דלג לתוכן הראשי

יפני, פרואני, צרפתי ובריטי נפגשים בישראל. לימה ניפו - קיבוץ גלויות בסטייל.




הסיפור של מסעדת לימה ניפו מתחיל לפני יותר מ-100 שנים.
בשנת 1889, כ-7,000 עובדים יפניים הגיעו לפרו עם חוזי עבודה למספר שנים.
עם סיום חוזי העבודה, עובדים יפנים רבים החליטו להישאר בפרו.
הקהילה היפנית בלימה יצרה תרבות קולינרית חדשה, הנייקי (Nikkei), המשלבת בין המטבח הפרואני ליפני.
בהשראת המטבח המשולב, נפתחה מסעדת לימה ניפו ביפו, כשתפריט המסעדה ניזון על השילוב שבין האוכל היפני המדויק וטעמי האוכל הפרואני.
טכניקות בישול יפניות וטעמים פרואניים הם בהחלט שילוב שהרגיש לי ששווה לטעום.
הגעתי לארוחת ערב בלימה ניפו.

האוכל: יפני - פרואני.
המסעדנים: צרפתי ובריטי.
המיקום: יפו, ישראל.
ואם זה לא הכי קיבוץ גלויות, אז מה כן?
את לימה ניפו פתחו בדצמבר 2015 המסעדן יורם פרץ, יהודי צרפתי שעשה עלייה לישראל, והשף הבריטי כריס גולדינג.
פרץ וגולדינג הם יוצאי רשת המסעדות Nobu, שהחדירה לבירות הקולינריות ברחבי העולם את מטבח ה-Nikkei.
הניקיי הוא אוכל פיוז'ן יפני-פרואני. המטבח היפני העדין עורבב עם המטבח הפרואני החרפרף, כשמנות יפניות אוחדו עם הטעמים וטכניקות בישול של פרו. הרבה דגים טריים, הרבה דגים בכלל :)
המסעדה מאופיינת בבר גדול, באורות עמומים, בשולחנות בפנים ובחוץ, ובמוזיקה שמשלבת אינדי ופאנק.
ניו יורק סטייל, כאילו לא הספיק לנו קיבוץ הגלויות העשיר :)
הזמנתי שתי מנות ראשונות.
רגע לפני שאני מתחילה לכתוב על המנות, אני חייבת לציין את ההגשה הבלתי מתפשרת, הצילחות המשגע, וההקפדה על כל פרט.
זה, בלי שום ספק, שייך למטבח היפני.
טירדיטו סלמון על מיסו מנגו.
מנה טעימה שמשלבת נפלא פרוסות של סלמון (דג שאני מאד אוהבת), עם מנגו.
דג כבוש בסלק, יוזו סױה ושום שחור.
מנה נעימה עם טעמים עדינים מחד ומודגשים מאידך.
אם להיות כנה, את מנת הסלמון אהבתי יותר.
בין הראשונות לעיקריות התרעננתי בקוקטייל פרשי ונעים.
לעיקריות החלטנו ללכת על בשר.
הזמנתי סינטה יאקי ניקו עם פטריות, לצד צ’יפס זוקיני.
המנה שלי הייתה בחירה נהדרת. מנה עשירה, טעימה להפליא, כזו שהייתי מזמינה שוב בשמחה.
חברתי לשולחן הזמינה פילה בקר עם תפוח אדמה פרואני וסלק פיקנטי.
גם המנה הזו הייתה מדוייקת, הבשר היה עשוי כמו שצריך, לא יותר ולא פחות, וההנאה הייתה מושלמת.
המנה האחרונה הייתה שילוב הורס של כמה ממנות הקינוח של המסעדה
בעיניי, עוגת הפיסטוק-שמן זית, עם פירות יער קפואים ושוקולד לבן הייתה המנצחת.
גם קרם ברולה בטטה היה מעניין, אבל בכלל, כל הצלחת הזו הייתה יצירת אומנות משגעת ומעוררת תיאבון.


