דלג לתוכן הראשי

הרודס ים המלח. חלק ב: גן עדן בכחול-טורקיז.




בפוסט הקודם על מלון הרודס ים המלח, סיפרתי על חדר האוכל המקסים והמושקע, ועל ארוחת הצהריים המעולה.
היינו כ"כ רעבים כשהגענו, ששעטנו לעברו, ורק כשנחנו מעט מהנסיעה, הצלחנו לראות משהו בעיניים.
הפוסט הזה לא מדבר על אוכל, אבל אל תדאגו, יהיו עוד נוספים שיספרו לכם על חדר האוכל בהרודס ים המלח,
שהשאיר עלי רושם חזק וחיובי להפליא(-:
הרודס ים המלח, פוסט שני בסדרה, והפעם: העיצוב, הצבעים, והמעצב האירופאי החתיך(-:
אני אתחיל עם הלובי, שהוא "אולם התצוגה" של כל מלון באשר הוא.




המלון עוצב על בסיס צבעים מרגיעים, קרים, ונעימים.
צבעים של שקט, שקיפות, שלווה, ים, ו...מלח(-:





נחזור למעצב החתיך, שלדעתי בחר לעצב את המלון בגווני העיניים שלו(-:
לשם שינוי, אני משתמשת בתמונת יח"צ, כי אפשר לראות את הכחול המהמם, ובכלל, למה שלא נשטוף קצת את העיניים עם אירופאי חתיך?
(אני הייתי מיבאת כמה כאלו לפה).
שמו אנדריאס נוידם, אדריכל ומעצב מלונות אשר עיצב למעלה מ-450 בתי מלון באירופה, בארה"ב, באסיה ובאפריקה ועבד עם מותגי מלונאות בינלאומיים כגון Marriott , Mercure, Crown Plaza, Best Western, Club Med.




גם בפוסט הזה, תמונות אומרות יותר ממילים.
חשוב להדגיש כי למרות יוקרתו הקונספטואלית של המלון, התחושה בו נעימה מאד, הוא בעל אווירה לא מחייבת, ולא, לא צריך להסתובב בו "מתוקתקים". 
חליפות ועניבות אאוט, חלוקי ספא אין.
קומת הכניסה(הלובי):
דלפק הקבלה, רך ונעים.
בשונה ממלונות אחרים, שדלפק הקבלה מעוצב על עץ או צבעים כהים, 
כאן הותאם דלפק הקבלה לקונספט הכללי, וכבר בכניסה נשאבים לתחושת ה"נעים לי, רגוע לי".




הספות בכניסה שומרות אף הן על גווני הכחול, ומעוצבות ללא פינות. 
הכל עגול וזורם, עגול ומרגיע.









גם הפסנתר היה עגלגל ומקסים, במיוחד שמנכ"ל המלון, רני שיטרית(אדם מקסים במיוחד!)
ניגן לכבודנו, מה שהסתבר בקונספט קבוע לאורחי המלון,
וככה מקבלים את השבת בהרודס, 
עם מנכ"ל מלון שמנגן על פסנתר. שאפו!!




גם העמודים קיבלו תפנית עגולה ומעניינת:



התאורה:
יוצאת דופן.
גם פה שולט הכחול, רק שבו נכנס אלמנט נוסף, גווני כחול וחול. 
ים המלח, במיטבו(-:
בגוף התאורה הזה התאהבתי, ואין לי מושג למה,
אבל כנראה שזו בדיוק עבודתו של המעצב. 
לגרום לי להתאהב(אבל למה במנורות, למה?)(-:





אם נמשיך עם גווני החול, באזור דלפק הקבלה מצאתי גוף תאורה שהייתי שמחה להביא אותו הביתה, בגירסה מוקטנת, כמובן(-:



כשיש צבע שולט, ה"חוק" קובע שגם הוא צריך להישבר מתישהו.
השבירה של הורוד-סגול עשתה לי חמים ונעים בקטנה בתוך כל הרוגע.
אין ספק, האירופאי יודע לעצב בתי מלון(-:




ניגשנו לחדר הישיבות, שגם הוא, איך לא, מגוון בכחול, ומתכתב עם כל מה שמסביבו בקומת הכניסה:




בחדר הישיבות כיבדו אותנו בנוכחותם מר רוני אלוני-סמנכ"ל השיווק של מלונות פתאל(מימין), מר רני שיטרית(מנכ"ל המלון ואדם מאד מיוחד), והמעצב, מר אנדיאס נוידם(משמאל), שהגיע במיוחד מחו"ל.
ת-נ-ח-ש-ו מה הם לבשו? ברור, גווני כחול!!! (הצליח להם במקרה, או שהם התאימו את עצמם לקונספט) (-:
רוני אלוני:
"הרודס הופך למותג היוקרה של רשת מלונות פתאל ובעתיד הקרוב ייפתחו גם מלונות הרודס בירושלים והרצליה.
אנו מאמינים באטרקטיביות של ים המלח כאתר תיירות מקומי ובינלאומי, ולכן החלטנו לבצע השקעה משמעותית בהקמת מלון בעל איכויות גבוהות המעניק חווית חופשה שונה מכל מה שהוצע עד היום באזור".
חשוב לציין שבשיפוץ המלון, שהיה לפני כן "לאונרדו פלאזה",  
הושקעו 60 מיליון ש"ח!




