דילוג לתוכן הראשי

מדיטה הירושלמית-האחות הקטנה והשובבה.




כי אין ירושלמי שלא מכיר את מסעדת "החצר".
היא שווה, היא כשרה, היא טעימה להפליא, והיא של השף מוטי אוחנה, וכתבתי עליה כאן.

השף מוטי אוחנה, בוגר הקורדון בלו, החליט לפתוח אחות קטנה ופחות סטייליסטית, יותר צעירה אבל לשמחתי- לא פחות טעימה.
הוזמנתי לבדוק את המסעדה החדשה, ולחזור אליכם עם רשמים, המלצות, מה כן, מה לא, ומה בכלל :)

נכון, ירושלים געשה ורעשה לאחרונה, אבל הקסם שלה תמיד שם.
גם בימים פחות מלהיבים.
בכלל, במדינה שלנו כל עיר סופגת לפעמים.
פעם הצפון עם קריית שמונה, פעם הדרום עם אשקלון ואשדוד, פעם תל אביב, פעם ירושלים.
אין לנו שקט בשום מקום, אבל זה לא ימנע מאיתנו לבלות, לשמוח, לאכול טוב, ולהמשיך לחיות. נכון? :)
ירושלים היא בירה קולינארית, מעבר להיותה בירת ישראל.
יש בה מסעדות רבות ונפלאות, יש בה שפים מוכשרים, והיא לא שונה בהרבה מסצנת הקולינאריה התל אביבית.
מספיק להזכיר את מחנה יהודה, צ'אקרה, אדום, החצר, טורו, ועוד, כדי שארצה לעלות לירושלים.
ירושלים של זהב, ושל אוכל, ושל אור.

לקחתי את אדי, חברי האהוב שבא לביקור מולדת.
כשהוא מגיע, אני בוחרת לנו מסעדה אחת שווה להנעים לו את הביקור בארץ. כי אדי, חובב קולינריה אמיתי, יודע שארוחה איתי בדרך כלל לא תאכזב.
הפעם, בביקור שלו, שמרתי עבורו את מדיטה, שנמצאת בשכונת ארמון הנציב.
חיכיתי לו שיגיע מסן פרנציסקו, שם הוא כבר הספיק לחרוש את כל המסעדות הקיימות(והוא אומר שאין כמו האוכל בארץ), ולקחתי אותו לערב ירושלמי טעים.
אדי, היה טעים?:)



בכניסה למדיטה עוברים על יד המטבח הפתוח, שמאפשר גם לשבת על הבר.
ראינו אנשים מחייכים. כבר התחלה טובה :)



התפריט של מדיטה הוא תפריט ים תיכוני, והשפעות הים התיכון מורגשות היטב.
יש מגוון רחב של מנות פתיחה בסגנון ים תיכוני מודרני עם נגיעות אסייתיות קלות, שמגיעות מהחזון של השותפים במדיטה: ליצור מסעדה שתציג לאורחים מנות מהמטבח של המזרח התיכון החדש, תוך הישענות על מנות קלאסיות ופרודוקטים מוכרים כמו שקדי עגל, קציצות דגים בחריימה, במיה, קדרת בקר וירקות שורש, ארטישוק, אבל עם טוויסטים עכשוויים כמו נגיעות אסייתיות (וינגרט וואסבי, קוויאר סויה, פטריות טמאגי מוחמצות) ושימוש בפירות העונה, ירקות טריים ועשבים ירוקים.




