דילוג לתוכן הראשי

דלי אסיאתי. מהמקומות האלו שעושים נעים ושמח.




כבר תקופה אומרים לי: "נו, כדאי לך, לכי לנסות, זה קרוב לבית, וטעים, ומנות גדולות".
ואני?
דווקא את הדברים השווים דואגת לפספס. ככה זה אצלי. 
אבל לא לאורך זמן!
בסוף זה קרה, ובערב חורפי וקריר אחד לקחתי את שרון חברתי, והלכנו לאכול בעיר שמסתמנת כבירת הקולינריה של אזור השרון: הוד השרון. 
אכן, עיר שכולה הוד והדר קולינארי שרק הולך ומתעצם.
המון מסעדות טובות נפתחו לאחרונה בסביבה, וכתושבת ראש העין, ששנים לא היה לה מה לאכול באזור, פתאום יש לי בחירה.
וזה כיף.

בהוד השרון יש מסעדה "אסיאתית" אחת ישנה, מתקופת האייטיז, עת שלטו האגרול וה"קוֹרן סוּפּ" בביצת הקולינריה הישראלי. נו, מהסיניות האלו של פעם. עם המון שמן באגרול, וברווז בתפוזים.
אבל אחת תאילנדית איכותית וראויה לשבח בסביבה - לא מצאתי.
עד שהגעתי לדלי האסיאתי.
השעה: שמונה בערב.
בפנים - לא המון שולחנות, וכולם היו מלאים.

בחוץ - טוב, אם אין ברירה אין ברירה. אבל הסירו דאגה מליבכם. ה"בחוץ" סגור ומקורה :) 
התיישבנו מתחת לפטריית החימום, והסתכלנו לכיוון התפריט.
או לכיוונים אחרים :)
ואז הגיעו הבאנס :)
ואני, שלאחרונה מאוהבת בלחמניה המאודה, הפלאפית והטעימה הזו, התאהבתי יותר.
באנס של דג לבן - דג בטמפורה, מיונז יפני, חסה, מלפפון ובצל כבושים.
טעים להפליא, ומבחינתי בכל ביקור עתידי שלי בדלי האסיאתי - זו מנת הפתיחה שלי.
באנס בקר - מיונז יפני, חסה ,מלפפון ובצל כבושים.
באן הבקר היה טעים, אבל ללא ספק, הדג בטמפורה ניצח בגדול.
יש גם באן צמחוני, או עוף, או סלמון, או ברווז.
האמת? בא לי לטעום את כולם :)
אבל כל פעם אחד, כדי להנות מהרגע.

שרון הזמינה סלט פפאיה תאילנדי - פפאיה ירוקה, גזר, שעועית תאילנדית, עגבניות שרי, בוטנים קלויים, צ’ילי וכוסברה.
הסלט היה טעים, אך לא היה בו משהו ייחודי. סלט פפאיה טעים ושיגרתי.

הסושי היה טרי מאד, מוגש באופן שגורם לרצות לחסל את הצלחת בשניות.
וזה בדיוק מה שקרה :)
טעים, יפה, וטרי.
בדיוק ככה צריך להיות סושי.

לעיקרית הזמנתי קארי פירות ים - שרימפס, קלמארי ומולים, דלעת ברוטב קארי אדום, קרם קוקוס וכוסברה. המנה מוגשת בליווי אורז לבן מאודה.
מנה גדולה, עשירה, טעימה, וכיפית. 
הייתי מקפידה יותר על הצילחות (באגף האורז), כי פחות נחמד לקבל אורז שהתפרק, גם אם הטעם אותו טעם בדיוק.
נכון, אנחנו מנסים לצאת מהקונספט של הפלצנות התל אביבית, אבל מבחינתי הצילחות הוא קטע חשוב, ולנראות המנה יש חלק חשוב בעיבוד של המוח לגבי הטעם שלה.
מרק טום יאם עולה 69 ש"ח, והוא נפלא.
חרפרף במידה, מוגש עם  אורז לבן מאודה, ומכיל שרימפס, קלמארי ומולים, חלב קוקוס, עגבניות שרי, פטריות, גזר, בצל ירוק וצ׳ילי. 

גם פה האורז הוגש בצורה מעט רשלנית, כשחלק ממנו מונח על שולי הקערית.
מצד שני, רואים ששרון אוכלת בהנאה גדולה :)
מנה של ספייר ריבס הייתה פחות מוצלחת, אך עם פוטנציאל.
מה שאמרו לנו כשהיינו ילדים מופרעי קשב, בימים שבהם לא אבחנו הפרעת קשב:
פוטנציאל לא מנוצל. רכיבים טובים, רוטב טעים, וצלעות עשויות מעט פחות טוב.
מכיוון שכבר לא היה לנו מקום למנה נוספת, כי המנות גדולות, העדפנו לוותר על הכנה חוזרת, ולתת למנה הזו הזדמנות נוספת בביקור הבא.
צלעות עגל עם ג׳ינג׳ר, שום, חמאה, צ׳ילי ועשבי תיבול.
מוגש עם אורז לבן מאודה (היי, הוא היה עגול ומושלם!) וברוקולי ברוטב שום טריאקי.

באזור הקינוחים היה בסדר. לא יותר.
רציתי קרם ברולה, שמגיע עם למון גראס וג'ינג'ר, אך נגמר לאותו ערב.
דווקא הוא יכול להיות פצצה של קינוח. קרם הברולה המתוק עם העוקץ התאילנדי נראה לי שיהיה מושלם.
גם אותו אני מתכוונת לבדוק, כי הרי זה לא הביקור האחרון שלי בדלי האסיאתי. רק הראשון :)
מלבי קוקוס  עם סלט פירות טריים ושבבי קוקוס מסוכר - היה בינוני, לא משהו לעוף עליו.
מוס שוקולד מריר  עם קרם שמנת מתוקה וגנאש שוקולד - ההגדרה שלי: סבבה. זהו.

