דילוג לתוכן הראשי

הכל הולך, גם מה שלא. פוסט מזווית אחרת.





יש לי וידוי:
אני אוהבת טלוויזיה.
איך שאני מגיעה לאולפנים, אני הופכת לנרגשת במיוחד.
ה-H של ה-ADHD שלי מתחיל להשתולל.
אני אוהבת שואו ביז, אני אוהבת מצלמות, אדרנלין, ותקשורת בכלל.
ארבע פעמים הופעתי בטלוויזיה, ככה בקטנה.
אם בא לכם להיזכר, אז הנה:

שגב בא לבשל למורות לנהיגה(2009)
"יחסינו לאן"(2011)
איכשהו, אם הייתי ממש רוצה, הייתי משתתפת כמעט בכל תוכניות הבידור והריאלטי.
הציעו לי להיות מלוהקת לאח הגדול, למירוץ למיליון, ולעוד המון שעשועונים, אתגרים ודברים הזויים כאלו ואחרים.
לרוב סירבתי בנימוס. "מה, את לא רוצה להיות כוכבת?" שאלה אותי מלהקת אחת. "כולם רוצים", היא הוסיפה.
"אני לא", עניתי. "אני דווקא רוצה להיות פחות בפרונט, יותר בבק", הוספתי.
היא התפלאה, ואני, שרגילה שאנשים לא ממש מבינים אותי, חייכתי לעצמי.
בעיניי, האנשים שמאחורי הכוכבים: המפיקים, התפאורנים, הצלמים, אנשי הקונטרול- הם אלו שהייתי רוצה להיות במקומם. לא, אני לא רוצה להיות כוכבת :)



מצד שני, מי לא אוהב לראות כוכבים, או בשמם החדש "טאלנטים", במיוחד כשיש ביניהם שניים שאני ממש ממש אוהבת?
עכשיו אתם בטח מבינים למה לא חשבתי פעמיים כשהזמינו אותי לסט הצילומים של "הכל הולך", התוכנית הכי קורעת על המסך שלנו.
טוב, נו, גם מצב האומה די משעשע נכון לרגע כתיבת שורות אלו :)



אבל נחזור ל"הכל הולך", תוכנית הבידור החדשה של "רשת".



"הכל הולך" היא תוכנית בהנחייתו של  השחקן דביר בנדק(שהפך לחתיך אמיתי!), לצידם של מיטב השחקנים והקומיקאים בישראל:
יוסי מרשק(ההורס, גבר החלומות שלי)


יוסי מרשק
שחר חסון(מצחיק בצורה יוצאת דופן)


שחר חסון
מולי שולמן(הכי מתוק שיש ומוכשר ברמות)


מולי שולמן
 נעמי לבוב(תגלית אמיתית, מבחינתי)


