תחרות השפים של רשת פתאל- לקחתי לעצמי סיטי ברייק :)

זה היה ערב מרגש.
לא ידעתי מה מחכה לי במלון לאונרדו פלאזה אשדוד של רשת פתאל.
בעצם, ידעתי בערך. גם בשנה שעברה הוזמנתי לסקר את תחרות השפים של פתאל, רק שבשנה הקודמת היא נערכה בבי"ס לבישול "תדמור" בהרצליה.
השנה היה שדרוג רציני, והתחרות נערכה במלון שהוא חדש יחסית, שמבחינתי, הייתי חוזרת אליו בשמחה למנוחה קצרה, כי תכלס? לנוח לא ממש הספקתי הפעם :)

כן הספקתי לנצל עשרים דקות בספא, להנות מארוחת הבוקר המפנקת, לשבת בטרקלין העסקים, ולהסתכל על הים, שנמצא במרחק נגיעה. לא, זה לא הספיק. בכלל לא הספיק. אני חייבת עוד "סיטי ברייק", וגם טיפול בספא, כי הפעם לא הספקתי.
האמת?
לא תמיד צריך להתרחק ליעדים רחוקים, לפעמים חופשה קצרה ליד הבית יכולה לתת לנו "הפסקה" קצרה מהשיגרה.
פתאל יוצאת בימים אלו בקמפיין שמעודד ישראלים לקחת city break בבתי מלון במרחק חצי שעה מאזור המרכז- ירושלים, נתניה, אשדוד, בת ים או אשקלון - רובם מלונות חדשים שנפתחו לאחרונה.
על המלון באשקלון כבר כתבתי פה, והמלון באשדוד השאיר אותי עם אותה התחושה בדיוק:
לא צריך לנסוע רחוק. אפשר להתאוורר קרוב :)
הכי מגניב? גיליתי שיש אולם על שמי במלון באשדוד.
אולם שונית. נשבעת. תסתכלו על התמונה.
"אולם שונית" הצליח לשעשע אותי, אבל במקביל, הצליח לעצבן אותי קצת.
שוּנית זה עם שוּרוק, לא עם חוֹלם.
אז למה באנגלית תרגמו ל-shonit?
תאמינו לי, אנשי פתאל, אני מבטיחה ומתחייבת ששונית כותבים באנגלית shunit.
אני יודעת. נושאת את השם בגאון יותר מארבעה עשורים.
אז בבקשה, עד שאני אגיע שוב לאיזה "סיטי ברייק" אשדודי, תחליפו את השלט. טוב? :)

אחרי שטיפה סטיתי מהנושא, שהוא בעצם התחרות המדהימה, אני חוזרת אליו:)
המטבח היה כמרקחה.
הגעתי מוקדם. האשה המיוחדת שמובילה את הארוע הזה, גנית בוכמן, שבימים כתיקונם משמשת כמנהלת ההדרכה של רשת פתאל, אמרה לי: "בואי, את חייבת לראות מה קורה שם, במטבח".
אז ירדתי איתה לראות, וזה היה כיף גדול.
התחרות של רשת פתאל נקראת "שף קלאסיקו".

המשתתפים במטבח כולם בלחץ. 22 מתחרים בחמישה צוותים, כשלכל צוות יש את המנטור שלו, שמלווה אותו לאורך כל הדרך.
התחרות מתקיימת בשיתוף יוניליבר/Unilever Food Solutions.
מגיע להם כבוד על החלק בפרויקט הזה, ובכלל.
הפעם, בתחרות, המשתתפים לא ידעו מה יהיו המרכיבים, ואיזו מנה הם עומדים להכין.
למרות כל הלחץ, הם לא פיספסו רגע של מנוחה לצילום מהיר.

