תמונות מהחיים הטובים

את השף יובל פכלר כבר פגשתי שלוש פעמים. פעמיים במשכנה הקודם של מסעדת "סלבה וידה" (‎Salva Vida - מציל חיים), כשהמסעדה תיפקדה כמסעדת פופ אפ בחצר של מלון בראון, ופעם אחת, לאחרונה, כשהגעתי לבדוק מה השתנה במקום החדש והקבוע - מלון 88 שיושב על רח' הירקון, בפינת רחוב גורדון. הערב היה קריר.  הגענו לשולחן שהוזמן עבורנו בסלבה וידה.  חלפנו על פניו של פקיד הקבלה של המלון, שנמצא בכניסה לבר של המסעדה, ותוך שלושה צעדים וחצי כבר תפסנו את מקומנו במרפסת הנעימה והמקורה.  סלבה וידה היא לא מסעדה ענקית. יש לה חלל פנימי נעים ורומנטי לרגעים, ועוד כמה שולחנות בחוץ, ממש על פינת הרחוב. 

צילום: גליה אבירם (יח"צ) סשימי, באופן כללי, זה מאכל שחביב עלי במיוחד.  כשהשף דניאל זך הזמין אותי לטעום את המנה החדשה במסעדה שלו, אסיה מוניקה, לא היססתי. האוכל באסיה מוניקה תמיד טוב. היא קרובה אלי, 5 דקות מהבית.  אין לה בעיות חניה, ויש סשימי.  נראה היה שזה הולך להיות מושלם. לקחתי את החברה שלי, מיה, ויצאנו לאכול, רגע לפני שהיא עולה על מטוס לתאילנד לשהות ארוכה. המנה,  Poke' Bowl , היא סלט סשימי בהרכבה אישית.

חנוכה תמיד היה אצלנו חגיגה גדולה. כל בני המשפחה היו מתכנסים, בעיקר בשביל הסופגניות והלביבות שאמא שלי הייתה מכינה.  לעולם, אבל לעולם אני לא אשכח את טעם הסופגניות הקטנות והטעימות שאמא שלי הייתה מכינה, ותמיד אני מתגעגעת לערבי חנוכה אצלה, כשהיא עוד הייתה מארחת ומבשלת בלי הפסקה.  המתכון הזה, מתכון ללביבות תפוחי אדמה, הוא המתכון המשפחתי שלנו.  אמנם אצלנו לא היו מכניסים לתוכו עשבי תיבול, ואני דווקא כן מכניסה פטרוזיליה, כי זה טעים לי, אבל אפשר גם בלי. מתכון פשוט, אבל חשוב לשמור על הכללים כדי לקבל לביבות רכות מבפנים וקריספיות מבחוץ.

לאחרונה הזדמן לי להגיע לסופ"ש סתוי צפוני. כל יציאה צפונה טומנת בחובה תגליות קולינריות חדשות. את רוב הפינות התל אביביות והמרכזיות אני כבר מכירה, אבל את אלו שבאזורים המרוחקים ממני, קצת פחות. התחנה הראשונה בטיול הייתה חיפה. נשלחתי לבדוק מסעדת דגים ופירות ים. "טעים", אמרו לי. אישפיש . השם, אני מודה, היה לי מוזר. מצד שני, כשמגלים מי עומד מאחוריו, מבינים שהוא לא מוזר כלל וכלל, אפילו הגיוני מאד. איש של דגים. יש יותר אישפיש מזה?

יש לי מקומות לכל דבר.  מסעדת הבית, בית קפה הבית, חוף הבית, וגם DIY הבית. למי שלא מכיר את המושג, DIY היא חנות "עשה זאת בעצמך", שזה בעצם קיצור של  Do It Yourself. אני מטורפת על החנויות האלו. בכלל, אני חובבת מברגים, מקדחות, כלי עבודה ושטויות כאלו דומות ואחרות. בניגוד להרבה נשים, אני אוהבת להתעסק עם מפתחות שוודיים, שפיץ פלאיירים, ומפתחות אלן. 

החורף התחיל רשמית היום. לפחות זה מה שאמרו החזאים.  אני אוהבת חורף.  גם תבשילי חורף הם הפייבוריטים שלי.  הם תמיד מענגים, מנחמים, נעימים ומשביעים.  בישול ביין תמיד עושה לי שמח, אז החלטתי לא לחכות לשיא החורף, כי תבשילים כאלו טובים כל השנה, בטח ובטח בסתיו. הכנתי לי אחד כזה, שתמיד הולך אצלי נפלא - קדרת בשר ביין אדום, בבישול ארוך, והבטחתי לכם מתכון, אז הנה, אני מקיימת הבטחות. קדרת בשר ביין אדום

לאחרונה החלטתי שהגיע הזמן. לא, אני לא מהמשתפצות באופן תדיר, האמת שבקושי קרם לחות יש לי סבלנות לשים.  בוקר אחד את קמה, ורואה שהנה, הגיל מתחיל לתת את אותותיו.  ואני, ששנים אמרתי "אני? מה פתאום, הכי יפה טבעי!", החלטתי שנכון, הכי יפה טבעי, רק שהטבעי של גיל 40 פלוס ++++ זה לא הטבעי של גיל 30 :) החלטתי לעשות ניסוי. בקטנה. אני נגד נגד נגד הפיכת נשים לדונלד דק, ודמות האשה הברווזית גורמת לעור שלי לסמור. 