נעמי לבוב
עוז זהבי(חתיך אבל שחצן), אליאנה תדהר(מתוקה אמיתית), 
קרן מור(האחת והיחידה) וטל פרידמן(אחד בדורו).
קרן מור וטל פרידמן נעדרו מיום הצילומים שהוזמנתי אליו, אבל החוויה הייתה שלמה ומצחיקה גם ככה.
בכל מקרה, הייתי שמחה לבקר על הסט כשהם שם, הכי מצחיקים בארץ.
**הערה להפקה: קהל שבא לצילומים של ארבע שעות בלי יכולת לצאת מהאולפן, ראוי שיחלקו לו בקבוקי מים על סט הצילומים, לפחות. היו רגעים שהרגשתי שאני עומדת להתעלף מצמא. כן, כן, אלמנטרי.
התוכנית משודרת מידי שישי בערב החל מה 7 בנובמבר ב"רשת", תחת קונספט שמבוסס על הפורמט הצרפתי המצליח "Anything Goes",
שנמכר ל 22 מדינות.
הפורמט מצריך מהשחקנים סט כישורים מפואר: חוש קצב, יכולת שירה, יכולת אלתור וגם יכולת פיזית, כשהשחקנים אף פעם לא יודעים מה מצפה להם בתוכנית.
אין להם תסריט ואפילו לא מושג קלוש באיזה משחקים ישחקו.
התוכנית ייחודית, משוחררת ונטולת רסן, ומציבה לשחקנים מדי שבוע אתגרים משחקיים לא פשוטים.
היא הולכת עד הקצה, אין בה חוקים ואין לה כמעט גבולות, ובכל זאת היא מתאימה לכל המשפחה, כי היא מצחיקה עד דמעות, ומי צריך יותר מזה לערב של בילוי שישי משפחתי?
*שווה להיות על הסט כדי לראות את הקטעים שבטח יורדים בעריכה.
היו רגעים שכמעט נפלנו מהכיסא מרוב צחוק!
ברוב המשחקים יש אלמנטים אקסטרימיים, והמשחק הבולט של התוכנית: "הרצפה עקומה"- חדר שבנוי על זווית של 22.5 מעלות ובו מבצעים השחקנים משימות שונות ומשונות. 
האמת, כשרואים את הבמה הזו ב"לייב", זה מרשים, מפתיע, והכי חשוב- מצחיק בטירוף.
כשהגענו לאולפני הרצליה, שם מצולמת התוכנית, עלינו לסיור בקומה העליונה, הקומה שבה מאפרים את הכוכבים.
 שם הם נחים, מתלבשים, ושם גם נמצאות עמדות הקונטרול של התוכנית.



אפילו את דניאל, הבת שלי, הצלחתי להכניס לקונטרול, וזה לא קורה הרבה :)


דניאל בקונטרול
חדר האיפור מתכונן
הקומה הזו מוכרת לי היטב. ב-2007 איפרו והלבישו אותי בחדרים האלו, כשהשתתפתי בתוכנית "מסדר זיהוי". אז אני הייתי הכוכבת :) המשתתף היה צריך לזהות מי מהאנשים שמולו הוא בעל המקצוע, בסוג של "מסדר זיהוי. 
נראה לכם שמישהו הצליח לגלות שהמורה לנהיגה זו אני? הייתי אשה צעירה ורזונת, ממש לא הטייפ קאסט של מורה לנהיגה. ברור שהמתמודד נכשל :)
הסתובבנו קצת בין כוכבי התוכנית, הפרענו להם להתאפר, צילמנו והצטלמנו.
דניאל, הבת שלי, שלומדת תקשורת, למדה עוד משהו על עולם התקשורת.
כי תכלס? אין כמו לחוות בשביל ללמוד איך זה נראה באמת :)


יוסי מרשק משתעשע :)
דניאל עם מולי שולמן 
דביר בנדק לא מפסיק לחייך
דניאל ושחר חסון
מולי שולמן
מאפרים את דביר

אני לא אספר לכם שהתוכנית הזו היא הכי שנונה שראיתי אי פעם.
יש לה קטעים מצחיקים בטירוף, יש כאלו שפחות.
אני גם לא אספר לכם שהיא הכי אינטיליגנטית, כי יש יותר.
אני כן אזכיר לכם שהיא, בדיוק כמו ההתמכרות המטופשת שלי לקנדי קראש, זורקת אותי למקומות של "זה הרגע לנקות את הראש ולא לחשוב על כלום", כי ברגעים כאלו, כמו סתלבט של שישי בערב, בשבילי-הכל הולך.





תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פשטידת כרוב משגעת!!! מתכון לפשטידה קלה להכנה וטעימה להפליא :)

אני מודה: נכון, יש לי חיבה גדולה לסטייקים ובשרים, אבל גם מאכלים חלביים עוברים לי נהדר בתפריט השבועי שלי. מדי פעם אני מכינה פשטידות טעימות, כמו פשטידת התרד הנהדרת שלי , שמהוות יופי של תחליף לארוחת צהריים בשרית, או לארוחת ערב כיפית. הפעם הלכתי על כרוב. אני תמיד ממציאה פשטידות, כשהבסיס די קבוע, ורק ה"בפנוכו" משתנה. מחליפה ירקות, משנה תיבולים, מחליפה תבניות, צורות, גדלים, אבל תמיד הן יוצאות משגעות, נפלאות לאירוח, וקוצרות מחמאות :)

פלפל ממולא צמחוני, עם אורז ותבלינים. מתכון קל לממולאים!

