דלג לתוכן הראשי

גם העיר הזו מתעוררת לסצינה קולינארית. סילו ושמחו :)




"אני רוצה להזמין אותך למסעדה בחולון", היא אמרה לי.
"חולון?" שאלתי בפליאה. "מה כבר יש לקולינריה בחולון להציע?" חפרתי.
"אהה!" היא ענתה. "על השף רובי פורטנוי שמעת?" שאלה, תוך כדי שהיא מוסיפה בלי לקחת אוויר "הוא בישל לנשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי, והיה שף במסעדות תל-אביביות מובילות. "מנטה ריי" את מכירה? רגע, וההוא גם היה השף והבעלים של קייטרינג "פרי הארץ".
"אז תגידי רובי פורטנוי", אמרתי לה. "ברור שאני מכירה".
"אהה, וברור שאני באה" :)
כך הסתיימה השיחה על "הסצינה הקולינרית בחולון", שמסתבר שהיא חיה, נושמת, קיימת ובועטת.
לא בהיסטריה, בינתיים, אבל ניצוצות כבר יש, והם טובים.

"סילו מדיטליאנו", מסעדה בסגנון איטלקי- ים תיכוני, נפתחה לאחרונה במתחם "לה פארק" שבפארק פרס בחולון.
האמת? הופתעתי. מכיוון שהילדים שלי כבר גדולים, אני פחות מגיעה למקומות כמו פארקים וימית 2000, ובטח לא למוזיאון הילדים הסמוך. והמקום מפתיע. חולון? הלוואי על ראש העין ככה. אולי מתישהו גם לנו יהיה ימית 200. לא צריך 2000. מספיק 200. צנועים אנחנו, פה בראש העין הלא שוקקת בעליל :)
המקום נראה כמו חו"ל. הזכיר לי לרגע את העושר הצבעוני שראיתי בלאס וגאס. המתחם שמח, אנרגטי, ובלילה גם צבעוני להפליא, אפשר לקרוא לו אפילו מקסים ומרגש. וסילו, המסעדה החדשה של רובי פורטנוי, ממוקמת בתוך כל העונג הזה.
SILO- meditaliano.
כשמה בדיוק כך היא. ים תיכונית איטלקית, עם מנות בשריות שונות, מאפים מהטאבון, פסטות ועוד.
האלכוהול זורם. בחוץ יש בר מקסים, שעשה אותי שמחה עם אלכוהול טוב וקוקטיילים שעשו לי חשק ל"תביאו עוד אלכוהול".
טלמימור (קוקטייל קיצי)
שילוב מיוחד של טעמים מתוקים וחמוצים, על בסיס וודקה לימון, ליקר אשכולית אדומה, וזילוף פסיפלורה ותפוז
מתחת ל-0
קוקטייל טרופי על בסיס רום, מליבו, עם נגיעות וניל וסגירה באננס קיצי