זה הביקור השני שלי בפארק פרס בחולון. בעבר, חולון הצטיירה בעיניי כעיר עייפה, נטולת קסם. וכן, כזו היא הייתה. הדגש על "הייתה". בשנים האחרונות חולון עברה שינוי משמעותי. היום, יש בה הכל. חולון מציעה לא מעט אפשרויות בילוי: מוזיאון העיצוב חולון, המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, מוזיאון הילדים חולון, תיאטרון חולון, פארק המים "ימית 2000", היכל הקרח "Ice Peaks", ועוד ועוד. גם בתחום הקולינרי חולון הפכה בשנים האחרונות לבעלת סצינה קולינרית משלה, ומסעדות רבות נפתחות בה. 

פר דרייר. צילום: שרית גופן (יח"צ) תמיד כשמגיע חג סוכות, כולנו קמים בבוקר, וצריכים למצוא משהו לעשות. כי זה קצת חופש, ולחלק קצת לא. לחלק חצי יום, אבל לילדים יש המון זמן פנוי. כי זה לא שבת, וגם שומרי שבת יכולים לצאת ולבלות. אז אם אתם שואלים את עצמכם כבר מעכשיו מה עושים בסוכות, או לאן לצאת לבלות בסוכות, או מה עושים בחול המועד, או מה אפשרויות הבילוי הרבות והמגוונות לחג, הגעתם לפוסט הנכון. ריכזתי עבורכם המון פעילויות, לילדים, למבוגרים, כאלו שקשורות לאוכל טוב, או לספורט, או להפעלות לילדים, או מופעים לכל המשפחה ובכלל.  אז הנה, רשימה ענקית של אטרקציות לסוכות, במחירים שפויים, חלקן חינמיות. אז יאללה, לכו על זה. בטוחה שתמצאו מה לעשות בסוכות.  אני, מבין הרשימה הארוכה, בחרתי לי שלושה דברים שבא לי עליהם, אז נתראה :) וגמר חתימה טובה, חג סוכות שמח, ושנה טובה ומלאה פעילויות בכלל. 

אני לא יודעת מה אני חושבת על ברלין. מצד אחד, בפעמיים שביקרתי בה, נהנתי מכל מה שיש לה להציע. מצד שני, לרגעים, חוויתי בה רגעים של הרבה כאב ועצב. בכל פינה בברלין אפשר לראות את שרידי המלחמה "ההיא", זו שלעולם לא נשכח.  שם ההצגה "לבד בברלין", עורר בי חששות. קצת מפחיד להיות לבד בברלין, ולכו תדעו מה יקרה בה. הרי יש לה היסטוריה לא פשוטה. על בסיס ההיסטוריה הזו, כתב הנס פאלאדה את הספר "לבד בברלין". חייו לא היו פשוטים. הוא סירב להצטרף למפלגה הנאצית, נעצר ע"י הגסטפו, ולבסוף שוחרר. הלחצים שאיתם נאלץ להתמודד גבו מחיר, ופאלאדה החל להשתמש בסמים ואלכוהול. לאחר שגבלס הורה לו לכתוב רומן אנטישמי, פאלאדה התמוטט והוכנס לבית מחסה לפושעים חולי נפש. למרות התנאים הקשים, פאלאדה שרד ושוחרר עם תום המלחמה, אך נשאר מרוסק. אחד מחבריו החליט לפעול להחלמתו בעזרת הכתיבה, והפקיד בידיו תיק שנמצא בין תעודות הגסטפו, על זוג ממעמד הפועלים שמרד בנאצים. פאלאדה כתב את הספר ב-24 ימים בסך הכל, אבל לא הספיק לראות את ספרו יוצא לאור. הוא נפטר ב-1947, כמה שבועות לפני. 

אין מה לעשות. גיל 40 נתן את אותותיו, לפני כך וכך שנים, והוכיח לי שאני צריכה להרחיק. לא, לא לנדוד לארצות רחוקות, חלילה. להרחיק את הסמארטפון מהעיניים. בגיל ארבעים עוד הכחשתי, ב- 45 הפנמתי, ב-47 הבנתי שאין ברירה. אם אני רוצה לקרוא ספרים בלילה במיטה, או לקרוא את הווטסאפים האין סופיים, כדאי שאצטייד בזוג משקפיים. משקפיים הם קטע אופנתי. נכון, יש את הפשוטים, שנותנים מספר זהה בשתי העיניים, ומקרבים, מגדילים, ונותנים פתרון זול ומהיר. כאלו יש לקנות במחירים שבין 20 ל-100 ש"ח (לדוגמא בסופרפארם), אבל הן לא נותנות פתרון עיצובי-מיתוגי, ולא פתרון למספרים שאינם שווים בין שתי העיניים.