אני אוהבת ממולאים, ומכינה אותם בכל מיני צורות וצבעים. הפעם היה לי עוף בתנור, אז ויתרתי על הבשר הטחון בפלפלים, והכנתי פלפלים ובצלים ממולאים, סיר כיפי וטעים שמתאים לכל יום בשנה. שמרו לכם מתכון לפלפלים ממולאים צמחוניים, וגם בצלים ממולאים הכנסתי לסיר. בלי הרבה דיבורים, ישר לעבודה :)

בלינצ'ס ללא גלוטן, כן, כן :) הכי טעימים שיש!

לבלינצ'ס האלו תעשו "גזור ושמור". לא מעט עבדתי כדי להגיע בדיוק למרקם שאני רוצה.  כזה שיהיה דומה להפליא לבלינצ'סים ה"רגילים", אלו עם הקמח ה"רגיל", הלבן, שאני נענעת ממנו.  כשהתחלתי לאכול "ללא גלוטן", גיליתי שההרגשה שלי אחרת לגמרי. הבטן לא נפוחה, ההרגשה יותר טובה, אני פחות עייפה, ויותר חיונית. כן, כן, גלוטן זה נזק, קמח לבן זה רע, חיטה זה מזיק - אבל רק אחרי שמפסיקים לאכול את הגלוטן, מבינים עד כמה.  אני משתדלת לא לאכול גלוטן, ולהימנע מפסטות, לחמים, וחיות חיטה אחרות. לפעמים אני מתפתה, לפעמים גםן בא לי - אבל היום יש כ"כ הרבה תחליפים, שמי צריך גלוטן בכלל? אני מתה על בלינצ'סים. 

סלמון ברוטב תפוזים, סויה וסילאן. 5 דקות ולתנור.

  אחת הסיבות שבזכותן אני אוהבת מאד להכין דגים היא מהירות ההכנה.  דג לא צריך יותר מדי התעסקות. רוטב מוצלח, ובישול/טיגון/צליה קצרים במיוחד.  כשבא לי משהו מהיר וטעים, וחשוב לציין גם בריא מאד, אני מכינה דג.  בחורף, אני אוהבת לבשל עם תפוזים. הם נמצאים בשיאם, בהמוניהם, ובמחירים נפלאים שמאפשרים לחגוג איתם בלי סוף. הפעם סידרתי לכם מתכון של פחות מחצי שעה בסה"כ, כולל הכנה וצליה בתנור.  פילה סלמון. 

גליל תמרים ואגוזים - חטיף אנרגיה משגע ללא גלוטן

לפעמים בא לי משהו מתוק אחרי הארוחה. חטיף שכזה. קינוח.  מאז שהתחלתי לאכול "ללא גלוטן, ללא סוכר", אני משתדלת לא לאכול חטיפים מתועשים, אלא דברים בריאים יותר, טבעיים יותר, ולהעדיף סוכר שהוא סוכר פירות - ולא סוכר מעובד.  המתכון לגלילי התמרים הוא ללא גלוטן, ללא אפיה, מהיר הכנה, ומלא בדברים טובים ובריאים.  את חטיפי האנרגיה מהתמרים אני מכירה עוד מהימים שרכבתי בשטח עם האופניים. החבר'ה תמיד היו מביאים תמרים לרכיבה, ואחד מהם תמיד הגיע עם קופסה שבתוכה היו מטבעות תמרים עם המון דברים טובים בפנים. הם לגמרי חטיפי אנרגיה, וגם דלים בשומן רק שיש בעיה אחת - מאד קשה להפסיק לאכול מהם :)