האוכל
טוב, פוקאצ'ה חמה שיוצאת מטאבון משגע היא לגמרי אוכל הכי מנחם שיש.
בסילו יודעים לעבוד עם בצקים.
פוקצ'ת סילו עם קרם חצילים וגבינה אפויה על מטבוחה. כיף.
סלט כוסמין ובורגול, מלפפונים, ארטישוק, עלי רוקט, זיתי קלמטה, לימון כבוש, טחינת דלעת וגרעיני דלעת.
סלט נחמד, פחות לטעמי מבחינת המרכיבים שלו, אני מעדיפה רעננות בסלטים, ופה היה לי קצת כבד, במיוחד לאור העובדה שכל מנה בסילו היא "מנה". כזו שאוכלים אותה ולא נשאר כח לעוד.
אז מבחינת הסלט הזה - למי שרוצה סלט כמנה עיקרית - זה נחמד ו"אחר".
שני ארנצ’יני
מנה צמחונית שכוללת עוגת ריזוטו פטריות אפויה וספרת יוגורט, וארנצ’יני פסטו עגבניות מיובשות ומוצרלה קלאסי. הרוטב: חמאת עגבניות התוספות בצד: סלט ירוקים וכרובית לימונית. 
הטעם: ארנצ'יני זו אמנות איטלקית, וזה של סילו היה נחמד, אבל האמת? טעמתי ארנצ'יני טעימים יותר ממנו.
היה חסר לי תיבול, המנה הייתה מעט אנמית אם כי צבעונית ושמחה.
המנה השנייה הייתה מנת אספרגוס בגריל.
פולנטה רכה, עלי בריק ממולאים במוצרלה ופסטו עם רוטב ארבע גבינות.
את המנה הזו דווקא אהבתי, האספרגוס היו עשויים מושלם, הפולנטה הייתה טעימה, וסיגר הבוריק היה קראנצ'י.
זו הייתה מנה מקסימה:
פטה כבד עוף.
צנצנת של פטה כבד עוף. תפוח עץ במילוי אגוזים מסוכרים ופסטו, פסטייה של שוק אווז ופירות מיובשים, רוטב חזרת לבנה וסלסה של מלפפון חמוץ.
מצד שני, שוב הפסטו הזה. למה? לפעמים, כידוע, כל המוסיף גורע. הפטה היה מעולה, הסיגר הזה היה ממש לא קשור, ויצר תחושה של "הציור השבועי לילד: מצא את פטה הכבד".
הוא אגב, הסתתר בצנצנת בצד ימין, כן, זו עם המכסה המשובץ. הוא לא הופיע כמרכיב העיקרי, אלא כחלק ממצגת.
ותסלחו לי, כשאני מזמינה פטה כבד, אני רוצה פטה כבד. צנימים זה סבבה, אולי אפילו מאסט, ריבה מתקתקה גם חשובה, הסלסה של המלפפונים גם נחמדה, אבל נו, לא צריך להיסחף. ופסטו? מה הקשר בכלל?
שורה תחתונה: הפטה היה טעים, למרות שגם ההגשה בצנצנת פחות טובה לי בעין. לא בא לי לחפור בצנצנת כדי לאכול פטה כבד. אבל נכון, זה יפה.
קובנייה דג
קוביות בס בלימון, בצל אדום, צ׳ילי, בזיליקום אדום, בורגול, סלסת מנגו ופניני בלסמי.
שוב, צבעוני, יפה, אבל משהו בטעמים היה חסר. 

רובי פורטנוי, אני יודעת שאתה יכול יותר.
אולי זה בגלל החוויה של שולחן ענק מלא בעיתונאים ועמוס במנות שטשטש לי את תחושת הטעם.
אולי יותר מדי מנות על השולחן גרמו לי לאבד את היכולת לטעום מנה , להבין אותה, ולהנות ממנה. אולי אני צריכה סיבוב שני בשקט, עם היכולת לבדוק את המנה בלי לטעום איתה עוד מאה אחרות.
הפיצות היו טובות ומעניינות. אלו שהצלחתי לטעום מהן, כמובן :)
שלא לדבר על לצלם אותן, זה בכלל היה פרויקט. עוד לפני שהן הגיעו לשולחן, הן כבר לא היו. ככה זה עם פיצות.
סקמורצ'ה 
מוצרלה מעושנת, פלפלים קלויים, זיתי קלמטה ותרד מאודה, פיצה טעימה שעושה שמח בפה.
המשובחת, בעיניי, הייתה הפיצה הזו.
פיצה פונגי – פטריות חורש מוקפצות, קרם גבינה, פרמז׳ן ובצל מקורמל
ממש ממש אהבתי את השילוב, והיא הייתה הטעימה ביותר, בשבילה הבטחתי לעצמי שאחזור שוב, והפעם כדי לאכול אותה בנחת :)
מנות הבשרים קצת פחות דיברו אלי, אבל זה די ברור. כשאני רוצה בשר, אני הולכת למסעדות שההתמחות שלהן בשר. במסעדות כאלו אני מעדיפה ללכת על הכיוון ה"איטלקי ים תיכוני", וזו גם הגדרת המסעדה.
סופלקי פרגית לוהטת עשויה על הגריל עם פפריקה מעושנת, מוגשת על על קילשון, כשלצידה ירקות שורש צלויים, סלט מלפפון וסלרי ורוטב יוגורט ומחית פיסטוק. המנה גדולה במיוחד, ומתומחרת ב-95 ש"ח. זו מנה שבשקט מספיקה לשני אנשים, ולחובבי הבשרים היא מוגדרת אצלי "סבבה".