כשהחגים מגיעים, יש המון אירועים שקשורים לכלי בית, סירים, ומוצרים למטבח. בולטים מוצרי החשמל הקטנים, שהופכים כל בית למסעדה קטנה. אם פעם בשביל שייק טוב היינו צריכים בלנדר מטורף ואימתני, שיכתוש את הקרח בקלות, היום כבר אפשר בקלות להכין שייק מופלא בבית. כן, כן, גם עם פירות וירקות קשים. אני פה בשביל לספר לכם כמה אני מאושרת מהיום שהחמוד הזה, נינג'ה איי קיו, אצלי בבית. ואני באמת מאושרת. הפכתי לפריקית של שייקים. כבר כמה ימים אני שותה שייקים במגוון וריאציות. חלקם בריאים יותר, חלקם פירותיים יותר, וחלקם באמצע. מה שבטוח - אני נהנית משייק מופלא בפחות מדקה הכנה. זה מה שלוקח לנינג'ה הזה.

הפעם אני אפתח במשפט מסכם: הארוחה שאכלתי בריו גרנדה הייתה ראויה לשבח. ריו גרנדה - תזכרו את השם בפעם הבאה שיבוא לכם בשר טעים ואיכותי. ריו גרנדה הוא סטייקהאוס תל אביבי שהעיקר בו הוא בשר מעולה, לצד אלכוהול כיפי. גם פליאוליתים ישמחו לדעת שבתפריט יש מנות ללא גלוטן ומנות שמתאימות לקהילת הפליאו. מסעדה עם תפריט פליאו, מבחינתי, זה כיף גדול. פליאו, פליאו, פליאו - זה אומר בשר, בשר, בשר, וגם ירקות ופחמימות בריאות. ולא, פוקצ'ה זה ממש לא פחמימות בריאות. אז בשר וירקות זה הכי פליאו, וזה התאים בדיוק לתזונה שלי ושל שותפתי לארוחה, שגם היא פליאוליתית מוצהרת.

לאחרונה יצא לי להשתתף בחגיגות. לא סתם חגיגות, אלא חגיגות אלכוהוליות במיוחד. החגיגות של אתר האלכוהול מס. 1 בארץ: paneco.co.il פאנקו, האתר למכירת אלכוהול שכולם כבר מכירים  (ומי שלא - ממש מפסיד, גם כסף), חגג שנה להיווסדו. חגגנו עם כל הצוות של פאנקו באירוע שמח במיוחד.

מלון חוף נחשולים הוא מלון די ותיק. בשנות ה-70 הקים קיבוץ נחשולים את בית ההארחה שלו כמעט על קו המים, ולאחרונה הוא התחדש בחדרי בוטיק, שחלקם עם בריכה פרטית, וכולם צופים לים, ונמצאים במרחק פסיעה מהחוף. החודש: אוגוסט הקיצי והחם. המיקום: מלון נחשולים. המותשות מהקיץ וזקוקות נואשות לקצת אוויר ים והרבה בריכה: אני והבת שלי, שאוטוטו מתגייסת. הבונוס: אגף הבוטיק החדש, בריכה פרטית, ים ממול, וארוחת בוקר במסעדת הבוטיק.  זה הקונספט, ועכשיו אני אספר לכם איך היו יומיים באגף הבוטיק החדש של מלון נחשולים. הגענו למלון אחרי ארוחת צהריים בנמל קיסריה. השעה הייתה שלוש, מה שמוגדר כ"שיא החום" בחודש אוגוסט. אנחנו רק רצינו להיכנס לחדר, או יותר נכון - להיכנס לבריכה שצמודה אליו :) אז נכנסנו, כמובן.

אוכל ואני זו אהבה. נו, אתם הרי יודעים :) השבוע הזמינו אותי להשקה של ערוצי הלייף סטייל החדשים של סלקום TV. למה הלכתי? כי אני פודי'ז ידועה, והיה אוכל של השף יוסי שיטרית (משייה), ושאני אוותר על משייה? :) מעבר לאוכל המשגע של משייה (ממליצה בחום, לא מזמן אכלתי שם ארוחת ערב, והיה טעים בטירוף), הרי כשמדברים איתי על עולם התוכן שלי, ומספרים לי שהעולם הזה הולך להשתנות, זה מעורר עניין.  בכירי סלקום הציגו לנו את הערוצים החדשים בסלקום TV, ערוצי הלייף סטייל היוקרתיים בעולם.

אני מודה: אני קצת "משוחדת".  יש לי בבית את המג'ימיקס, ואין בכלל ספק, הוא מכשיר שעוזר לי במטבח, הכל נקצץ ומגורד בשניות. יכולת הפריסה שלו מדהימה, ואני מאד מאד שמחה שרכשתי אותו לפני כשנה וחצי, אחרי שמעבד המזון הישן שלי כבר הראה סימני גסיסה. אני אחזור לדבר עליו אחר כך, כי אני רוצה להתחיל עם מכשיר שדווקא עליו חשוב לי לספר לכם, כי הוא עוסק בדיוק בתזונה החדשה שלי, תזונה בריאה. אם אתם עוד לא מכירים את סיר האידוי והבישול - אז זה הזמן :) השף הצרפתי של מג'ימיקס הגיע לארץ כדי להציג את המוצרים של החברה, ואת הדרך לעבוד איתם כדי לעשות את החיים לקלים יותר במטבח.

