דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך פברואר, 2016

פלימרקט בפשפשים חוגגת. קצת כן, וקצת לא :)

זו הפעם השניה שלי בפלימרקט. המסעדה הכ"כ כיפית הזו במתחם שוק הפשפשים הוכתרה בשף צעיר ומוכשר, אורן אסקיו. אבל כמו לכל דבר, שיש לו התחלה, יש לו גם סוף. אורן אסקיו עוזב את פלימרקט, ולכבוד זה התכנסנו לערב מקדים לקראת מסיבת הפרידה שתערך ב-1.3.16, מסיבה שתחתום כמה שנים שבהן אורון אסקיו אחראי על התפריט המשובח של פלימרקט.

מרצדס משיקה: smart FORFOUR. בי(ג) סמארט!

נפגשנו בקניון רמת אביב לראות את הפלא החדש מבית מרצדס:  smart FORFOUR  למה דווקא בקניון רמת אביב? כי אפשר לזכות ב-2000 ש"ח לקניות בקניון, במסגרת קמפיין פייסבוק לרגל השקת הסמארט המורחבת. עד היום היכרנו סמארט ל-2 אנשים, חמודה, אבל בעיניי, פחות פרקטית. אמנם נוחה מבחינת חניה, בטירוף, אבל פחות נוחה כשהחבר'ה רוצים לצאת בערב. לא עוד מרצדס סמארט רק ל-2 אנשים, עכשיו גם ל-4!

לחובבי הקניות באינטרנט: אלכוהול ומוצרי אמבטיה עד הבית. שווה או לא?

בואו נודה: אין דבר יותר כיפי מלשבת בבית, להציץ במחשב, ולקנות בלי לצאת מהבית. נכון, יש דברים שאני לעולם לא אקנה באינטרנט. בגדים למשל. אני אוהבת למדוד, לראות איך "יושב" עלי, לבדוק את הבד, למשש, ורק אז להחליט.  גם נעליים, לא קונה בלי למדוד. מצד שני, יש מוצרים שממש כיף לי להזמין באתרי אינטרנט, כאלו שאין לי ספק לגבי ההתאמה שלהם עבורי, וכאלו שחוסכים לי את הצורך לצאת מהבית, ומייעלים לי את הזמן. תכירו שני אתרי קניות שווים במיוחד, כאלו שתמיד כיף לחזור לקנות בהם.

מתכון לפסטה ללא גלוטן - ספגטי בפסטו תרד וגורגונזולה

פעם, כשיצאתי עם בחור צליאקי, וזה היה מזמן, ממש מזמן, לא היו אפשרויות לכאלו שלא אוכלים גלוטן במסעדות. אני, מחפשת סיבות להפסיק קשרים, יש חשבתי לעצמי "מה? אני לא אוכל לשבת איתו במסעדות? ועוד איטלקיות?" להזכירכם, הימים היו ימים שלא היו יותר מדי פתרונות לסובלים מרגישות לגלוטן, והטרנד של "ללא גלוטן" עוד היה... עוד לא היה, בעצם :) אז נפרדתי ממנו. ככה אני, מצאתי סיבה, ועוד שהיא קשורה לאוכל, אז זו בטוח סיבה טובה :) היום, סביר להניח שזה לא היה קורה. אולי הייתי נפרדת ממנו בגלל סיבות אחרות, אבל בטח לא בגלל פסטה. 

דפי אורז במילוי ירקות. גם טעים וגם בריא, ללא גלוטן ולרגישים ללקטוז.

לפעמים "נוחתים" אצלי ספרי בישול לסקירה. לפני שאני כותבת על ספר, אני מדפדפת, מתחילה לדמיין מה אני הולכת להכין כבר למחרת, וגם מתכננת על השבוע שאחרי. לפעמים יותר, לפעמים פחות. המטבח שלי, יחסית בריא. אני לא מטגנת הרבה (נו, ברור ששניצלים כן), אני לא משתמשת בצבעי מאכל כמעט, גם לא ביותר מדי סוכר. אני משתדלת לבשל אוכל שהוא גם טעים וגם בריא. גם ככה יש מספיק פיתויים "בחוץ", שגורמים לי לזלול דברים פחות בריאים. לכן, כשהגיע אלי הספר "גם טעים וגם בריא", התלהבתי. "זה בדיוק בשבילי", לחשתי לעצמי. או יותר נכון מילמלתי, כי אני לא ממש מהלחשניות :)

על אוכל סיני, פרץ נוסטלגיה אישי, אגרול ומרק תירס.

הסיפור מתחיל בתל אביב, ברחוב דיזינגוף 115, בשנת 1988. כן, די מזמן. אני, חיילת משוחררת, מתחילה את חיי האזרחיים בעבודה ב"קולור אקספרס", חנות צילום שהייתה צמודה למוסד הכי מוכר שיש בימים ההם, "קפה כסית" המיתולוגי והבוהמייני. כן, גם הגלידריה בדיזינגוף 99 עם הגלידה האמריקאית שהיום פתאום נראית כ"כ זניחה וכ"כ לא טעימה, הייתה אז שיא הקולינריה שלי. היו עוד כמה בסביבה. "מק דיוויד" בימים שלפני המק דונלד'ס והברגר קינג, היה אחת מהבחירות שלי לארוחת צהריים בסביבה. וכמה אהבתי אותו, ואת טבעות הבצל שלו. מקום אחד היה חביב עלי במיוחד לארוחת צהריים בזמן העבודה. מסעדה קטנה וחמודה. אין לי שום מושג איך קראו למסעדה הזו, שישבה בדיוק מתחת לתיאטרון הקאמרי, בימים שמושבו היה בפסאז' הוד שברחוב דיזנגוף פינת פרישמן‏. היא הייתה מסעדה סינית קטנטנה, בימים שבהם המסעדות הסיניות התחילו לפרוח בארץ, ובתל אביב בפרט. את הטרנד של השנים ההם, טרנד האגרול ומרק התירס, אני לא יכולה לשכוח. ימי הזוהר של הסיניות היו הימים של יאן יאנג של אהרוני. כאחד שפרץ דרך לאוכל האסיאתי להש

לואיז, אהבה של חורף. וגם: מתכון לפרגית שזיף בליווי ירקות קלויים.

בעוונותי, אני לא תמיד אוכלת בריא.  אני יודעת שאני טועה. אני יודעת גם שזה יעלה לי יום אחד ביוקר. אני יודעת שכדאי לאכול יותר בריא, פחות סוכר, ונו, אז אני יודעת. הזמינו אותי לבוקר בריא ב"קפה לואיז", אותו בית קפה שישבתי בו לפני שנים עוד כשהיה חיפאי לחלוטין, ומאז פרח עם פריחת טרנד הבריאות, הספירולינה, וה"סופר פוד".