סיכום:
לימה ניפו היא מסעדה מעניינת, והמטבח המשולב מייצר טעמים מרגשים.
מצד שני - היא אינה מסעדה זולה בכלל.
מחירי המנות הראשונות נעים בין 55 ל-75 ש"ח, ומחירי העיקריות בין 95 ל-142 ש"ח.
לא בכדי היא הייתה מלאה בצרפתים, סביר שבזכות היורו והיורם (פרץ).
היה ערב נעים.
ירדנו לשוק הפשפשים, והמשכנו לחגוג עם "העם" היושב בציון, במחולות ועם מוזיקה יוונית.
כי אחרי היפני, הפרואני, הצרפתי והבריטי - מה אכפת לנו שיצטרף גם יווני?


לימה ניפו

רבי תנחום 6, תל אביב-יפו
03-5734404
אינסטגרם: limanippo@
שעות פעילות - ביום א' המסעדה סגורה
ב’ - ה’: 19:00 – אחרון הסועדים.
יום ו':  11:00 - 18:00,
שבת: 19:00 - אחרון הסועדים.





פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פשטידת כרוב משגעת!!! מתכון לפשטידה קלה להכנה וטעימה להפליא :)

אני מודה:
נכון, יש לי חיבה גדולה לסטייקים ובשרים,
אבל גם מאכלים חלביים עוברים לי נהדר בתפריט השבועי שלי.
מדי פעם אני מכינה פשטידות טעימות, כמו פשטידת התרד הנהדרת שלי,
שמהוות יופי של תחליף לארוחת צהריים בשרית, או לארוחת ערב כיפית.
הפעם הלכתי על כרוב.
אני תמיד ממציאה פשטידות, כשהבסיס די קבוע, ורק ה"בפנוכו" משתנה.
מחליפה ירקות, משנה תיבולים, מחליפה תבניות, צורות, גדלים,
אבל תמיד הן יוצאות משגעות, נפלאות לאירוח, וקוצרות מחמאות :)

אורז עם בשר טחון ותבלינים. מנה שמכינים מהר, ומחסלים מהר :)

דבר אחד ידוע ובטוח: אני לא אוהבת לבלות שעות במטבח בהכנת מתכונים מורכבים. 
אני אוהבת מהר, מזין, וטעים. 
זו בדיוק המנה הזו. כל פעם שאני בלחץ זמן, שזה כמעט תמיד, ואני צריכה להכין צהריים בזריזות - אני מוציאה את המתכון הזה שלי ממעמקי הזיכרון, ותוך חצי שעה גג יש ארוחת צהריים שמתחסלת די מהר. האמת? אין כמעט פעם שנשאר משהו שיכול להיכנס למקרר לטובת ארוחת צהריים למחר. 
זה פשוט לא קורה. 
אז ביקשתם, ואני, לא יכולה להשאיר אתכם בלי מתכון למנה הנהדרת הזו.
היא מדהימה גם כשבאים אורחים. הצבעים שלה, הטעמים והקלות - הופכים אותה למושלמת לאירוח. 

בלינצ'ס ללא גלוטן, כן, כן :) הכי טעימים שיש!

לבלינצ'ס האלו תעשו "גזור ושמור".
לא מעט עבדתי כדי להגיע בדיוק למרקם שאני רוצה. 
כזה שיהיה דומה להפליא לבלינצ'סים ה"רגילים", אלו עם הקמח ה"רגיל", הלבן, שאני נענעת ממנו. 
כשהתחלתי לאכול "ללא גלוטן", גיליתי שההרגשה שלי אחרת לגמרי. הבטן לא נפוחה, ההרגשה יותר טובה, אני פחות עייפה, ויותר חיונית.
כן, כן, גלוטן זה נזק, קמח לבן זה רע, חיטה זה מזיק - אבל רק אחרי שמפסיקים לאכול את הגלוטן, מבינים עד כמה. 
אני משתדלת לא לאכול גלוטן, ולהימנע מפסטות, לחמים, וחיות חיטה אחרות.
לפעמים אני מתפתה, לפעמים גםן בא לי - אבל היום יש כ"כ הרבה תחליפים, שמי צריך גלוטן בכלל?
אני מתה על בלינצ'סים.