הסיפור של מסעדת לימה ניפו מתחיל לפני יותר מ-100 שנים. בשנת 1889, כ-7,000 עובדים יפניים הגיעו לפרו עם חוזי עבודה למספר שנים. עם סיום חוזי העבודה, עובדים יפנים רבים החליטו להישאר בפרו. הקהילה היפנית בלימה יצרה תרבות קולינרית חדשה, הנייקי (Nikkei), המשלבת בין המטבח הפרואני ליפני. בהשראת המטבח המשולב, נפתחה מסעדת לימה ניפו ביפו, כשתפריט המסעדה ניזון על השילוב שבין האוכל היפני המדויק וטעמי האוכל הפרואני. טכניקות בישול יפניות וטעמים פרואניים הם בהחלט שילוב שהרגיש לי ששווה לטעום. הגעתי לארוחת ערב בלימה ניפו.

אני אוהבת חגים. מאד אוהבת חגים. כולם עסוקים בהיסטריית קניות, במתנות, בבישולים, בנסיעות, ואווירה של פאניקה ושמחה באוויר. דיסוננס מרתק. מה אני הכי אוהבת בחגים? את כל אולמות התצוגה של חנויות כלי הבית. כולן מציגות פטנטים חדשים למטבח, כלים מרגשים, מתנות מקסימות, והרי ידוע שכלים נאים עושים לי ולכל אחד שאוהב את המטבח - ממש ממש שמח. אולם התצוגה של נעמן ענק. לונה פארק של ממש. באתי להתרשם מהמוצרים המעניינים החדשים מהקולקציות החדשות, ואני חייבת להודות: היה הרבה מה לראות, והמון דברים להתפעל מהם.

הימים של רובנו עמוסים לעייפה. מי מאיתנו לא חולם על קצת שלווה? פינוק? עיסוי טוב ומשחרר?  מצאתי מקום מושלם שמאפשר לקחת פסק זמן ממירוץ החיים, מקום כזה שיש בו כל מה שאפשר לבקש, ויותר. זו ממש פנינה בכרמל. לא סתם קוראים לו "פנינה בכרמל" :) במרכז הכרמל שבחיפה, בשדרת אורנים שקטה וירוקה ובתוך מבנה טמפלרי עתיק, נמצא מתחם הספא והאירוח "פנינה בכרמל".  הבניין העתיק נבנה לפני כ- 150 שנה, בסוף המאה ה- 19 והוא חלק ממתחם שלם בין הרחובות, קלר, הצבי, הרימונים והברושים שבמרכז הכרמל.  בחלקו שימש המבנה כחווה חקלאית ובחלקו כבית הארחה. הבית שברחוב הצבי היה שייך למשפחה טמפלרית – אווה וכריסטיאן איימן.

ערב אחד התקשרה אלי חברה: "אני חייבת לצאת היום". "מה קרה?", שאלתי. "סתם, מצב רוח בקרשים, בואי נלך לשתות משהו", השיבה. האמת? באותו יום לא התאים לי לצאת, אבל חברה צריכה חברה - אז החלטנו על קל"ב. "בואי לאסיה מוניקה", אמרתי לה. אסה מוניקה היא אחת ממסעדות הבית שלי. 7 דקות מהבית, אחת מהטובות שיש לסביבה להציע, והכי קרובה לראש העין, 7 דקות נסיעה, בכניסה להוד השרון, שבכלל הופכת למרכז קולינרי לא מבוטל ואיכותי. המיקום: צמוד לקניון שרונים. השעה: 21.00 השף: דניאל זך, המוכר מימיו בכרמלה בנחלה, אחד המקומות השווים בתל אביב, עד שכרמלה נסגרה. ישבנו על הבר. הכי כיף בסיטואציות כאלו. הברמן - חומד אמיתי. בחור צעיר ומקסים שהיה חביב במיוחד, וביצע את תפקיד המארח בצורה מעוררת השתאות. התחלנו עם קוקטייל, כדי לתת זריקת מצב רוח לחברה שהייתה זקוקה לזה. הוא המליץ, אנחנו זרמנו.

כולנו אוהבים את הצפון. באמת, נראה לי שאין מקום בארץ שהישראלים אוהבים לבלות בו יותר מצפון הארץ. הירוק, הקירבה היחסית למרכז (חצי הדרך לאילת), והשלווה הכ"כ אחרת, שלא קרובה להמולת המרכז. אז כן, אני אוהבת את הצפון. כביש 90 הוא כביש שבו עוברים כ-5 מיליון רכבים בשנה!! לא אני אמרתי, הלמ"ס דאג לנתונים :) ותכל'ס, באזור אין הרבה אטרקציות. יש את אגמון החולה המשגע, במיוחד בתקופת החורף כשעשרות אלפי עגורים נודדים ונותנים חוויה כ"כ מיוחדת.  יש קייקים, ועוד קייקים, וטרקטורונים, ואפילו סאגווי על שפת החצבאני , אבל ההיצע לא גדול ביחס לכמות המטיילים.