מדליוני פילה בקר
פטריות, תרד, שעועית ירוקה מוקפצים בשמן זית ושום, קרם פטריות ורוטב יין אדום.
שוב, כנראה שיותר מדי טעמים התערבבו לי, אין לי מושג מה היה טעמה של המנה, אם הייתה לי טעימה או לא, קצת קשה בערבוביה שנוצרה לי בפה.
ריזוטו ירוקים.  ציר אספרגוס, אספרגוסים, אפונת שלג, שעועית ירוקה, חמאה, שום ופרמז'ן.
היה נחמד, אחלה מנה לצמחונים.
רביולי דלעת ערמונים עם גבינת סנט מור, מרווה, קרם חמאה, קוביות דלעת, שעועית ירוקה, עירית, וזילוף מסקרפונה פסטו. את המנה הזו מאד אהבתי. מנת פסטה טובה ומשביעה, עם טעמים מגוונים.
טורטליני בשר- ציר בקר, שום, טימין, קרם סלרי ואפונת שלג- גם מנה טובה ממנות הפסטה, והפעם בשרית.
הוגשה גם מנת קנלוני במילוי עגל, ושוב, בשל ריבוי האנשים, לא הצלחתי אפילו להגיע אליה, אז אין לי מושג מה היה הטעם, דווקא נראה לי שהייתי עלולה לחבב אותה :)
אבל גם ככה כמויות האוכל והנדיבות של הבעלים היו בלתי סבירות, כך שוויתרתי עליה בשמחה. פחות קלוריות זה אף פעם לא מזיק.

הקינוחים, אוי, הקינוחים.
זה לא היה שפוי. 
אוסף של מנות, לשמחתי חלביות (המסעדה אינה כשרה, אך לא מגישה שרצים ובשר חזיר), שעשו לי מעט שמח, כי כשאני אחרי ארוחה כ"כ גדולה ועמוסת פחמימות, אפילו לקינוח כבר אין מקום :)
אז אני רק אתאר מה הוגש, לא זוכרת כבר כלום מהטעמים. הייתי מלאה ושיכורה קמעה
נמסיס שוקולד (ללא גלוטן)
עוגת שוקולד רכה עם שנטי קרמל מלוח וקרם מסקרפונה
קנולי מלבי
קנולי בוטנים ממולאים במלבי, קולי פירות יער וגלידת פיסטוק
למנה הזו קוראים "קינוחי ילדות".
מה יש בה?
כדורי שוקולד על מקל, פחזנית עם גלידת וניל ורוטב שוקולד, מרשמלו, מילקי שוקולד, קרמבו ועוד.
כל זה על מגש אחד. 
תענוג ממש!

עם עוגת הגבינה היה לי קצת קשה להתמודד. בשולחנות גדולים יש בעיה גדולה:
לחלקים של השולחן מגיעים הדברים, לחלקים אחרים לא. אז היא לא הגיעה אלי.
ביקשתי שתגיע טעימה ממנה, כי אני ממש, אבל ממש אוהבת עוגות גבינה. והיא עוד הייתה רשומה בתפריט ככה: 
ה-עוגת גבינה - אפויה עם בצק קרמל מוגשת עם תבשיל נקטרינות והל.
נשמע גן עדן של ממש.
חיכיתי, וחיכיתי, וחיכיתי, וחיכיתי, תוך שדחיית הסיפוקים שלי שגם ככה מעורערת, מתערערת יותר.
בקיצור, כשהיא הגיעה בסוף, כבר יצא לי החשק. 
אז רבאק, דווקא ה-עוגה שהכי רציתי, כבר הרגישה לי פחות טעימה. לא בגלל שהיא הייתה כזו, אלא כי כבר אני הייתי כזו. מעורערת.
רק בשביל לטעום אותה כמו שצריך אני חייבת להגיע לסילו שוב :)
הקינוח האחרון פחות דיבר אלי, אולי ילדים יאהבו אותו ויתחברו אליו.
אני פחות התלהבתי, גם מבחינת הגשה וגם מבחינת הקונספט - שוב הייתה לי תחושב של "כל המוסיף גורע".
מוס שוקולד והפתעות, עם פופקורן מתוק בקצה שלו.

