דילוג לתוכן הראשי

החומוס הכי טוב בארץ. מצאתי אותו! וגם: מתכון למקלובה נפלאה. תענוג :)




אני מתחילה עם השאלה הנצחית:
איפה לדעתכם החומוס הכי טוב בארץ?
אני מצאתי אותו. זהו. מבטיחה לכם, חובבי החומוס, אם עוד לא יצא לכם לאכול שם, אתם תודו לי.
בדרכי לביקור בנצרת, שעליה כתבתי כאן, הוזמנתי לעצור במסעדה בזרזיר.
זרזיר נמצאת כ-10 ק"מ מנצרת, כך שהמיקום התאים לי "בול".
זרזיר נמצא על כביש 79, בואך עמק יזרעאל.
הגענו לזרזיר למסעדת אל סולטאן בשישי בצהריים, המסעדה הייתה עמוסה.

אוכלוסיית היישוב מורכבת מבני חמישה שבטים בדואים, וכראוי לישוב בדואי, גם מסעדת אל סולטאן היא מסעדה בדואית.
היא לא סתם מסעדה בדואית. היא מסעדה בדואית נהדרת.

מעכשיו, בכל פעם שאסע לכיוון הזה, אני מתכוונת לעצור משם.
כשחזרתי בשבת מנצרת, עברתי שם שוב, ולקחתי אוכל נפלא הביתה.
סוף סוף מצאתי את החומוס הכי טעים בארץ. בדיוק שם.
בכניסה למסעדה אפשר לראות את הקירות עמוסות הכתבות.





יש שם כתבה "כל גרגר מלך". ואכן, זה בדיוק כך.
כל גרגר מלך. 
אשכרה מלך, כמו שראוי להגיד בשפה הרחוב שבו נמצאת המסעדה הנהדרת הזו.
חלק ונעים, גרגירים מושלמים, תיבול מעולה. 
חובה לטעום!!!



אז מה היה לנו בזרזיר?
אוכל נפלא. של בית. השף של המסעדה, סולטאן אל-פול, הסביר לנו שמי שאחראי לבישול שלו היא אמא שלו.
הוא היה עומד לידה במטבח, והכל הגיע ממנה. כשהוא מדבר על הבישול של אמא שלו, רואים איך העיניים שלו נדלקות.
סוג של "אמא שלי הבשלנית הכי טובה". ואמא? למדה מהסבתא. אמא ג'מילה והסבתא אניסה. הייתי רוצה לשבת יום אחד אצלו בבית, ושאמא שלו תארח אותי :)
לפי האוכל הטעים שאכלתי שם, אמא שלו באמת בשלנית נהדרת, והצליחה להעביר לסולטן את הכשרון שלה.
ארבעה מאחיו עובדים שם, ילדיו גם, ובכלל, הצוות כולו הוא ממשפחתו של סולטן:


פתחנו עם קובות נפלאות, בתיבול ערבי-מזרחי-בדואי מדויק, עם טחינה נעימה:



כדורי פלאפל נפלאים:





פסטלים ממולאים וכיפיים:





 וקנקן מים שעשוי מחרס אמיתי, ושמעבר לזה שהוא מקסים, הוא שומר על קור המים:



לצידו הוגשו לנו פיתות חמות מהמאפייה הצמודה:



והתבשילים, אחחח, איזה תענוג!!!
מקלובה.
אכלנו מקלובה עם אורז, כבש, גזר, חציל, בצל, כרובית ושקדים.
טעים טעים!!!



אין, הורסת.
אני כ"כ אוהבת מקלובה!!!
פירוש השם 'מקלובה' הוא משהו שהופכים אותו. 
מתכון המקלובה של "אל סולטאן" הוא עם פרגיות, ומבחינתי זה מושלם, זה בשר רזה יותר.
אפשר כמובן להכין את המקלובה גם עם בקר או כבש.
הבדואים לא ממהרים לשום מקום, והמקלובה בהחלט מתכון שצריך להשקיע בו זמן, אבל כל דקה שווה :)
----------------------------------------------------------
מתכון למקלובה של אל סולטאן:
מצרכים:
1 ק"ג אורז (ו2.5 ליטר מים)
1/2 ק"ג גזר (פרוס באלכסון)
1 ק"ג חציל (חתוך בקוביות גדולות)
1/2 ק"ג בצל (חתוך לרבעים)
1 ק"ג כרובית (חתוכה לחתיכות קטנות)
2 ק"ג פרגיות (חתוכות לחלקים קטנים)