מי לא מכיר את השף אבי לוי? מסעדת "המוציא" שלו מתהדרת באוכל "של בית", שזה האוכל המועדף שלי. נו, טוב, תלוי איזה בית. בבית הפולני שלי "אוכל של בית" נראה קצת אחרת מהאוכל בבית של אבי לוי, ולכן, כשהציעו לי מפגש איתו, לא חשבתי פעמיים. כי אבי לוי יודע לבשל אוכל של בית, מרוקאי טעים כזה, כמו שאני ממש אוהבת. ובסוף הפוסט יש גם מתכון לשקשוקה מהירה עם המטבוחה שרקח השף אבי לוי. שווה לחכות :)

אני מכירה אותה כבר הרבה שנים.  לפחות 10. היכרתי אותה בחיפה. יפה, לבושה בלבן. היא הייתה אחת כזו בסטייל, לא דומה לאף אחת אחרת. שאלתי את עצמי אם היא תסכים לבוא איתי לתל אביב, או למרכז. ידעתי שאם היה לי מספיק כסף, היא הייתה באה בלי לחשוב פעמיים. בשלב כלשהו, נאלצתי לשחרר. ויתרתי עליה. ידעתי שמישהו אחר יתפוס אותה בשתי ידיים, אבל לא יכולתי לעשות כלום. וכן, זה קרה. ידעתי שזה יקרה.  לואיז, הרשת החיפאית ש"נדלקתי" עליה לפני הרבה שנים, ורציתי להביא אותה לת"א - הגיעה גם בלעדי. אבל היי - אני חשבתי על זה לפני כולם :) קפה לואיז הוא מקום מושלם, בעיניי. תמיד הוא היה מושלם, גם כשלימדתי נהיגה ברמת החייל, והייתי עוצרת שם לאכול ארוחת בוקר, או סתם להפסקת קפה.  מאז הספקתי לכתוב על סניפי הרשת, על הבריאות שלואיז דוגלת בה, על התפריט המעניין והלא שיגרתי, ועל הטריות של חומרי הגלם. ואז שיניתי תזונה.

זכרון יעקב היא פנינה. מכל כיוון שמסתכלים על המושבה הזו, זכרון יעקב היא יפיפיה. רומנטית, ביתית, תיירותית, נעימה, אלגנטית, עתיקה, חדשה, ומלכותית. יש בזכרון מגוון מסעדות ומקומות בילוי נעימים. לא משנה באיזו פינה תשבו, כל פינה בזכרון מקסימה במיוחד. בחרנו לשבת בברוניתא,  הממוקמת במבנה המשומר, המשוחזר והיפיפה של אורוות הברון,  ולאכול את ארוחת הערב שלנו.

זה היה בוקר עייף שכזה. התעוררתי ומילמלתי: "מזל שההשקה של היום קרובה לבית". כתושבת ראש העין, לרוב אני צריכה לנסוע להשקות תל אביביות.  הפקקים ומצוקת החנייה גורמים לי לוותר, במיוחד על השקות בשעות הבוקר. על זו לא ויתרתי. כמה השקות יש בהוד השרון, 7 דקות מהבית? :) האמת? ידעתי שאני הולכת להשקת מתחם יופי, רק לא תיארתי כמה יופי. המון. אני זוכרת היטב את הסיוט של ימי ה"טרום חתונה" שלי. ריצות למיליון מקומות, כשכל דבר נמצא בנקודה אחרת של תל אביב. כן, כן, פעם הייתי תל אביבית אמיתית :) את שמלת הכלה קניתי בכיכר המדינה. לא שלא היו השכרות, אבל אני רציתי שמלה של "לורה אשלי", שבשנות ה-90 היה בארץ סניף אחד של המותג הבריטי, עם שמלות בסגנון כפרי רומנטי. אהה, ושלא יהיה לבן בוהק. רציתי לבן-קרם.  משם רצתי לשוקי זיקרי, לתסרוקת. כשאני חושבת על זה, הייתי די מפונקת :) את האיפור עשה לי בועז שטיין, שהיום הוא מותג בפני עצמו, אז הוא היה מאפר מוכשר בתחילת דרכו, עם הפקות איפור לקטלוגים ועיתונים כמו "לאשה" ואחרים. וכן, כמה שזה היה מייאש לרוץ ממקום למקום. וכמה הייתי ...

אתמול אכלתי ארוחת ערב מיוחדת. כזו, שלא זוכים לאכול כל יום, מידיהם שך שני שפים שהגיעו מדרום אמריקה, או אם להיות מדויקת יותר - מפרו. יש משהו מאד מרגש בלטעום מאכלים ומנות מתרבויות וממדינות אחרות. אתמול זו הייתה פרו, שבשיתוף פעולה עם מלון שרתון ת"א מביאה את מאכליה אלינו לצלחת, כדי שכולנו נוכל לחגוג את שבוע הקולינריה הפרואנית בארץ.

יש קטע מגניב במסעדות שמתארחות בכל פעם במקום אחר. זה מאפשר לשף לזרום, להתחדש, להתפרע, ולא להתקבע. ככה הרגשתי בביקורי במסעדת "סלבה וידה" (פירוש - מציל חיים), בבעלותו של השף יובל פכלר. ביקרתי במסעדה ביום שבה הייתה ארוחת טעימות. ארוחת טעימות זה קונספט מדליק, בהגדרה. במחיר "פיקס" אפשר להנות ממבחר גדול של מנות, ולשלב מגוון טעמים ומרקמים. המיקום: מלון בראון TLV, בחצר. המקום: אלגנטי וקיצי במיוחד. חצר נעימה, בר מדליק, ואווירה נוחה ולא מחייבת. כמו בכל פופו אפ, יש תאריך סיום: תחילת אוקטובר, ואז למקום הבא. ארוחת הטעימות התקיימה ביום שלישי.

