מסעדת כיתאבון עם ערוסה בשר, והממולאים של פאתינה זועבי. יום בנצרת

לא מעט פעמים ביקרתי בנצרת.
עיר מיוחדת, מעורבת, קדושה, ומרגשת.
גם מבחינה קולינארית, נצרת היא אחת ויחידה.
אוסף של מסעדות ערביות מעולות, עם אוכל משובח ואירוח לבבי, כמו שהערבים יודעים לארח.
מה שקרא: "פותחים שולחן".
הביקור בנצרת הפעם התמקד במסעדת כיתאבון.
פתחו שולחן :)

שתיים מהמנות הראשונות לא אכלתי.
הסיבה: חציל :)
אני לא נוגעת בחצילים, וזה היה קצת חבל, כי המנות היו נראות מעולות.
הכי היה חבל לי שאחד המאכלים שאני הכי אוהבת, כרובית בטחינה, הגיע עם חציל.
מבינתי, הרגו לי את המנה.
לשאר היה טעים.
כרובית מטוגנת על מצע חציל בעיטור טחינה

את המנה הבאה אין צורך להציג.
טאבולה.
סלט רענן ומצוין, שהוגש על לבנה.

ושוב, הפחות אהוב עלי: חציל.
הפעם הוא הגיע עם גבינת חלומי מטוגנת. חלומי חלומי, אבל לא טעמתי.

ערוסת כיתאבון - בשר כבש ועגל מתובל, אפוי על מצע לחם טאבון עם בצל ופטרוזיליה.
זה היה טעים! זו מנה שבהחלט הייתי מזמינה שוב. מה יכול להיות רע בקבב בתיבול ערבי, שיושב בליבו של מאפה?
מומלץ!

סלט ציזיקי, היה טרי מאד, מרענן חך.

לעיקריות הוגשו שתי מנות.
סינייה כופתה - שכבה של בשר עגל טחון, שנאפה בתנור עם תפו"א ומכוסה בטחינה.
תענוג אמיתי. מנה מעולה.

זו הוגשה כעיקרית, אך הייתה בעיניי יותר מאגף המנות הראשונות.
תבשיל פריקי עם עוף, מנה נחמדה, לא מעבר לזה.

מבחינת אוכל לא היו מספיק מנות שטעמתי בשביל להתרשם (שתי ראשונות שאכלתי ועיקרית וחצי הן לא מספיק בשביל לחוות דעה שלמה ומושלמת על תפריט המסעדה), אבל מה שמאד הרשים אותי בכיתאבון, מעבר לטריות המנות, היא הגלריה.
המקום יפיפה, עם עיצוב מודרני וחדשני, ודגש על קונספט של אמנות ותרבות. 
מה שמאד אהבתי זה את הספריה, שבה יש ספרים באנגלית, בעברית ובערבית. אין ספק שזה חידוש מרענן ומקסים.

בעל המסעדה הוא מוחמד עטיה, איש הייטק ובוגר הפקולטה למחשבים בטכניון, שחי שנים בתל אביב, והושפע מהאווירה האורבנית והחופשית שהיא משרה. משם הוא שאב את השראתו, וכשחזר לנצרת החליט לתת במה לקולינריה איכותית שתשולב עם תרבות על כל גווניה. ולא, זו לא עוד מסעדה בנצרת.
כיאה לקונספט האמנותי נערכות תערוכות מתחלפות של אמנים מקומיים ואירועים מוזיקליים של נגני עוד וקאנון. 
תדמיינו את זה יחד עם אוכל משובח מהמטבח הערבי - וקיבלתם מקום שכיף לשבת בו, בעיר הכ"כ מיוחדת הזו, נצרת.
גם היין מקבל כבוד במסעדת כיתאבון. מוצע תפריט יינות בוטיק ישראליים עשיר עם מגוון סוגי יינות אדומים ולבנים במחירים מעולים.

האווירה חמימה ומזמינה. המסעדה מחולקת לשתי קומות. החלל תחתון וקומת הגלריה שמתאימה לאירועים עד 50 איש.
האמת? הקומה העליונה ממש מקסימה. יש בה המון מוטיבים כמו תמונות, כלי נגינה, וריהוט מעניין.

כולי תקווה שעוד יצא לי להגיע לכיתאבון בהזדמנות אחרת, ולהנות ממנות נוספות, כי על פניו, היא עשתה לי חשק לעוד.
הקינוח היה הרבה פחות מעניין.

החלטנו לעבור במקום הכי טוב בעיר, "אל מוכתאר", ולקנח בכנאפה טובה. כי נצרת בלי כנאפה היא לא נצרת.
אהה, ולקחתי גם בקלאוות הביתה :)

אם אתם מחפשים מסעדה ערבית אסלית בנצרת - כיתאבון.

מסעדת כיתאבון

רח' אלבישארה 50, נצרת

טל': 04-6800055

עוד חוויה מעניינת בנצרת - ביקור אצל פאתינה זועבי ב"בית סיף".

מה עשינו אצל פאתינה? למדנו לרוקן, לגלגל, למלא עלי גפן וקישואים.

מאחורי בית סיף יש סיפור מעניין, חובק אישים ואירועים.

בית משפחת זועבי הוא ביתה של משפחה נצרתית מכובדת. פאתינה היא ביתו של ראש עירית נצרת וחבר כנסת לשעבר, שנהג לארח בביתו לא מעט ממכובדי הארץ והעולם. פאתינה ממשיכה את המסורת שלו ופותחת את ביתה לאירוח לפי מיטב המסורת הערבית.

הבית, שכיום הוא ביתה של פאתינה, פתוח למבקרים, והיא מעבירה בו סדנאות. 
כמסורת שעוברת במשפחתה, גם פאתינה משמרת את המוטיבים העתיקים שאפיינו את הבנייה העותמנית. 

פאתינה נתנה לנו "טיפים" להכנת ממולאים, כמו התבלינים שהיא משתמשת בהם, מה הצד הנכון להניח את עלה הגפן לפני הגלגול, ואיך שומרים שיהיו עלי גפן כל השנה (פשוט מקפיאים).

לא למלא עד הסוף!

ועוד טיפ חשוב לממולאים: פאתינה מניחה שכבה של עלי גפן בתחתית הסיר - שלא ישרפו הממולאים.
וככה נראה הסיר, ויש לו אפילו "סוודר" שישמור על החום של הממולאים :)

ממליצה לכם להיכנס לדף הפייסבוק של בית סיף, ובפעם הבאה שתהיו בנצרת, ותשאלו את עצמכם מה עושים בנצרת, אז הנה. יש לכם את פאתינה, ויש לכם את כיתאבון, ונשאר לכם רק להחליט אם תאכלו ממולאים אצל פאתינה, או טאבולה, מוחמר או סינייה בכיתאבון. ואפשר גם וגם :)

הצטרפו לדף הפייסבוק של הבלוג "תמונות מהחיים הטובים"