השף אוחנה סיפר ש"מדיטה" מציגה שילוב מעניין בין עיצוב חדשני(של המעצב גלעד זעפרני) למנות ים-תיכוניות מודרניות ו"קלאסיות" שמתאים מאוד לקהל חובבי האוכל בירושלים ובישראל.
מדיטה, כמו אחותה הבוגרת והמוצלחת "החצר", היא כשרה, אך למרות הכשרות(שפעם הרחיקה אותי ממסעדות, היום כבר ממש לא), מאופיינת באוכל ברמה גבוהה, ואפילו בקינוחים לא מורגש חסרונם של מוצרי החלב למיניהם.
שאפו כבר מגיע.
מה אכלנו:
לפתיחת הערב הגיעה פוקאצ'ה חמה, עם מטבלים.
זיתים, שמן זית עם עגבניות(טעים!!), קרם חציל וסילאן, פסטו כוסברה , מטבל לימון כבוש, בלסמי-שמן זית, ירקות כבושים.
אין ספק, הטריות היא שם המשחק.



אדי ואני בדקנו את תפריט הטעימות של השף, שבו יוצאות מנות שיכולות להיות מעט שונות מהתפריט הרגיל.
פתחנו בסלט עלים נפלא ורענן:
בצל ירוק, בצל סגול, ארוגולה, רוקט, בזיליקום ונענע עם ענבים, צנון, רימון ושקדים קלויים.
השף מוסיף לפי העונה את הפירות הרלוונטיים, כך שהמנה הזו יכולה להגיע בכל עונה בוריאציה שונה.



הזמנו יין, ואני, כחובבת גוורצטרמינר, בחרתי בו שילווה לי את הארוחה.
הוגש גוורץ 2013 של יקבי רמת הגולן, שהיה קלאסי ומרענן, התאים לי בדיוק לערב הזה.
המלצרית שליוותה אותנו הייתה מקצועית מאד, הופתענו מרמת הידע, מהשירותיות, ומהחן שלה.
החמאנו לה, כמובן, בסוף הערב.
כי כשמגיע, מגיע. שירות הוא ללא ספק רכיב חשוב מאד בחוויית הבילוי במסעדה.
היא תמיד ניגשה עם יד מאחורי הגב, כיאה למלצר מקצועי, מזגה את היין באלגנטיות, ואני מקווה שמלצרים רבים יתנו כזה שירות. לא יכולה להבטיח לגבי חוויית השירות בפעם הבאה שאני או אתם תהיו שם, כי מלצרים, אתם יודעים, זה דבר משתנה, אבל ביום שביקרתי באמת היה ראוי לשבח.
מלצר או מלצרית לא נחמדים יכולים להפיל ערב עם אוכל משובח, ופה היה מושלם.
האוכל היה נהדר, המלצרית הייתה נהדרת, וכן, גם החברה הייתה נהדרת.
היה ערב ירושלמי מושלם, ללא ספק :)




סשימי סלמון, מלפפון, גלדי בצל מוחמץ, מלון, ויניגרט ווסאבי, קוויאר סויה.
פה הורגש היטב הקונספט הים תיכוני עם נגיעות אסיאתיות.
מנה נהדרת, טעמים שהשתלבו בפה נפלא, והשאירו טעם של עוד.


אחחח, דגי ים קטנים. דגיגים. פריטו מיסטו(מאיטלקית- תערובת מטוגנת).
אם הדגה טריה, המנה מושלמת.
דגיגי ים מטוגנים- חוסלו במהירות שיא.



פילה דניס, כשמכסה אותו קראסט טחינה ואגוזי מקדמיה, פתיתים ועגבניות שרי.
אין על דג טרי. אני ממש אוהבת דג טרי, אם יודעים להכין אותו, כמובן :)
המנה הייתה נהדרת. גם אני וגם אדי הסכמנו שהפתיתים במנת דג כ"כ טעימה הם לא חובה, הדג יכול לעמוד בזכות עצמו כמנה מופלאה.
לחובבי דגים- מנה מומלצת, שגם מתומחרת סביר: 78 ש"ח.




כבד קצוץ עם ריבת עגבניות שרי . 
טוב, זו לא חוכמה. 
אני אוהבת כבד בכל צורותיו, כולם יודעים את זה :)
נשמע הזוי, אבל הכל היה לי טעים.
אפילו בחצר מצאתי מנה שפחות הייתה טעימה לי.
פה לא.
הכל היה כ"כ "אני חייבת לחזור לפה שוב כדי לבדוק אם זה אמיתי".


