דלג לתוכן הראשי

שקשוקה עם מטבוחה של אבי לוי. כי גם שקשוקה עושים באהבה :)



מי לא מכיר את השף אבי לוי? מסעדת "המוציא" שלו מתהדרת באוכל "של בית", שזה האוכל המועדף שלי.
נו, טוב, תלוי איזה בית. בבית הפולני שלי "אוכל של בית" נראה קצת אחרת מהאוכל בבית של אבי לוי, ולכן, כשהציעו לי מפגש איתו, לא חשבתי פעמיים. כי אבי לוי יודע לבשל אוכל של בית, מרוקאי טעים כזה, כמו שאני ממש אוהבת.
ובסוף הפוסט יש גם מתכון לשקשוקה מהירה עם המטבוחה שרקח השף אבי לוי. שווה לחכות :)

המפגש היה בחלקה הדרומי של הארץ, במפעל שמבחינתי, הוא מאלו שתמיד מפחידים אותי.
בואו נודה: התקשורת משפיעה על הרגלי הצריכה שלנו, וכשהתקשורת מפחידה, אני מפחדת.
לא משנה איך תקראו לזה: כתבות תחקיר, היסטריית סלמונלה, אמא'לה - חומרים משמרים, ועוד שמות מפוצצים של עיתונות חוקרת ואינטרסנטית לפעמים, ואני נלחצת.
וכן, אני אחת מכולנו. שמפחידים אותי, אני מפחדת.
מצד שני - אני גם אדם שקול, וחושב, ופתוח לראות ולשמוע, ולכן לא היססתי כשהציעו לי סיור במפעל של "סלטי צבר".
בדמיונות שלי לפני הביקור המפעלים האלו מלוכלכים, הירקות מרוחים על הרצפה, הידים של העובדים נוגעות באוכל שלי, וכמות החומרים והכימיקלים שדוחפים לי לאוכל - מפחידה ממש.
ואז הגעתי ל"צבר", שהיום אני יכולה לקרוא לו "בית המרקחת של הדרום", או "המעבדה לחקר החומוס".
וכל מה שחשבתי ודמיינתי - התחלף ברצון לטעום מהמיכלים הגדולים והמצוחצחים, מהחומוס שיוצא מהברזים הענקיים, מהמטבוחה שריחה הנפלא אופף את המפעל, ומהסירים במטבחון של אבי לוי.
ואל תטעו, עד הביקור במפעל כמעט לא קניתי סלטים מוכנים הביתה. "זה לא בריא", אמרו לי. "מלא חומרים משמרים", טפטפו.
אבי הציג לנו את המקום האהוב עליו במפעל - המטבח שלו.
שם הוא רוקח את המוצר הבא.
הוא מכין, בודק, מתבל, קוצץ, טועם שוב, ומחליט מה יהיה טעמו של הסלט הבא שינחת על מדפי הסופר שלנו.
זה נראה בדיוק כמו המטבח בבית שלי, בבית שלכם.
בעמדת העבודה עמד מגש, שעליו קופסת חומוס עם הרבה טחינה, ומסביבה המרכיבים המדויקים בגרמים שממנה מורכבת כל קופסת חומוס, כזו שיושבת על המדף בסופר.
המון חומוס, המון טחינה, מעט תבלינים, וממש ממש מעט חומר משמר, כזה שמונע עובשים במוצר.
פתאום, כשראיתי את כמות החומר המשמר, הבנתי שכמות כזו מינימלית על קופסת חומוס אחת - זה באמת בטל בשישים.
וזה גם לא באמת מזיק.
טוב, נו, ברור שתמיד עדיף להכין טרי בבית. עם זה אני בכלל לא מתווכחת. אבל, הבן החייל שלי אוהב מאד חומוס, ולמרות שכל דבר שמוכן בית תמיד יהיה עדיף, עדיין, אני לא אעמוד להכין לו חומוס טרי כל יום.
רובנו לא נעשה זאת, ועכשיו אני גם משוכנעת שאין סיבה. החומוס שמוכרים לנו בסופר מספיק טוב, מספיק טרי, מספיק טעים, וגם אם זה לא החומוס של באשה בכפר קאסם, שזו החומוסיה החביבה עלי, זה חומוס טוב וראוי.
ואז התחלנו לסייר במפעל.
סיירתי בהרבה מפעלים, כזה מצוחצח עוד לא ראיתי.
ולא, זו לא קלישאה ולא סיפור שסיפרו לי - במו עיניי ראיתי.
ראיתי והתענגתי.
על המסוע ריחפו להם פלפלים. תמיד חשבתי שבסלטים מכניסים סחורה פחות מוצלחת, פחות טרייה.
בכמה שטויות הלעיטו אותי במשך השנים! סחורה מדהימה נכנסת לסלטים שלנו, אלו שאנחנו כ"כ מפחדים מהם.
עזבו מה שאני מספרת, תסתכלו בעצמכם. אין כמו מראה עיניים :)
הירקות - הלוואי שבסופר הייתה לי סחורה יפה כזו. זה עוד לפני שהזכרתי את האחראית על מיון הירקות, שעומדת מעל המכונה, ופלפל או חציל שרק נראים טיפה פחות טוב ממה שהיא רוצה - ישר נזרקים לפח.
פתאום הבנתי - מה שבצבר זורקים לפח - אצלנו מוכרים בסופרמרקטים במחיר מופקע.תגלית קצת מבאסת, האמת.
אחרי המיון הירקות עוברים שטיפה, ומשם לקליה בתנור לוהט.
ואז - קילוף עם שטיפה נוספת.
תנאי הסניטריה במפעל מהגבוהים שניתקלתי בהם, וכבר אמרתי כמה המפעל מצוחצח. העובדים עם מסכות, כפפות, כובעים, חלוקים - אין ספק - הצליחו להרשים אותי, וכידוע לכולכם - זה ממש לא פשוט להרשים אדם ביקורתי כמוני :)
בדיוק כשהגענו לאזור סירי הענק הכינו מטבוחה. זה היה רגע וריח שנחרט במוחי, ובכיף הייתי פורשת שם שק"ש, ונרדמת עם חלומות אדומים של פלפלים ועגבניות.
אחרי שנשארה לי חוויית המטבוחה במפעל, ביקשתי מצבר מתכון לשקשוקה של אבי לוי, כזה שאוכל להכין במהירות בבית.
כי אין כיף גדול יותר לקום בבוקר שבת, לשמוע את הבן שלי אומר "אמא, בא לי שקשוקה", לקחת מטבוחה שראיתי במו עיניי איך מכינים אותה, ואיך אבי לוי מקדיש לה מלא אהבה, ולהכין במהירות שקשוקת גורמה :)
לשקשוקה של צבר יש את הטאץ שלה. קופסא של מטבוחה פיקנטית וטעימה לצד ביצים עשויות למחצה, עם תיבול נכון ועדין, וזה יוצר מחבת נפלאה לכל שעה וארוחה של היום.
ועכשיו, מתכון לשקשוקה מהירה. תהנו.