בזמן שהם עבדו קשה במטבח, התחילו להגיע למלון השפים השופטים.
גם הם נכנעו למצלמה שלי, שכירכרה סביבם :)
צוות השופטים המכובד מאד, מימין לשמאל: רפי יפת, גולן גורפינקל, יורם ניצן, עזרא קדם, אביב משה, שלום קדוש, גנית בוכמן, אידי ישראלוביץ', יובל בן נריה, משה כץ.

גם דוד פתאל הגיע, כמובן :)

תמונה קבוצתית לפני שמתחילים את השיפוט, כי זה הולך להיות קל!
מימין: שף משה כץ, שף אביב משה, שף יורם ניצן, דורון זילברשטיין(יוניליוור פודסולושיינס), שף שלום קדוש, ראובן אלקס(מנכ"ל רשת פתאל), יחיאל לסרי(ראש עיריית אשדוד), שף גולן גורפינקל, דוד פתאל, שמעון צרפתי(בעל המלון), שף יובל בן נריה, שף עזרא קדם)

יאללה, לעבודה. ירדנו לאולם התחרות.
הצוותים המתחרים כבר חיכו בעמדות. כן, הם היו בלחץ, מה שלא מנע מהם לבצע את עבודתם בצורה יוצאת דופן וראויה להערצה. אני בטוח הייתי מתעלפת מהלחץ :)

היה מרגש.

כי זה באמת היה מרשים.
כי ניתן לי הכבוד להסתובב ולטעום ביחד עם השפים הכי טובים שיש.
כי המנות היו משגעות.

מנה שראויה לציון הייתה המנה הטבעונית, לדעתי.
מאד קשה בתחרות שכזו לקבל מרכיבים שאין בהם בשר, או דגים, ולהצליח להוציא מנה מעניינת ושתשווה ואולי אפילו תעלה על מנות אחרות. שאפו!
צלע שומר, פטריות וקקאו. צמחוני :)

כשהשפים נתנו ניקוד למנות של המתחרים, אני טעמתי וצילמתי. והתענגתי.

כשהכינו מנה במיוחד בשבילי, הרגשתי על גג העולם. מה אכפת לי שזה מרכז ישראל :)

היה עונג. אמיתי כזה.
כשהשיפוט הסתיים, הוכנסו לאולם עשרות אורחים.
גם הם אכלו מהמנות שהוכנו ע"י הצוותים, ורשת פתאל רעשה ושמחה.
אני לגמתי מרק משגע שחילקו מלצריות חינניות.

וזהו, הגיע הזמן לתוכנית האומנותית.
את ערב הנחה רון שחר, מ"המירוץ למיליון", שהיה נראה עליז במיוחד.

יובל דיין הפליאה עם קולה המדהים ועם שיערה המדהים לא פחות :)

הגיע הזמן להכריז על הזוכים.
הבמה הייתה ריקה לרגע, אבל רק לרגע.

אחד אחרי השני עלו בכירי הרשת.
השף שלום קדוש שמוביל את התחרות ומשמש כשף הראשי של הרשת שיבח את המתחרים, ראובן אלקס, מנכ"ל רשת פתאל, דיבר בגאווה על התחרות, החזון והחשיבות של השפים ברשת פתאל, גנית בוכמן, מנהלת ההדרכה של הרשת סיפרה על הפרויקטים שהרשת מקיימת ועל האתגרים, ודוד פתאל הביע את תודתו לכולם.
כי הרי כולנו יודעים שבלי עובדים טובים ומסורים, שום מקום לא יכול להתנהל :)

הבמה התמלאה בצוותים המרוגשים, שסוף סוף הצליחו לקחת קצת אוויר.

הכל היה מוכן להכרזה, הגביע כבר היה על השולחן, וחיכה לצוות המנצח.

והנה, בדיוק כמו בגביע אירופה לאלופות בכדורסל, זו תמונת הניצחון שבעיניי, מסמלת יותר מכל את הערב הזה.
הגאווה, האושר, תחושת ה"עבדנו קשה, אבל היה שווה כל רגע".