עד שהמוות יפריד בינינו? פוסט מהלב על לבבות שבורים, גירושין שבריריים, ועורכי דין שחיים ממשברים של אחרים.

היכרתי מישהי שקיבלה עצות מטומטמות מעורך הדין שלה בתקופת הליך הגירושין. "תגרמי לו להכות אותך", הוא אמר לה.
"תלכי למשטרה", הוסיף, "ותתלונני שהוא מכה אותך".
רוצים לשמוע עוד? "תוציאי אותו מדעתו, כך שירים עליך יד ברגע של עצבים, ואז נבקש צו הרחקה". 
היכרתי את הגבר. בחור עדין ורגיש, אוהב את ילדיו אהבת נפש, שזוגתו החליטה להתגרש ממנו, ולעשות לו את המוות על הדרך. 
היא הלכה על הקונספט:
to love and to cherish, till death us do part

האמת, נשבר לכולנו הזין מכל האנשים שהזוגיות שלהם מתערערת, והופכים את הילדים לכלים במשחק הגירושין המופרע שלהם.

הפוסט הזה הוא להורים שמחליטים להתגרש, אבל הוא גם הוא קריאה לעורכי הדין מתחום דיני אישות, שנותנים עצות הרסניות ללקוחותיהם.
אתם, שאמונים לשמור על הילדים בהליך הגירושין, לא פעם רואים רק את הכסף, את המלחמות(וכמה יצא לכם מהן), ולא את התוצאות.
אתם, עורכי הדין(לא כולכם, כמובן, אלא הנבזיים שביניכם), יש לכם חלק גדול במלחמות שהורסות משפחות, הורסות את בריאותן הנפשית, גם של הילדים, וגם של הוריהם. 
אתם, תפקידכם לשמור על הלקוח, להגן עליו, להביא אותו למצב שבו הוא יכול לסמוך על זה שאתם עושים את הטוב ביותר למען משפחתו וילדיו. 
כבר נוכחתי לא פעם ולא פעמיים שעצות שנתתם ללקוחותיכם, שגם ככה נמצאים במערבולת רגשית, גרמו נזק בלתי הפיך.
אני לא יודעת אם למקרה הטרגי האחרון של האב שזרק מהקומה ה-11 את שני ילדיו יש קשר לזה, אבל אין לי ספק שמערכות גירושין יכולות להביא אדם "נורמלי" למצבי חוסר שפיות.
אמהות שלא נותנות לבעלים לראות את הילדים(מתוך פרנציפ או טמטום), שמספרות לילדים סיפורי זוועה על האבות שלהם, או להפך, ומניפולציות אין סופיות. 
ולהורים, עצה אחת ממני: לפני שאתם ממהרים להקשיב לכל עצה שיוצאת לעורך הדין שלכם מהפה, תנסו לשבת בשקט עם עצמכם ולחשוב אם העצה הזו מביאה להעצמת מלחמה, או להרגעתה. 

כולנו יודעים שבמלחמה אין מנצחים. 
תשאלו את עצמכם, הורים יקרים, אם המלחמה שלכם שומרת על הילדים שלכם, או הורסת להם את החיים. גם לכם.
נסו לשבת ולהתייעץ עם אדם ניטרלי ולא אמוציונלי על כל עצה שעורך הדין נתן לכם, לפעמים תגלו שעצה של אדם שקול ונטול אינטרסים הרבה יותר נכונה ובריאה. 

תזכרו שרק לפני שנה/שבע/עשרים, עמדתם עם האדם שממנו אתם מתגרשים מתחת לחופה, ובאהבה גדולה. 

נסו להיזכר ברגעים היפים שלכם, כשהייתם צעירים ואוהבים.

נכון, בתהליך גירושין רואים בדר"כ בעיקר את הפחות יפה ואהוב, אבל בכל זאת. נסו. זה בסופו של דבר עניין של החלטה ובחירה.
נצרו בלבכם רגעים יפים, וזכרו שאפשר לבחור לשמור על רגעי קסם מהעבר במקום להתפלש בבוץ של ההווה.

תזכרו שאת הילדים הבאתם ברגע של איחוד ואהבה, ושמשם הם הגיעו.

הרחיקו את השנאה היוקדת. תתעלו. 
לפני שאתם תוקפים, תיזכרו שפעם הבטחתם אהבת נצח.

בקיצור ולסיכום, תהיו טובים. 
טובים לעצמכם, טובים לילדים שלכם, ופחות טובים לפרנסתם של עורכי הדין, שבמלחמות גירושין, רק הם מרוויחים.
תהיו טובים. אלו הילדים שלכם שם.

אל תפקירו אותם לטובת מלחמות בבתי משפט.

שום בית, שום פנסיה, ושום רכב לא שווים את הבריאות הנפשית שלכם, ובעיקר שלהם.

נורבורגרינג גרמניה

אל תשכחו שאתם אוהבים אותם, ואתם רוצים אותם מאושרים.
פחות מריבות לכם, יותר חיוכים להם.
פחות מריבות לכם, גם יותר חיוכים שלכם.
התעוררתם ליום עם מצב רוח עקום?

אתם יכולים לשנות אותו ברגע.
שימו עליכם בגדים צבעוניים:

שבו במקום מרגיע, וקחו הרבה אוויר.
ים הוא מקום נהדר להירגע ולסדר מחשבות.

תאכלו משהו מתוק וטעים:

וקנחו אותו עם מוזיקה שאתם אוהבים:

תראו שהיום שלכם יכול להשתנות, ולהפוך ליום עם חיוך:

מלחמת גירושין, לפעמים, היא פצצת זמן מתקתקת, שמקבעת את המוח שלכם עם אזיקים שקושרים לכם את החשיבה ההגיונית.
אל תתנו לאמוציות לשלוט, לכן על ההגיון. 
הוא כמעט תמיד מנצח.

אתם הורים, רבאק. קחו אחריות. הגיע הזמן שתתבגרו, לא? 
אתם הרי יודעים שיגיע היום שתסתכלו ממרומי גילכם, ולא תאמינו שהמשוגעים האלו הייתם אתם.

תסתכלו על האהבה שתגיע, ולא על זו שנגמרה.

אל תשכחו לרגע: אין דבר יותר חשוב מהילדים שלכם.
לי זה היה ברור לאורך כל התהליך.
נמנעתי מבתי משפט, מעורכי דין, ממלחמות.
גם כשצדקתי, לא נלחמתי.
לא שכחתי לרגע שהוא אבא של הילדים שלי.
ילדים לא צריכים כסף. הם צריכים אהבה, משני ההורים.
היום, שמונה שנים אחרי שהתגרשתי,
אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון לאורך כל הדרך.
הכי נכון בשבילי, הכי נכון בשביל הילדים שלי,
והכי נכון בכלל.