תוך כדי נסיעה למלון הבוטיק נחשולים, התלבטתי איפה כדאי לעצור. בדקתי עם מכרה מעמותת כרמלים, שמכירה כל פינה באזור - והומלצה לי מסעדת הלנה בנמל, מסעדה בנמל קיסריה. גילוי נאות: הייתי אורחת המסעדה. רגע של קיטור (בחולם ובשורוק): כשאני באה לאכול במסעדה, מן הראוי שלא אשלם דמי כניסה בסך 28 ש"ח (14 ש"ח לאדם). בכלל, כל הקטע של להיכנס לאכול במסעדה לא זולה בכלל, ולשלם על זה דמי כניסה נשמע לי הזוי. אם אני הייתי בעלת מסעדה בנמל קיסריה, הייתי הופכת שולחנות כדי שהלקוחות שלי לא יוציאו שקל מכיסם בשביל לשבת אצלי. אני מודה - היו רגעים שרציתי לעשות "יו טרן", ולהגיד "תודה, אני אלך לאכול במקום אחר", אבל הזכרונות הטובים שהיו לי מהלנה שאכלתי בה לפני הרבה שנים מנעו ממני להסתובב. אבל, אני זו אני. חרקתי שיניים, ונכנסנו.

יום שישי בצהריים. היינו ארבעה: אני, הבן החייל שלי, אח שלי, והאחיין המתוק שלי. ארבעה אנשים, ארבעה גילאים שונים, כל אחד אוכל סגנון אחר. ילד בן 3.5 לא אוכל כמו חייל שלא אוכל כמו שני מבוגרים, שגם הם לא ממש בעלי טעם זהה. לא פשוט למצוא מסעדה שבה כל אחד יכול להרכיב לעצמו את המנה שלו, לבחור את הלחם שבה היא תגיע, להחליט עם איזה רטבים היא תצא, ובעצם - לבנות לעצמו את המנה בדיוק לפי הטעם שהוא אוהב.

לפני שבועיים הייתי עם הנערה בת ה-18 שלי (אוטוטו מתגייסת!) במלון נחשולים.  שמענו שבטכנודע בחדרה יש תערוכה מעניינת ששווה לראות, תערוכת הולגרמות. "בואי נלך", אמרתי לה. "זה גם ככה על הדרך הביתה". "נראה לך שיהיה לי מה לעשות שם?" היא שאלה. "ברור", עניתי. "הולגרמות זה מקסים". "טוב, נו", היא אמרה. "אולי נמצא שם פוקימונים מעניינים". הגענו ל טכנודע . הטכנודע נמצא ממש צמוד לכביש החוף, כך שכמעט לא סטינו מהדרך. דבר אחד בטוח: מרוב הנאה, זמן לפוקימונים לא היה לה :) הילדה שלי, או הנערה האהובה שלי, כ"כ נהנתה, שנראה לי שכמה תמונות ימחישו שגם ילדים גדולים ימצאו את המקום כחווייתי, משמח, ולרגעים גם מאתגר. אז הנה, נערה בת 18, שמתלהבת בטכנודע, ואם היא נהנתה - תאמינו לי - קחו את הילדים שלכם :)

בשבילי, חנויות כלים, אביזרים וגאדג'טים למטבח - זו אהבה. אהבה קטנה שלי. אני נכנסת לחנויות כאלו, ועומדת נפעמת. אני רוצה את הכל. בעצם, כמעט הכל, כי את הרוב כבר יש לי :) כשמזמינים אותי לראות חנות שלא היכרתי, שכל כולה אביזרי מטבח - אני אף פעם לא מסרבת. לכו תדעו איזה גאדג'ט חדש אני עדיין לא מכירה, איזה סיר חדש עדיין לא מיששתי.

קטניות זה כיף. קטניות זה חמין, זה מרק אפונה, זה מג'דרה, וזה חומוס. ועוד, כמובן. קטניות זה אושר, זה מטבח ביתי, וזה גם מטבח שף - כפי שהוכיח לנו השף יוסי שיטרית. בסדנה עם השף למדנו על הקטניות, אכלנו מנות שף מעולות, וגם שמענו הרצאה מעניינת על קטניות וחשיבותן בתפריט שלנו.

תאמינו לי - אני לא נוסעת סתם לחיפה. כשסיפרו לי על גאליבל, ועל הפטנט שהם הביאו מברזיל - לא הסכמתי לוותר. לקחתי את עצמי, נכנסתי לרכב, ונסעתי צפונה, לחיפה. שאלתי את עצמי בדרך הארוכה והפקוקה: "למה עשיתי את זה?", ועניתי לעצמי: א. כי אני אשה, ואף אשה לא מוותרת על נעל חדשה. ב. כי הפטנט הזה הוא לא נעל אחת חדשה, הוא 15 נעליים חדשות  :) ההשקה הייתה נוצצת. המוני אנשים הסתערו על החנות, ומדדו... רצועות. 