מנת שקדי עגל, הבישול הים תיכוני קופץ לעין. 
יש במנות הרבה שימוש בעגבניות שרי, בעשבי תיבול טריים, בבצל סגול.
שוב, מנה טעימה, שקדי עגל עשויים מדויק, נימוחים ועוטפים.


למנה הזו קראתי OMG.
ורוח אלוהים נחה על פני תהום.
כבד אווז, ובשלב הזה היין כבר הסיט לי את הריכוז.



והפלטה הזו. 
נו, אין מה להגיד.
בשר. עשוי טוב. לא צריך יותר מזה.




בגזרת הקינוחים קיבלנו פלטה(ארוחת טעימות, כן?).
יפה, אלגנטית, ומגוונת:




צלחת יפיפיה וטעימה, ולא, שום אפקט פרווה לא נרשם בפרצופים המחוייכים מהנאה של אדי ושלי.
הצלחת כללה בסבוסה(לא, לא די, עוד!) עם גלידת וניל ברוטב טחינה.



טארט טופי- גאנש שוקולד עם קרם טופי, פניני שוקולד ובוטנים מלוחים
טעים להפליא!



ועוד עינוגים קטנים ומתוקים כמו מקרון, עוגה בסגנון באונטי(קוקוס שוקולד), מרמלדה ועוד.


היה טעים? 
הצלחת של "אחרי" אומרת הכל.
זה מה שנשאר :)



בדרך החוצה, אחרי התה והבסבוסה, נכנסנו למטבח, להציץ.
כי אין מה לעשות, מטבח זה כיף. הריחות, הצבעים, היצירות, הצילחותים.
בדיוק הכינו קציצות דגים.
הצטערתי שלא יצא לי לטעום אותן. נראות ליגת על.
הבטחתי לעצמי לשמור אותן לביקור הבא שלי במדיטה. 
מדיטה לא מתומחרת גבוה, ופונה גם לקהל יעד של צעירים בסצינת חיי הלילה של ירושלים.
טווח מחירי המנות: נע בין סלט העלים שמחירו 28 ש"ח, ועד למנה היקרה ביותר, אנטריקוט, שמתומחרת ב-94 ש"ח.



בטאבון השווה בדיוק נחה לה פוקאצ'ה.


רציתי לחזור לשולחן, ולהתחיל את הארוחה מהתחלה.
עורר בי זכרונות של שעתיים לפני.
כבר התגעגעתי, עוד לפני שיצאתי משם.
קינאתי באלו שרק מתחילים עכשיו עם הפוקאצ'ה, כי ידעתי שהם הולכים לאכול טוב.
אבל אני קצת קטנונית, לא? :)
סימנתי לי את מדיטה כהצלחה פלוס, ויצאנו לעבר הקור הלילי הירושלמי,

לכיוון תל אביב, עיר ללא הפסקה, למרות שלפעמים דווקא כיף לקחת ממנה אחת כזו.
ממליצה לכם להכניס את מדיטה לרשימת "מסעדות שוות בירושלים".
מהנסיון שלי, ההנאה מובטחת.




"מדיטה"
בית הנציב, דרך חברון 101 א' ירושלים

טל' 02-5664466


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פשטידת כרוב משגעת!!! מתכון לפשטידה קלה להכנה וטעימה להפליא :)

אני מודה: נכון, יש לי חיבה גדולה לסטייקים ובשרים, אבל גם מאכלים חלביים עוברים לי נהדר בתפריט השבועי שלי. מדי פעם אני מכינה פשטידות טעימות, כמו פשטידת התרד הנהדרת שלי , שמהוות יופי של תחליף לארוחת צהריים בשרית, או לארוחת ערב כיפית. הפעם הלכתי על כרוב. אני תמיד ממציאה פשטידות, כשהבסיס די קבוע, ורק ה"בפנוכו" משתנה. מחליפה ירקות, משנה תיבולים, מחליפה תבניות, צורות, גדלים, אבל תמיד הן יוצאות משגעות, נפלאות לאירוח, וקוצרות מחמאות :)

פלפל ממולא צמחוני, עם אורז ותבלינים. מתכון קל לממולאים!

