת לאירוח. 

בלינצ'ס ללא גלוטן, כן, כן :) הכי טעימים שיש!

לבלינצ'ס האלו תעשו "גזור ושמור".
לא מעט עבדתי כדי להגיע בדיוק למרקם שאני רוצה. 
כזה שיהיה דומה להפליא לבלינצ'סים ה"רגילים", אלו עם הקמח ה"רגיל", הלבן, שאני נענעת ממנו. 
כשהתחלתי לאכול "ללא גלוטן", גיליתי שההרגשה שלי אחרת לגמרי. הבטן לא נפוחה, ההרגשה יותר טובה, אני פחות עייפה, ויותר חיונית.
כן, כן, גלוטן זה נזק, קמח לבן זה רע, חיטה זה מזיק - אבל רק אחרי שמפסיקים לאכול את הגלוטן, מבינים עד כמה. 
אני משתדלת לא לאכול גלוטן, ולהימנע מפסטות, לחמים, וחיות חיטה אחרות.
לפעמים אני מתפתה, לפעמים גםן בא לי - אבל היום יש כ"כ הרבה תחליפים, שמי צריך גלוטן בכלל?
אני מתה על בלינצ'סים.