מסעדת לינק. מוסד ירושלמי שכולו אוכל טוב ואווירה.

לאחרונה יצאתי ליום בירושלים. הלכתי לבקר כמה "מוסדות" ירושלמים, שאין לגביהם שום מחלוקת:
הם מוסדות שבלעדיהם, ירושלים היא עיר אחרת.
מלון, בית קפה, ומסעדה.
אלו היו שלוש התחנות שלי לאותו יום קריר ונעים, כשכולם, כמובן, כהרגלי בקודש (הירושלמי), סובבים סביב ה- מותג, הידוע בשמו הלאומי: "אוכל".

ארוחת הבוקר במלון וולדורף אסטוריה הייתה נפלאה. טוב, וולדורף זה וולדורף, וסטייל זה סטייל, ועל ארוחת הבוקר אספר לכם בפוסט אחר. מגיעה לה פוסט משלה.
אחרי ארוחת הבוקר צעדנו, אני ואדי, חברי הטוב שיושב בימים אלו בסן פרנציסקו (ולא על המים, סתם בסיליקון ואלי), לעבר קפה קדוש.

כי כשאדי מגיע לביקור מולדת, אני מתחייבת לקחת אותו למקומות קולינריים מעניינים ושווים במיוחד, וקפה קדוש הוא בדיוק כזה :)
המשכנו בטיול שופינג בממילא, להוריד את אלפי הקלוריות שאכלנו בקפה קדוש. 
הימים היו ימי חנוכה, וסופגניות בכל הסוגים, הטעמים, הצבעים, הפטיסיירים, והמילויים הונחו ברוב גאון על שולחננו.

מי שמכיר אותי ואת אדי יודע:
כלום לא נשאר.
קלוריות או לא קלוריות - לעונג אין מחיר. גם לא של קילו וחצי יותר :)
לקראת אחה"צ, כשמזג האוויר כבר היה קריר במיוחד, רצינו לאכול אוכל של בית. מחמם כזה, או במילה אחת: 
ירושלמי. 
נכנסנו למסעדת לינק.

את פנינו קיבל בעל המקום, דמות מוכרת בקולינריה הירושלמית, יהודה אסלן.

"כנסו, אני אביא לכם משהו להתחמם איתו", הוא אמר כשראה את פנינו הקפואות והאף האדום שעשתה לנו הליכה בקור הירושלמי.
לשולחן הגיעה צלחת מרק שאין מה להגיד עליה חוץ מ"אחחחח, תענוג".
מרק אמיתי, ביתי, עמוס בטעמים, כיפי עד דמעות.
"שימו אורז בפנים", הוא התעקש.
ואנחנו, כמו ילדים טובים שהאבא החסון והדואג אומר להם מה לעשות, ביצענו.
זו הייתה פתיחה נהדרת לארוחה שגם אחרי שנגמרה, לא רצינו ללכת הביתה.
מהמקומות האלו, שאפשר לבלות בהם שעות, בלי לשים לב בכלל.

המנות בלינק גדולות. גדולות, מזמינות, וגם המחיר מפנק ביחס לגודלן, ובכלל.
מספיק להסתכל על השניצל הזה, כדי להבין :)
שניצל ענק, עם פירה טעים, ובצל מטוגן - כל הגודל הזה ב-62 ש"ח.
תראו לי מסעדה תל אביבית שמוציאה מנה כזו במחיר כזה.

לצד השניצל הגיע סלט יהודה -
עגבניות קצוצות, צנון ובצל עם כוסברה ופלפל חריף

ואז הגיע הסופריטו.
סופריטו עוף טעים טעים, כיפי, שיוצא מהסיר מול עיני הסועדים.
אחחח, זה כ"כ ירושלמי, הסופריטו הזה. 
תענוג :)

מחבת הקציצות הוגש עם תחושה של גאוות יחידה. "קציצות לאה", אמר לנו יהודה.
"אתם חייבים לטעום", הוסיף.
קציצות לאה מבושלות במחבת עם עגבניות טריות וקינמון בתוספת אורז לבן.
נו, אוכל של בית. לאה כזה. 
(ובינינו? זה האוכל הכי טעים שיש)

שוב הגיע לשולחן סיר. ירוק, הפעם.
כמה דפיקות עליו, והציצה לה מקלובה נהדרת.

פירקנו אותה בהנאה גדולה.
בקרוב אני חוזרת לאכול בלינק, כי בא לי שוב אוכל כזה כיפי, בלי מצלמה ובלי כלום.
סתם לבוא, לאכול, להתענג.

מיקס ים
שרימפס, מולים וקלמרי בחלב קוקוס, עגבניות שרי, מרווה ולימון. 
האמת, אחרי כל האוכל הביתי הזה, פתאום המנה הזו לא עשתה לי כלום.
אפילו לא טעמתי ממנה.
היא הייתה יפה, מגרה, וכזו שאני אוהבת - אבל אני הייתי שקועה באוכל הירושלמי. תל אביבי יש לי מספיק בתל אביב :)

פילה דניס עם חמאת שום ויין לבן היה מעולה ממש, סגר לי את הארוחה בדיוק כמו שאני אוהבת:
עם טעם טוב, עם עשייה מדויקת, ועם חיוך גדול.

ואז הגיעה עוגת הגבינה, שגם היא - כל כולה בית.
היא לא "עוגה תעשייתית", היא פשוט עוגת גבינה כיפית נהדרת ואפילו לא מתוקה מדי - בדיוק במידה.
לא סתם קוראים לה "עוגת זהב".

בפעם הבאה שאתם בירושלים, כנסו ללינק.
אם אתם מחפשים מסעדה בירושלים, אז הנה. מצאתם.
שבו, תאכלו, תשתו (יש אלכוהול מגוון ומשובח), ותזכרו:
ירושלים, יש רק אחת.
ומוסדות ירושלמים, יש מעט, ואותם - לא כדאי לפספס.

מסעדת לינק

המעלות 3 , ירושלים

טלפון: 053-8094510