לסיכום:
דלי אסיאתי היא מסעדה מזמינה, נעימה, וטעימה.
האוכל טרי מאד, מוגש יפה, ורואים יד מקצועית ששולטת באגף האסיאתי.
המנות גדולות, המחירים סבירים.
כאחת שגרה בעיר ראש העין, המנומנמת ונטולת הקולינריה, ומקום הבילוי הקרוב ביותר אליה היא העיר הפורחת הוד השרון - אין לי ספק שהדלי האסיאתי הוא הדלי שלי.

דלי אסיאתי
אוכל אסיאתי, דגים, דים סאם, סושי, פירות ים
הבנים 15, הוד השרון 

טלפון: 09-8992555

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פשטידת כרוב משגעת!!! מתכון לפשטידה קלה להכנה וטעימה להפליא :)

אני מודה:
נכון, יש לי חיבה גדולה לסטייקים ובשרים,
אבל גם מאכלים חלביים עוברים לי נהדר בתפריט השבועי שלי.
מדי פעם אני מכינה פשטידות טעימות, כמו פשטידת התרד הנהדרת שלי,
שמהוות יופי של תחליף לארוחת צהריים בשרית, או לארוחת ערב כיפית.
הפעם הלכתי על כרוב.
אני תמיד ממציאה פשטידות, כשהבסיס די קבוע, ורק ה"בפנוכו" משתנה.
מחליפה ירקות, משנה תיבולים, מחליפה תבניות, צורות, גדלים,
אבל תמיד הן יוצאות משגעות, נפלאות לאירוח, וקוצרות מחמאות :)

השייקר שעשה אותי מאושרת. נינג'ה אמיתי! וגם: מתכון לאייס מוקה.

כשהחגים מגיעים, יש המון אירועים שקשורים לכלי בית, סירים, ומוצרים למטבח.
בולטים מוצרי החשמל הקטנים, שהופכים כל בית למסעדה קטנה.
אם פעם בשביל שייק טוב היינו צריכים בלנדר מטורף ואימתני, שיכתוש את הקרח בקלות, היום כבר אפשר בקלות להכין שייק מופלא בבית.
כן, כן, גם עם פירות וירקות קשים.
אני פה בשביל לספר לכם כמה אני מאושרת מהיום שהחמוד הזה, נינג'ה איי קיו, אצלי בבית.
ואני באמת מאושרת. הפכתי לפריקית של שייקים.
כבר כמה ימים אני שותה שייקים במגוון וריאציות. חלקם בריאים יותר, חלקם פירותיים יותר, וחלקם באמצע.
מה שבטוח - אני נהנית משייק מופלא בפחות מדקה הכנה. זה מה שלוקח לנינג'ה הזה.

גליל תמרים ואגוזים - חטיף אנרגיה משגע ללא גלוטן

לפעמים בא לי משהו מתוק אחרי הארוחה. חטיף שכזה. קינוח. 
מאז שהתחלתי לאכול "ללא גלוטן, ללא סוכר", אני משתדלת לא לאכול חטיפים מתועשים, אלא דברים בריאים יותר, טבעיים יותר, ולהעדיף סוכר שהוא סוכר פירות - ולא סוכר מעובד. 
המתכון לגלילי התמרים הוא ללא גלוטן, ללא אפיה, מהיר הכנה, ומלא בדברים טובים ובריאים. 
את חטיפי האנרגיה מהתמרים אני מכירה עוד מהימים שרכבתי בשטח עם האופניים. החבר'ה תמיד היו מביאים תמרים לרכיבה, ואחד מהם תמיד הגיע עם קופסה שבתוכה היו מטבעות תמרים עם המון דברים טובים בפנים.
הם לגמרי חטיפי אנרגיה, וגם דלים בשומן רק שיש בעיה אחת - מאד קשה להפסיק לאכול מהם :)

בלינצ'ס ללא גלוטן, כן, כן :) הכי טעימים שיש!

לבלינצ'ס האלו תעשו "גזור ושמור".
לא מעט עבדתי כדי להגיע בדיוק למרקם שאני רוצה. 
כזה שיהיה דומה להפליא לבלינצ'סים ה"רגילים", אלו עם הקמח ה"רגיל", הלבן, שאני נענעת ממנו. 
כשהתחלתי לאכול "ללא גלוטן", גיליתי שההרגשה שלי אחרת לגמרי. הבטן לא נפוחה, ההרגשה יותר טובה, אני פחות עייפה, ויותר חיונית.
כן, כן, גלוטן זה נזק, קמח לבן זה רע, חיטה זה מזיק - אבל רק אחרי שמפסיקים לאכול את הגלוטן, מבינים עד כמה. 
אני משתדלת לא לאכול גלוטן, ולהימנע מפסטות, לחמים, וחיות חיטה אחרות.
לפעמים אני מתפתה, לפעמים גםן בא לי - אבל היום יש כ"כ הרבה תחליפים, שמי צריך גלוטן בכלל?
אני מתה על בלינצ'סים. 

עוגת שוקולד קוקוס משגעת, באונטי סטייל. כשרה לפסח, וטעימה כל השנה!

אני מודה, החטיף שאני הכי אוהבת הוא באונטי.
פסח הוא חג לחובבי הקוקוס, ואני ביניהם :)
הפעם החלטתי להכין עוגה שתתאים לי ולעצמי בשולחן הסדר, כי חשוב לי לקנח עם משהו קצת יותר טעים מעוגיות יין או עוגת מצות :)
ההכנה שלה נראית מורכבת, אבל היא פשוטה ממש.