שקשוקה ספיחה של צבר 

חומרים:
1 קופסת מטבוחה של צבר
3 שיני שום שלמות
1 חציל בלאדי חתוך לקוביות קטנות
4 ביצים טריות
1 פלפל חריף ירוק
1 כף שמן זית איכותי

אופן ההכנה :
1. במחבת מתאים להכנת השקשוקה , מחממים את שמן הזית ומתחילים בטיגון עדין של שיני השום השלמות עד להזהבה יפה.
2. מוסיפים את קופסת המטבוחה של צבר ומערבבים היטב.
3. את הפלפל החריף הירוק קוצצים היטב ומוסיפים אל המחבת.
4. מכסים את המחבת ומבשלים על חום נמוך מאד.
5. את קוביות החציל מטגנים במעט שמן קנולה עד להזהבה יפה שמן חצי עמוק, מוציאים אל נייר סופג ומסננים את השמן מהחציל.
6. מוסיפים את קוביות החציל אל מחבת המטבוחה ומערבבים קלות .
7. מוסיפים בעדינות ביצה אחר ביצה , כאשר כל ביצה שוברים בנפרד בקערית קטנה ומכניסים למחבת.
8. מתבלים את הביצים בפלפל גרוס, ומלח אטלנטי או גס ומכסים לבישול של 4 דקות ומגישים במחבת מבלי למזוג לצלחת.