אני אוהבת ממולאים, ומכינה אותם בכל מיני צורות וצבעים. הפעם היה לי עוף בתנור, אז ויתרתי על הבשר הטחון בפלפלים, והכנתי פלפלים ובצלים ממולאים, סיר כיפי וטעים שמתאים לכל יום בשנה. שמרו לכם מתכון לפלפלים ממולאים צמחוניים, וגם בצלים ממולאים הכנסתי לסיר. בלי הרבה דיבורים, ישר לעבודה :)

כולם יודעים שאני קרניבורית לא קטנה.  בשר טוב, מבחינתי, הוא אושר גדול. תנו לי ביס מפילה משובח, מאנטריקוט מדיום, או מסינטה מעולה, ואני בהיי. את שני השפים הצעירים, שף נדב נצר ושף אלעד לוי, יצא לי להכיר בדיוק באותו מקום, רק בשם מסעדה אחר, "שיין אנד שארפ" . מהיום אמרו: מיט קיטשן.   מסעדת הבשרים בין הטובות בעיר, ובטוח שזו מסעדת הבשרים הכשרה הכי טובה בת"א. 

בשבוע שעבר הוזמנתי למסיבת עיתונאים לרגל חגיגות שנה לזכיון של ראלקו על המותג בלומברג, מותג גרמני מצליח. ראלקו רכשה את הזיכיון על המותג לפני כשנה, ומשיקה אותו מחדש בישראל. Blomberg הוא מותג מוביל בעולם המשווק בלמעלה מ-50 מדינות ומתמחה במוצרי חשמל שמשתלבים בהתאמה מושלמת לבית. הרצאה הייתה בסימן "בהרמוניה עם הבית שלך". מי שנתן את ההרצאה על שילוב מוצרי החשמל בחללים בצורה כ"כ מדויקת, היה המעצב דניאל חסון, שהראה מצגת של דירות בעיצובו, בהן מוצרי החשמל הופכים להיות רהיט משלים בחדרים השונים.

התאספנו כמה פודי'ס משפיענים לסדנת בישול עם מושיק רוט.  כן, כן, האיש והכוכבים. רואה כוכבים, ולא רק בלילה.  (אהמממ, וגם לא מפסיק לדבר עליהם). בתפקיד הסו שף השובב היה דובדבני.  כן, כן, ההוא עם החיוך והצחוקים. לפעמים אני שואלת את עצמי אם הוא יכול או יודע להיות רציני. כנראה שלא ממש, וטוב שכך. 

בשבוע שעבר לקחתי חלק במסיבת ההשקה של גן אירועים מקסים ויוצא דופן. הימים - ימי הקיץ החמים, הלחות - בעיצומה, אבל שום דבר לא מנע ממני להנות באירוע הכ"כ מושקע, ובעיקר בזכות האוכל המצוין שהוגש. מישהו יודע לעשות את העבודה ב סי גארדן, אולם האירועים החיפאי  :)

את העוגה הבחושה הזו אני מכינה כבר שנים. זו עוגה שהיכרתי באחת התוכניות של אהרוני, כשאני הייתי באחת התקופות הלחוצות של חיי, וכל מה שרציתי זה מתכונים קלים ומהירים, והרבה מתוק. במקור, העוגה היא עוגת שזיפים. עונת הדובדבנים הייתה לאחרונה בשיאה, וכך גם חוסר היכולת שלי לעמוד בפניהם. אז קניתי המון :) אכלתי חמש, עשר, עשרים, ועדיין - נשארו המון. החלטתי להכין עוגת דובדבנים, כדי שלא אצטרך למצוא את עצמי מול דובדבנים שהולכים וקמלים לאיטם במקרר. רציתי קצת יותר מ"רק דובדבנים", עוד קצת צורה וצבע, אז ניצלתי גם את שלוש הנקטרינות שהיו בבית.

שוקולד הוא אחד מהדברים שיכולים למוטט אותי. מעונג, כמובן. אין כמעט ילד בעולם שלא גדל לתוך עוגת יומולדת של שוקולד עם סוכריות צבעוניות, מתוקה להפליא, עם קרם שוקולד של ילדות מתוקה. ככל שהתבגרתי, תהליך שקורה לכולם, הבנתי את הקסם שבשוקולד. שוקולד החלב "כבר לא", ושוקולד מריר איכותי תפס את מקומו בעולם שלי. כשנסעתי לתערוכת השוקולד בפריז עם חברתי השוקולטיירית מיה שטרן, הבנתי מה זה שוקולד "אמיתי". המרקמים, הטעמים, ממש ארץ האפשרויות השוקולדיות הבלתי נגמרות. מסקנה סופית: אני אוהבת שוקולד. את עוגות השוקולד המתוקות של פעם, תוך כדי תהליך ההתבגרות, החליפו עוגות מרירות יותר, שוקולדיות יותר, עם אחוז מוצקי קקאו גבוה יותר. שלוש תוספות שהולכות לי הכי טוב עם שוקולד: אגוזים/קפה/תפוז. בגלל שהבת שלי עדיין "ילדה" שלא אוהבת שוקולד+תפוז ובטח לא שוקולד+קפה, הכנתי בראוניז אגוזים, הלכתי על הקז'ואל. שהיא לא תגיד שאני דואגת רק לעצמי:)