אני אוהבת ממולאים, ומכינה אותם בכל מיני צורות וצבעים. הפעם היה לי עוף בתנור, אז ויתרתי על הבשר הטחון בפלפלים, והכנתי פלפלים ובצלים ממולאים, סיר כיפי וטעים שמתאים לכל יום בשנה. שמרו לכם מתכון לפלפלים ממולאים צמחוניים, וגם בצלים ממולאים הכנסתי לסיר. בלי הרבה דיבורים, ישר לעבודה :)

בלינצ'ס ללא גלוטן, כן, כן :) הכי טעימים שיש!

לבלינצ'ס האלו תעשו "גזור ושמור". לא מעט עבדתי כדי להגיע בדיוק למרקם שאני רוצה.  כזה שיהיה דומה להפליא לבלינצ'סים ה"רגילים", אלו עם הקמח ה"רגיל", הלבן, שאני נענעת ממנו.  כשהתחלתי לאכול "ללא גלוטן", גיליתי שההרגשה שלי אחרת לגמרי. הבטן לא נפוחה, ההרגשה יותר טובה, אני פחות עייפה, ויותר חיונית. כן, כן, גלוטן זה נזק, קמח לבן זה רע, חיטה זה מזיק - אבל רק אחרי שמפסיקים לאכול את הגלוטן, מבינים עד כמה.  אני משתדלת לא לאכול גלוטן, ולהימנע מפסטות, לחמים, וחיות חיטה אחרות. לפעמים אני מתפתה, לפעמים גםן בא לי - אבל היום יש כ"כ הרבה תחליפים, שמי צריך גלוטן בכלל? אני מתה על בלינצ'סים. 

סלמון ברוטב תפוזים, סויה וסילאן. 5 דקות ולתנור.

  אחת הסיבות שבזכותן אני אוהבת מאד להכין דגים היא מהירות ההכנה.  דג לא צריך יותר מדי התעסקות. רוטב מוצלח, ובישול/טיגון/צליה קצרים במיוחד.  כשבא לי משהו מהיר וטעים, וחשוב לציין גם בריא מאד, אני מכינה דג.  בחורף, אני אוהבת לבשל עם תפוזים. הם נמצאים בשיאם, בהמוניהם, ובמחירים נפלאים שמאפשרים לחגוג איתם בלי סוף. הפעם סידרתי לכם מתכון של פחות מחצי שעה בסה"כ, כולל הכנה וצליה בתנור.  פילה סלמון. 

גליל תמרים ואגוזים - חטיף אנרגיה משגע ללא גלוטן

לפעמים בא לי משהו מתוק אחרי הארוחה. חטיף שכזה. קינוח.  מאז שהתחלתי לאכול "ללא גלוטן, ללא סוכר", אני משתדלת לא לאכול חטיפים מתועשים, אלא דברים בריאים יותר, טבעיים יותר, ולהעדיף סוכר שהוא סוכר פירות - ולא סוכר מעובד.  המתכון לגלילי התמרים הוא ללא גלוטן, ללא אפיה, מהיר הכנה, ומלא בדברים טובים ובריאים.  את חטיפי האנרגיה מהתמרים אני מכירה עוד מהימים שרכבתי בשטח עם האופניים. החבר'ה תמיד היו מביאים תמרים לרכיבה, ואחד מהם תמיד הגיע עם קופסה שבתוכה היו מטבעות תמרים עם המון דברים טובים בפנים. הם לגמרי חטיפי אנרגיה, וגם דלים בשומן רק שיש בעיה אחת - מאד קשה להפסיק לאכול מהם :)