הקפה, אגב, היה מושלם. הבריסטה שיחק/ה אותה, ורואים שהוא או היא יודע/ת את העבודה.
ואתם יודעים - מבחינתי, קפה הוא כמו כל מנה אחרת. אם הוא לא מושלם - הניקוד של המסעדה יורד אוטומטית :)

אז למה כן?
כי המנות משפחתיות וגדולות, התפריט רחב וכל אחד ימצא בו משהו שהוא מתחבר אליו, יש פתרון לצמחונים, ואפילו קינוח ללא גלוטן, יש אווירה שמחה ופיצות נהדרות, ויש גם נוף נפלא, הרבה אורות, ומזרקות צבעוניות שעושות שמח.
הבר בחוץ מקסים, האלכוהול מעולה, ובכלל, נעים בסילו.
ולמה לא (בנימה אישית)?
כי שולחנות גדולים מדי זה לא בשבילי, ואני לא יכולה מצות את ההנאה ככה. בטוחה שאם הייתי מגיעה לארוחה "נורמלית", הייתי נהנית בסילו הרבה יותר. כשמאה מנות בשנייה יושבות לי בפה, לא הצלחתי להבין מה אני אוכלת, מה טעים יותר ומה פחות, והחוויה, כחוויה, הייתה פחות מוצלחת עבורי.
אולי עוד אחזור, ואולי אגלה שכל מה שהיה לי פחות מוצלח, הוא מאד מוצלח בשולחן קטן עם מעט אנשים שאני אוהבת.

סילו מדיטאלינו
 03-5733315
שדרות ירושלים 210
מתחם לה פארק, פארק פרס חולון

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פשטידת כרוב משגעת!!! מתכון לפשטידה קלה להכנה וטעימה להפליא :)

אני מודה:
נכון, יש לי חיבה גדולה לסטייקים ובשרים,
אבל גם מאכלים חלביים עוברים לי נהדר בתפריט השבועי שלי.
מדי פעם אני מכינה פשטידות טעימות, כמו פשטידת התרד הנהדרת שלי,
שמהוות יופי של תחליף לארוחת צהריים בשרית, או לארוחת ערב כיפית.
הפעם הלכתי על כרוב.
אני תמיד ממציאה פשטידות, כשהבסיס די קבוע, ורק ה"בפנוכו" משתנה.
מחליפה ירקות, משנה תיבולים, מחליפה תבניות, צורות, גדלים,
אבל תמיד הן יוצאות משגעות, נפלאות לאירוח, וקוצרות מחמאות :)

אורז עם בשר טחון ותבלינים. מנה שמכינים מהר, ומחסלים מהר :)

דבר אחד ידוע ובטוח: אני לא אוהבת לבלות שעות במטבח בהכנת מתכונים מורכבים. 
אני אוהבת מהר, מזין, וטעים. 
זו בדיוק המנה הזו. כל פעם שאני בלחץ זמן, שזה כמעט תמיד, ואני צריכה להכין צהריים בזריזות - אני מוציאה את המתכון הזה שלי ממעמקי הזיכרון, ותוך חצי שעה גג יש ארוחת צהריים שמתחסלת די מהר. האמת? אין כמעט פעם שנשאר משהו שיכול להיכנס למקרר לטובת ארוחת צהריים למחר. 
זה פשוט לא קורה. 
אז ביקשתם, ואני, לא יכולה להשאיר אתכם בלי מתכון למנה הנהדרת הזו.
היא מדהימה גם כשבאים אורחים. הצבעים שלה, הטעמים והקלות - הופכים אותה למושלמת לאירוח. 

בלינצ'ס ללא גלוטן, כן, כן :) הכי טעימים שיש!

לבלינצ'ס האלו תעשו "גזור ושמור".
לא מעט עבדתי כדי להגיע בדיוק למרקם שאני רוצה. 
כזה שיהיה דומה להפליא לבלינצ'סים ה"רגילים", אלו עם הקמח ה"רגיל", הלבן, שאני נענעת ממנו. 
כשהתחלתי לאכול "ללא גלוטן", גיליתי שההרגשה שלי אחרת לגמרי. הבטן לא נפוחה, ההרגשה יותר טובה, אני פחות עייפה, ויותר חיונית.
כן, כן, גלוטן זה נזק, קמח לבן זה רע, חיטה זה מזיק - אבל רק אחרי שמפסיקים לאכול את הגלוטן, מבינים עד כמה. 
אני משתדלת לא לאכול גלוטן, ולהימנע מפסטות, לחמים, וחיות חיטה אחרות.
לפעמים אני מתפתה, לפעמים גםן בא לי - אבל היום יש כ"כ הרבה תחליפים, שמי צריך גלוטן בכלל?
אני מתה על בלינצ'סים.