אופן ההכנה:
מטגנים טיגון קל את הגזר, החציל, הבצל והכרובית. אחרי הטיגון מכניסים למים רותחים את הגזר.
מטגנים את הפרגיות, ומוסיפים את הפרגית המטוגנת לגזר שבמים.
לאחר חמש דקות רתיחה מוסיפים את הבצל.
לאחר 5 דקות נוספות מוסיפים את האורז, מנמיכים את האש ומבשלים כעשרים דקות.
מוסיפים את הכרובית ולאחר מכן את החציל, ל-15 דקות נוספות. 
מכבים את האש ומכסים הרמטית.
ממתינים 10 דקות ופותחים את הסיר.
רק מהריח אפשר להתעלף.
בתיאבון:)
------------------------------------------------------------

ככה נראה הר של מקלובה:



בצלחת אחרת הוגשו לנו שני תבשילים מעולים:
שולבטה(מימין): תבשיל בורגול חם עם קישוא, חציל, ובצל ברוטב עגבניות. 
מאנזלה(משמאל): תבשיל חומוס, חצילים, בשר ובצל ברוטב עגבניות.



ממולאים טעימים לאללה:
(מאד אהבתי את ההגשה בקערות החרס האלו):



שווארמה עסיסית שאפשר לאכול בלי סוף, מוגשת עם סומק ושקדים:



ולסיום, שלושה שיפודים שונים, מעולים אחד אחד.
פרגית, כבש וקבב:



לסיכום: הייתה ארוחה מושלמת!
לצערי באותו יום שהייתי נגמר סלט הכרובית עם הטחינה, סלט שאני מטורפת עליו.
לא הזכרתי את מגוון הסלטים הענק, אבל בשבת, בדרך חזרה, הייתי רעבה, אז עברתי דרך מסעדת אל סולטאן כדי לחטוף משהו לדרך וגם כדי לקחת חומוס הביתה.
לשמחתי, היה סלט כרובית עם טחינה, קניתי הר של כרובית בטחינה, שיהיה לי בערב בבית :)



כמובן שקניתי גם המון חומוס, פסטלים, ועוד כמה דברים טובים:



לרעב שתקף אותי מהריחות במסעדה לקחתי לדרך מיני לאפה, שכבר מוכנה עם בשר בפנים ודברים טובים נוספים.
היא עשתה לי שמח בדרך הביתה, וגם הייתה במחיר סביר לגמרי.
נדמה לי עשרה שקלים.



מסקנה:
מסעדת אל סולטאן מומלצת בחום. 
קחו בחשבון שבשבת בצהריים מפוצץ, לדעתי כדאי להגיע באמצע השבוע, או בשבת מוקדם.
בשישי כשישבנו היה סביר, למרות שהיה מלא, אבל דווקא בכיף.



אל סולטאן
כביש ראשי, זרזיר
יום א'-שבת 22:00 - 08:00


מוזמנים לעקוב אחרי foodil




תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פשטידת כרוב משגעת!!! מתכון לפשטידה קלה להכנה וטעימה להפליא :)

אני מודה:
נכון, יש לי חיבה גדולה לסטייקים ובשרים,
אבל גם מאכלים חלביים עוברים לי נהדר בתפריט השבועי שלי.
מדי פעם אני מכינה פשטידות טעימות, כמו פשטידת התרד הנהדרת שלי,
שמהוות יופי של תחליף לארוחת צהריים בשרית, או לארוחת ערב כיפית.
הפעם הלכתי על כרוב.
אני תמיד ממציאה פשטידות, כשהבסיס די קבוע, ורק ה"בפנוכו" משתנה.
מחליפה ירקות, משנה תיבולים, מחליפה תבניות, צורות, גדלים,
אבל תמיד הן יוצאות משגעות, נפלאות לאירוח, וקוצרות מחמאות :)

השייקר שעשה אותי מאושרת. נינג'ה אמיתי! וגם: מתכון לאייס מוקה.

