הלנה בנמל קיסריה - 4 ראשונות, קינוח אחד, מס מעצבן, ונוף שאין לו תחליף.

תוך כדי נסיעה למלון הבוטיק נחשולים, התלבטתי איפה כדאי לעצור.
בדקתי עם מכרה מעמותת כרמלים, שמכירה כל פינה באזור - והומלצה לי מסעדת הלנה בנמל, מסעדה בנמל קיסריה.
גילוי נאות: הייתי אורחת המסעדה.
רגע של קיטור (בחולם ובשורוק): כשאני באה לאכול במסעדה, מן הראוי שלא אשלם דמי כניסה בסך 28 ש"ח (14 ש"ח לאדם).
בכלל, כל הקטע של להיכנס לאכול במסעדה לא זולה בכלל, ולשלם על זה דמי כניסה נשמע לי הזוי.
אם אני הייתי בעלת מסעדה בנמל קיסריה, הייתי הופכת שולחנות כדי שהלקוחות שלי לא יוציאו שקל מכיסם בשביל לשבת אצלי.
אני מודה - היו רגעים שרציתי לעשות "יו טרן", ולהגיד "תודה, אני אלך לאכול במקום אחר", אבל הזכרונות הטובים שהיו לי מהלנה שאכלתי בה לפני הרבה שנים מנעו ממני להסתובב.
אבל, אני זו אני.
חרקתי שיניים, ונכנסנו.
אני והבת שלי.
התיישבנו ליד החלון עם הנוף הכי יפה שיכולתי לבקש.
נוף לא חסר להלנה בנמל. חלון לים התיכון.
הזמנתי כוס יין, גאבי ג'אקוזה פרטלי, שמגיע ממחוז פיימונטה בצפון-מערב איטליה.
היין הלבן המרענן, עם הסירות שנחו על שפת המים, היו מנת פתיחה מושלמת לארוחה.

לשולחן הוגשה פוקאצ'ה חמה עם שמן זית ובלסמי.
חמה, טריה, ומעוררת תיאבון.

שף המסעדה ביקש ממני לבחור מה להוציא, ואני, שסומכת על בחירותיו של שף, זרמתי.
ביקשתי "בלי חצילים, בבקשה".
נו, אני והם זה ממש לא.
למנה ראשונה הוציא השף קרפצ'יו שרימפס.
מנה של שרימפס טרי, סברס, שמן זית, ליים, צ'ילי ועלים של לואיזה.
המנה הייתה טעימה מאד. טעמים שהתחברו נפלא, הסברס היה גיוון מעניין, והליים הכניס רעננות נפלאה.

סלט אבטיח שהוגש לשולחן הצליח להשאיר אוצי מופתעת לרגע. אני רגילה לאבטיח כמנה אחרונה, ופה הוא הגיע כמנה ראשונה.
אבטיח טרי, פלפלים קלויים, חומץ שרי, גרעיני דלעת, וגבינה בולגרית כבשים.
תכל'ס? אבטיח עם גבינה בולגרית - אבל טעים טעים.
לא, זה לא אבטיח עם בולגרית של חוף הצוק. זה סלט מעניין ואפילו מרגש.

מנה של קלאמרי על הפלאנצ'ה, על מצע לבנה, במיה צרובה, עגבניות שרי, סחוג ראשד וגרגירי חומוס הונחה על השולחן.
זו הייתה מנה שאין לי מילים לתאר אותה. ים תיכונית מופלאה, ובכלל - השילוב עשה לי שמח על הלשון. לבנה זו גבינה נהדרת בעיניי, ובפעם הראשונה בחיי העזתי לטעום במיה. לא כי פתאום אני אוהבת במיה, אלא שסוף סוף היא נראתה לי כמו משהו אכיל. אכיל? תודה להלנה, אחרי שנים של הימנעות, גיליתי שבמיה זה טעים :)

גם המנה הזו הייתה הצלחה.
שיפוד כבד עוף מאד לא סטנדרטי, מתובל בדואה (תערובת תבלינים מצרית), מונח על טחינה וסילאן, ולצידו תאנים טריות.
אין ספק, גם היא הייתה מנה מאד בריאה, מאד טעימה, ומאד... בא לי עוד ממנה :)
רגע של העשרת ידע:
תערובת תיבול מצרית "דואה" מכילה מיני תבלינים יבשים ואגוזים כמו אגוזי מלך, בוטנים, זרעי שומשום, זרעי כמון וכוסברה, זעתר יבש, מעט שמן ומלח. זו תערובת מצרית, שאפשר למצוא בחנויות תבלינים מתמחות.

זה היה הרגע שחיכיתי לראות מה יוציא השף לעיקרית.
ראשונות זה נחמד, ובאמת היה טעים ומרגש, אבל קצת קשה לכתוב על מסעדה בלי לטעום לפחות מנה עיקרית אחת שלה.
המלצרית החביבה ניגשה לשאול אם נרצה קינוח.
הייתי קצת מופתעת, המינימום הוא לשאול אם אני רוצה מנה עיקרית, ולא להחליט ששבעתי ממנות ראשונות.
בחרנו קינוח שנקרא "תענוג שוקולד ולרונה".
באמת תענוג.

התענוג חוסל בהנאה גדולה.

גילוי נאות:
אני טעמתי ממנו רק ביס קטן, כי אני בתזונה ללא גלוטן וללא סוכר.
מאד אהבתי בהלנה את הקטע של תפריט שבו מצוינות מנות ללא גלוטן, הלוואי שכך יהיה בכל המסעדות!

סיכום:
הלנה, נמל קיסריה.

המסעדה קיימת 12 שנים, ומנוהלת ע"י השף עמוס שיאון.
4 מנות ראשונות שאכלתי היו מעולות, והורגש שנעשו באהבה, עם חומרי גלם טובים.
אין לי חוות דעת על העיקריות, כי לא היו כאלו.
הקינוח היה טעים מאד.
דמי הכניסה מעצבנים ממש, משפחה של ארבעה אנשים צריכה לשלם 50 ש"ח עוד לפני שהזמינו מים.
מבחינתי - זה לשלם פעמיים דמי שירות.
למה עושים את זה? כי לתיירים לא אכפת והישראלים רגילים למיסים.
אבל עם כל העצבים - היה לי טעים בהלנה.
ובסוף - זה מה שחשוב :)