לא מעט פעמים ביקרתי בנצרת. עיר מיוחדת, מעורבת, קדושה, ומרגשת. גם מבחינה קולינארית, נצרת היא אחת ויחידה. אוסף של מסעדות ערביות מעולות, עם אוכל משובח ואירוח לבבי, כמו שהערבים יודעים לארח. מה שקרא: "פותחים שולחן". הביקור בנצרת הפעם התמקד במסעדת כיתאבון. פתחו שולחן :)

בעיניי, לאגו ראשון לציון הוא האולם הכי שווה לאירועים. לא משנה אם זה חתונה, ארוע חברה, או כל אירוע אחר - לאגו הוא המקום המושלם. האולם עם האוכל הכי טעים, עם הקינוחים הכי הורסים, עם המשקאות הכי מוטרפים. אני אסביר לכם למה לאגו הוא האולם הכי טוב לאירוע שלכם :)

סנדלים, סנדלים, סנדלים. פעם, היו לנו תנ"כיות. בהדרגה, הן השתכללו. תנ"כיות מסוגננות. ואז באה טבע, עם "תנ"כיות סטייל", אבל צבעוניות ואופנתיות. מאז שטבע פרצה אל חיינו, עם שניים שלושה סוגי סנדלים, שהיו תחת קטגוריית "סנדלי נוחות", היא לא מפסיקה להפתיע.

השף קובי קטני ואשתו מאיה הם זוג צעיר שחזר לא מזמן מאוסטרליה.  קובי, השף והבעלים, עבד באוסטרליה במסעדות במלבורן, שם התגוררו בני הזוג 12 שנה. כשחזרו לארץ, קובי ומאיה החליטו לפתוח מסעדה בעיר הולדתו של קובי - ירושלים.  מאיפה הגיע השם "מובידה"? מובידה מדרילניה (La Movida Madrilena) היא תנועה תרבותית-חברתית נהנתנית, שפרחה במדריד לאחר מות פרנקו. המוטו של התנועה היה: חירות, נהנתנות, דמוקרטיה ואהבה. ממש אידיליה :)

היום, יופי של פוסט. או אולי, פוסט של יופי. או שניהם :) הוא מלא בהמלצות למוצרי טיפוח שווים, שניסיתי לאחרונה, וששווה לספר לכם עליהם. וכן, אני כותבת "לכם" בכוונה, ולא רק "לכן", כי אני מאמינה שגם גברים צריכים לטפח את עור הפנים ואת השיער שלהם. מתי אשה נראית הכי טוב? כשיש לה עור פנים בריא, ושיער מטופח.

ג'ירף זה כבר מוסד. מוסד אהוב, האמת. מי לא מכיר את הקיסרית החריפה? או את המאלזית? או הפיליפינית החריפה? כולנו מכירים :) מאד שמחתי כשפתחו את ג'ירף בפתח תקווה, ליד מתחם יכין סנטר. האמת, בכל פעם שלא מתחשק לי לבשל - בדיוק לשם אני לוקחת את הילדים, למתחם הזה, שבשנים האחרונות חווה פריחה קולינרית עצומה. אם פעם פתח תקווה הייתה עיר נטולת חן קולינרי, הרי שהיום, גם אם זה לא בתוך העיר, פתח תקווה כבר מעצמה קולינרית קטנה. 

עוד מתכון לשבועות :) הפעם, קינוחים אישיים משגעים, עם תחתית פתי בר קרמל, גבינת שמנת, טופי קרמל, ושוקולד לבן. נו, מה יכול להיות רע בממתק גבינה אישי שכזה? בכלל, מיני צ'יזקייק זה אחד הדברים הכיפיים. יאללה, לעבודה :) mini cheesecakes - מתכון מיני צ'יזקייק על בסיס פתי בר קרמל, עם טופי קרמל וציפוי שוקולד לבן

שבועות כבר בפתח, והוא הפייבוריט שלי. כמה שאני אוהבת את החג הלבן הזה, עם הגבינות המשגעות, עוגות הגבינה היפיפיות, וקינוחי כוסות שעושים שמח. החיבור בין קינוח בצנצנת לבין הגבינות המשגעות יצר לי קינוח גבינתי קפאיני נהדר, עם רוטב קרמל מושלם. אין ספק, זה קינוח גבינה מרשים לשבועות, והוא טעים, כמה שהוא טעים! את הקינוחים האלו מכינים יום לפני ההגשה. הטעמים צריכים להיספג, וביום למחרת זה טעים הרבה יותר. מתכון לקינוח גבינה בצנצנת עם עם אספרסו וקרמל 16 מנות - צנצנות בנפח 150 מ"ל

חסה, אם נהיה רגע הוגנים, היא ירק די משעמם. טכנית :) מצד שני, היא מקוטלגת כאחד מהירקות הכי נצרכים, כי יש לה המון תכונות מעולות. לפני הכל, היא נפלאה לדיאטה. כמות הקלוריות והשומן בה מזעריים. יש בה כמה ויטמינים חיוניים וטובים, כמו חומצה פולית, ויטמין A, ויטמין C, וגם אומגה 3. יש בה סיבים תזונתיים, שעוזרים למערכת העיכול. אם משדכים לה את הרוטב הנכון, היא יכולה להפוך למעדן של ממש. בשביל זה אני פה, לתת לכם את הרוטב הנכון :)