כשהחגים מגיעים, יש המון אירועים שקשורים לכלי בית, סירים, ומוצרים למטבח.
בולטים מוצרי החשמל הקטנים, שהופכים כל בית למסעדה קטנה.
אם פעם בשביל שייק טוב היינו צריכים בלנדר מטורף ואימתני, שיכתוש את הקרח בקלות, היום כבר אפשר בקלות להכין שייק מופלא בבית.
כן, כן, גם עם פירות וירקות קשים.
אני פה בשביל לספר לכם כמה אני מאושרת מהיום שהחמוד הזה, נינג'ה איי קיו, אצלי בבית.
ואני באמת מאושרת. הפכתי לפריקית של שייקים.
כבר כמה ימים אני שותה שייקים במגוון וריאציות. חלקם בריאים יותר, חלקם פירותיים יותר, וחלקם באמצע.
מה שבטוח - אני נהנית משייק מופלא בפחות מדקה הכנה. זה מה שלוקח לנינג'ה הזה.

גליל תמרים ואגוזים - חטיף אנרגיה משגע ללא גלוטן

לפעמים בא לי משהו מתוק אחרי הארוחה. חטיף שכזה. קינוח. 
מאז שהתחלתי לאכול "ללא גלוטן, ללא סוכר", אני משתדלת לא לאכול חטיפים מתועשים, אלא דברים בריאים יותר, טבעיים יותר, ולהעדיף סוכר שהוא סוכר פירות - ולא סוכר מעובד. 
המתכון לגלילי התמרים הוא ללא גלוטן, ללא אפיה, מהיר הכנה, ומלא בדברים טובים ובריאים. 
את חטיפי האנרגיה מהתמרים אני מכירה עוד מהימים שרכבתי בשטח עם האופניים. החבר'ה תמיד היו מביאים תמרים לרכיבה, ואחד מהם תמיד הגיע עם קופסה שבתוכה היו מטבעות תמרים עם המון דברים טובים בפנים.
הם לגמרי חטיפי אנרגיה, וגם דלים בשומן רק שיש בעיה אחת - מאד קשה להפסיק לאכול מהם :)

בלינצ'ס ללא גלוטן, כן, כן :) הכי טעימים שיש!

לבלינצ'ס האלו תעשו "גזור ושמור".
לא מעט עבדתי כדי להגיע בדיוק למרקם שאני רוצה. 
כזה שיהיה דומה להפליא לבלינצ'סים ה"רגילים", אלו עם הקמח ה"רגיל", הלבן, שאני נענעת ממנו. 
כשהתחלתי לאכול "ללא גלוטן", גיליתי שההרגשה שלי אחרת לגמרי. הבטן לא נפוחה, ההרגשה יותר טובה, אני פחות עייפה, ויותר חיונית.
כן, כן, גלוטן זה נזק, קמח לבן זה רע, חיטה זה מזיק - אבל רק אחרי שמפסיקים לאכול את הגלוטן, מבינים עד כמה. 
אני משתדלת לא לאכול גלוטן, ולהימנע מפסטות, לחמים, וחיות חיטה אחרות.
לפעמים אני מתפתה, לפעמים גםן בא לי - אבל היום יש כ"כ הרבה תחליפים, שמי צריך גלוטן בכלל?
אני מתה על בלינצ'סים. 

עוגת שוקולד קוקוס משגעת, באונטי סטייל. כשרה לפסח, וטעימה כל השנה!

אני מודה, החטיף שאני הכי אוהבת הוא באונטי.
פסח הוא חג לחובבי הקוקוס, ואני ביניהם :)
הפעם החלטתי להכין עוגה שתתאים לי ולעצמי בשולחן הסדר, כי חשוב לי לקנח עם משהו קצת יותר טעים מעוגיות יין או עוגת מצות :)
ההכנה שלה נראית מורכבת, אבל היא פשוטה ממש.