ובפעם הבאה שאתם מהססים אם לקחת חומוס או סלט אחר מהמדף - תזכרו שלפחות מה שיוצא מהמפעל של צבר - מומלץ בחום. ובכל מקרה - גם אם תקנו של כל חברה אחרת, קחו בחשבון שלפעמים, בשביל ליצור עוד רעש במדינה שגם ככה לא שקטה בכלל - סתם מפחידים אותנו. ואם אתם רוצים לשמור על הבריאות? תתחילו עם להעיף מהתפריט שלכם סוכר וגלוטן. זה מה שאני עשיתי, ויאללה, הלכתי לנגב :)



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פשטידת כרוב משגעת!!! מתכון לפשטידה קלה להכנה וטעימה להפליא :)

אני מודה:
נכון, יש לי חיבה גדולה לסטייקים ובשרים,
אבל גם מאכלים חלביים עוברים לי נהדר בתפריט השבועי שלי.
מדי פעם אני מכינה פשטידות טעימות, כמו פשטידת התרד הנהדרת שלי,
שמהוות יופי של תחליף לארוחת צהריים בשרית, או לארוחת ערב כיפית.
הפעם הלכתי על כרוב.
אני תמיד ממציאה פשטידות, כשהבסיס די קבוע, ורק ה"בפנוכו" משתנה.
מחליפה ירקות, משנה תיבולים, מחליפה תבניות, צורות, גדלים,
אבל תמיד הן יוצאות משגעות, נפלאות לאירוח, וקוצרות מחמאות :)

אורז עם בשר טחון ותבלינים. מנה שמכינים מהר, ומחסלים מהר :)

דבר אחד ידוע ובטוח: אני לא אוהבת לבלות שעות במטבח בהכנת מתכונים מורכבים. 
אני אוהבת מהר, מזין, וטעים. 
זו בדיוק המנה הזו. כל פעם שאני בלחץ זמן, שזה כמעט תמיד, ואני צריכה להכין צהריים בזריזות - אני מוציאה את המתכון הזה שלי ממעמקי הזיכרון, ותוך חצי שעה גג יש ארוחת צהריים שמתחסלת די מהר. האמת? אין כמעט פעם שנשאר משהו שיכול להיכנס למקרר לטובת ארוחת צהריים למחר. 
זה פשוט לא קורה. 
אז ביקשתם, ואני, לא יכולה להשאיר אתכם בלי מתכון למנה הנהדרת הזו.
היא מדהימה גם כשבאים אורחים. הצבעים שלה, הטעמים והקלות - הופכים אותה למושלמת לאירוח. 

בלינצ'ס ללא גלוטן, כן, כן :) הכי טעימים שיש!

לבלינצ'ס האלו תעשו "גזור ושמור".
לא מעט עבדתי כדי להגיע בדיוק למרקם שאני רוצה. 
כזה שיהיה דומה להפליא לבלינצ'סים ה"רגילים", אלו עם הקמח ה"רגיל", הלבן, שאני נענעת ממנו. 
כשהתחלתי לאכול "ללא גלוטן", גיליתי שההרגשה שלי אחרת לגמרי. הבטן לא נפוחה, ההרגשה יותר טובה, אני פחות עייפה, ויותר חיונית.
כן, כן, גלוטן זה נזק, קמח לבן זה רע, חיטה זה מזיק - אבל רק אחרי שמפסיקים לאכול את הגלוטן, מבינים עד כמה. 
אני משתדלת לא לאכול גלוטן, ולהימנע מפסטות, לחמים, וחיות חיטה אחרות.
לפעמים אני מתפתה, לפעמים גםן בא לי - אבל היום יש כ"כ הרבה תחליפים, שמי צריך גלוטן בכלל?
אני מתה על בלינצ'סים.