לאחר השיחה, רני, מנכ"ל המלון, לקח אותנו לסיור במתחם הספא.
הספא:
המקום שאמור להרגיע אותנו, יותר מהכל(-:
גם פה שולטים גווני הים והמלח(כחול/צהבהב/ירוק/לבן):





הסיור הסתיים, ומכיוון שהיה לי ברור שזמננו קצוב, ויסתיים מהר יותר ממה שאני חושבת, רצתי לחדר לעלות על בגדי ב'(ב-גד ים) (-:
עליתי לקומה השישית, שמחתי לגלות שקיבלתי הגדרת VIP, שצירפה לי כמה פינוקים.
לא רע להיות VIP, אני עלולה להתרגל לזה, ובכלל, אני מתרגלת בקלות לדברים טובים (-:
החדר:


 כמי שרגילה כבר להתחיל את הבוקר עם קפה ממכונת הנספרסו שלה
(פינוקים, אמרתי?), כמה שמחתי לדעת שיש לי בחדר מכונת אספרסו.
אין ספק, האספרסו הראשון של הבוקר הוא העונג המושלם:




בחדר חיכתה גם חבילת פינוק של הרודס, שכוללת אביזרי רחצה מקסימים, ואין ספק, 
אלו הדברים הקטנים והמפנקים, שעושים חשק לחזור.
כמובן שבחדר היו גם חלוקי רחצה, שאיתם אפשר להסתובב במלון, לרדת לטיפולים או לים/בריכה.




המיטה:
אין ספק שאחת החוויות הקשות בהרבה מקומות אירוח ובבבתי מלון היא המיטה.
לפעמים היא חורקת, לפעמים היא סתם בעלת מזרון שיכול לגרום לי לא לישון כל הלילה.
נקודה חשובה:
באמת שלא בדקתי של איזו חברה המזרון שיש שם, אבל הוא היה נוח להפליא, והמיטה לכשעצמה הייתה גדולה. גם אם ישנתי בה באלכסון(כי היינו על בסיס של אחד בחדר), עוד אחד היה מצליח להיכנס אליה בלי להפריע לי בכלל(אני אוהבת לישון לבד, ואלכסון הוא הדבר הכי שווה שיש) (-:




כמובן שגם בחדר נשמר הקונספט של הצבע וגווני הכחול-חול.





חדר האמבטיה:
נו, מלון חדש ומשופץ, מה כבר יכול להיות רע בחדר רחצה של מלון?



יש כל מה שצריך, כולל פן, אבל בכל זאת, לא יכול להיות שאני אספר לכם רק מה מושלם, בלי לשתף אתכם גם בחסרונות המינוריים, בעיניי.
שני דברים קצת הפריעו לי בחדר הרחצה: 
א. שאין אמבטיה, אלא רק מקלחון(מרווח מאד, אבל מקלחון).
אחד הפינוקים שלי בבתי מלון הוא למלא אחרי הבריכה או הים אמבטיית קצף, לשים בצד כוס יין, ולשקוע לעולם שכולו עונג.
לא הייתה לי כזו.
כמובן שלא התעצלתי, שאלתי את רוני אלוני מדוע אין אמבטיות בחדר.
קיבלתי תשובה מספקת והגיונית:
בסקר שנעשה בקרב אורחי מלונות בארץ, הסתבר שאחוז גבוה יותר מעדיף להתקלח במקלחון ובעמידה, ולכן הוחלט לבנות מקלחונים ולא אמבטיות.
המלון מציע מספר חדרים לאנשים כמוני, שרוצים את האמבטיות שאפשר לתפוס בהן סתלבט, כך שבפועל זו לא ממש בעיה.
ב. שפופרות הסבונים.
לא יודעת מי מייצר להרודס ים המלח את השפופרות הארוכות והצרות, אבל כנראה בגלל צורתן גם הפיה קטנה מהרגיל, והיה לי מאד קשה להוציא את הסבון/שמפו, ועל המרכך אני כבר בכלל לא מדברת. ממש מאבק התחולל במקלחון.
מאבק, שבסופו הפסדתי, כי לאחר מכן כבר הוצאתי את הסבונים שהבאתי מהבית, במקום להילחם בשפורפרות לא גמישות ועם פיה צרה ונטולת הגיון. חוצמזה, כמו בחדר כושר, שבמקלחות יש דיספנסר, כך בעיניי צריך להיות גם בבית מלון, לדעתי זה גם יוזיל עלויות במיליונים, וזה גם הרבה יותר נוח כשהסבון והשמפו יוצאים בלחיצה. רק מרכך צריך להיות בבקבוקונים, כי איתו קצת יותר קשה לשים ולתפעל בדיספנסר. אני יודעת, יש לי כזה בבית(-:
****מקווה שהעניין ישופר לאחר קבלת הפידבק.
בכלל, אני בעד קונספט חדש: ג'קוזי קומתי. חדרון אחד בכל קומה של ג'קוזי לרווחת המתארחים. יש לי גם תוכנית: ברגע שאורח אחד נכנס, מערכת ממוחשבת מזהה שיש מישהו בפנים, ולא מאפשרת לאורחים אחרים להיכנס. 
לכל אורח תהיה מותרת חצי שעת ג'קוזי ביום,כדי שכל הקומה תוכל להנות. ברגע שפתחת עם המפתח האלקטרוני את חדרון הג'קוזי, המערכת תזהה את מס. החדר, ולא תאפשר להיכנס פעם נוספת באותו יום. או שכן, מ'כפת לי. רגע של פנטזיות על המלון העתידי שאבנה לעצמי כשאהיה גדולה, מבטיחה לפנק אתכם(-:







ככה זה נראה ממרומי הקומה השישית שלי.
כל החדרים פונים לים המלח, 
כך שאי אפשר לפספס את הנוף המקסים הזה(-:





ושוב, בהמלצה חמה, מלון הרודס ים המלח, כן וכן.
תתארו לכם, איך שחזרתי הזמניתי כבר מקום לשלושה לילות לי ולילדים.
אה, וחשוב לציין: זה לא מלון שמיועד לילדים קטנים שמחפשים פעילויות.
אין בו "אגדו-דו-דו", ומבחינתי, טוב שכך.
מיועד לאנשים שרוצים קצת שקט, ופינוק קטן באמצע החיים(-:





פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פשטידת כרוב משגעת!!! מתכון לפשטידה קלה להכנה וטעימה להפליא :)

אני מודה:
נכון, יש לי חיבה גדולה לסטייקים ובשרים,
אבל גם מאכלים חלביים עוברים לי נהדר בתפריט השבועי שלי.
מדי פעם אני מכינה פשטידות טעימות, כמו פשטידת התרד הנהדרת שלי,
שמהוות יופי של תחליף לארוחת צהריים בשרית, או לארוחת ערב כיפית.
הפעם הלכתי על כרוב.
אני תמיד ממציאה פשטידות, כשהבסיס די קבוע, ורק ה"בפנוכו" משתנה.
מחליפה ירקות, משנה תיבולים, מחליפה תבניות, צורות, גדלים,
אבל תמיד הן יוצאות משגעות, נפלאות לאירוח, וקוצרות מחמאות :)

אורז עם בשר טחון ותבלינים. מנה שמכינים מהר, ומחסלים מהר :)

דבר אחד ידוע ובטוח: אני לא אוהבת לבלות שעות במטבח בהכנת מתכונים מורכבים. 
אני אוהבת מהר, מזין, וטעים. 
זו בדיוק המנה הזו. כל פעם שאני בלחץ זמן, שזה כמעט תמיד, ואני צריכה להכין צהריים בזריזות - אני מוציאה את המתכון הזה שלי ממעמקי הזיכרון, ותוך חצי שעה גג יש ארוחת צהריים שמתחסלת די מהר. האמת? אין כמעט פעם שנשאר משהו שיכול להיכנס למקרר לטובת ארוחת צהריים למחר. 
זה פשוט לא קורה. 
אז ביקשתם, ואני, לא יכולה להשאיר אתכם בלי מתכון למנה הנהדרת הזו.
היא מדהימה גם כשבאים אורחים. הצבעים שלה, הטעמים והקלות - הופכים אותה למושלמת לאירוח. 

בלינצ'ס ללא גלוטן, כן, כן :) הכי טעימים שיש!

לבלינצ'ס האלו תעשו "גזור ושמור".
לא מעט עבדתי כדי להגיע בדיוק למרקם שאני רוצה. 
כזה שיהיה דומה להפליא לבלינצ'סים ה"רגילים", אלו עם הקמח ה"רגיל", הלבן, שאני נענעת ממנו. 
כשהתחלתי לאכול "ללא גלוטן", גיליתי שההרגשה שלי אחרת לגמרי. הבטן לא נפוחה, ההרגשה יותר טובה, אני פחות עייפה, ויותר חיונית.
כן, כן, גלוטן זה נזק, קמח לבן זה רע, חיטה זה מזיק - אבל רק אחרי שמפסיקים לאכול את הגלוטן, מבינים עד כמה. 
אני משתדלת לא לאכול גלוטן, ולהימנע מפסטות, לחמים, וחיות חיטה אחרות.
לפעמים אני מתפתה, לפעמים גםן בא לי - אבל היום יש כ"כ הרבה תחליפים, שמי צריך גלוטן בכלל?
אני מתה על בלינצ'סים.