זה הביקור השני שלי בפארק פרס בחולון. בעבר, חולון הצטיירה בעיניי כעיר עייפה, נטולת קסם.
וכן, כזו היא הייתה. הדגש על "הייתה".
בשנים האחרונות חולון עברה שינוי משמעותי. היום, יש בה הכל.
חולון מציעה לא מעט אפשרויות בילוי: מוזיאון העיצוב חולון, המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, מוזיאון הילדים חולון, תיאטרון חולון, פארק המים "ימית 2000", היכל הקרח "Ice Peaks", ועוד ועוד.
גם בתחום הקולינרי חולון הפכה בשנים האחרונות לבעלת סצינה קולינרית משלה, ומסעדות רבות נפתחות בה.
פארק פרס הוא מוקד משיכה לרבים, וככזה, נפתחות בו מסעדות עם דגש על קונספט משפחתי, שמאפשר בילוי של יום שלם בפארק, בלי לצאת לחפש באמצע איפה לאכול, כמו שקורה בפארק הירקון התל אביבי.
הביקור במסעדה היה בשבת, יום עמוס לכל הדעות בפארק שכזה.
לשמחתי, היה לי מקום מוזמן במסעדה, כך שלא נאלצתי להמתין בתור הארוך שהשתרך בחוץ.
התיישבנו. היינו שלושה. אני, ושני הילדים. ילדים? אהמממ... חייל וכמעט חיילת. כולנו רעבים בשעת צהריים, ומבט מהיר על התפריט הבהיר שרעבים נכנסנו, אבל רעבים בטוח לא נצא.
פירוש השם "גורדוס" הוא שמנמנים. אכן, מהמסעדה הזו יוצאים עגלגלים. לא בטוחה שזו האופציה המומלצת לארוחה יומיומית, אבל לפעם ברבעון (מבחינתי, הילדים בטוח היו שמחים ליותר), זו בהחלט ארוחה שיש מה לספר עליה, בשם החוויה. הזמנתי קוקטייל.
BLOW
קוקטייל חמוץ-מתוק ורענן על בסיס וויסקי אירי + וודקה אגסים עם מניפת תפוח ירוק ונשיפה של אבקת סוכר.
האמת? היה נחמד ומרענן, חוץ מהרגע שאבקת הסוכר נצמדה לקצה החוטם שלי, וגרמה לילדים לצחקק על חשבוני.
בגזרת הנוער הוזמן קוקטייל עם שם מעורר השראה: דוקטור לא. הכי ילדודס.
קוקטייל ללא אלכוהול בטעמי פירות מתחלפים מוגש במבחנה עם שיפודובונים וחמצוצי הבית
מדליק. באמת מדליק. ולמי אכפת הטעם, העיקר הקונספט :)
בגלל שאני קצת פחות על גלוטן, נאלצתי לזלול רק אחד. במצב נורמלי, השלושה היו נבלעים במהירות שיא.
לעיקרית הזמנתי המבורגר, אלן דלון.
נשמע נוסטלגי ושרמנטי, אז לא חשבתי פעמיים. כך הוא גם מופיע בתפריט.
אלן דלון / בורגר שרמנטי / 220 גרם
עם פטריות מוקפצות עם חזה אווז בחרדל, אייסברג, עגבנייה, ריבת בצל ורוטב מיונז רוקפור.
שאלו אותי לגבי מידת העשייה. ביקשתי מדיום, ועם לחמניה ללא גלוטן.
ההמבורגר אכן היה שרמנטי, אבל מדיום הוא לא ממש היה.
הלחמניה הייתה יבשה מעט, אבל מכיוון שגזרתי על עצמי "ללא גלוטן", יש פשרות :)
לסיכום מנת ההמבורגר שלי: המנה גדולה, עשירה, טובה ברמת ההגשה, הצילחות והתוספות של תפוחי אדמה אפויים וסלט קולסלואו עם קרנישון היו נהדרים, תוספת הפטריות וחזה האווז גם מוצלחת. הבשר עצמו פחות מוצלח, הן ברמת הצלייה (מי שמזמין מדיום - רוצה מדיום), והן ברמת הבשר שעם עוד קצת שומן היה מקבל מרקם יותר עסיסי, גם בוול דאן.
מבחינתי, על הלחמניה אפשר לוותר, ופשוט לאכול את ההמבורגר אז איז.
גם לי לא היה מושג מה זה התפריט הסודי, כי הוא לא מופיע בתפריט הרגיל שמונח על השולחן :)
התפריט הסודי נגיש רק למי שמוריד את האפליקציה. והאמת? רעיון מבריק לעודד אנשים להוריד אפליקציה, יש פה ערך מוסף אמיתי בדמות מנות שלא קיימות בתפריט הרגיל.
המלצרית עזרה לנו למצוא את התפריט הסודי. נשבעת שלא הייתי מוצאת את הכפתור הזה לבד. סודי? ממש שב"כ.
עומר תוך דקה החליט מה הוא רוצה. מנה מושחתת של 3 פנקייקים, כשבתוכם 2 המבורגרים, עם חזה אווז וגבינת צ'דר,
בצל מוקפץ בצ'ילי מתוק ומייפל מעל.
אפילו עומר, שידוע כזללן לא קטן כשזה נוגע להמבורגרים - לא הצליח לסיים. הפנקייקים, גם בלי שני המבורגרים ביניהם, הם מנה מפוצצת בפני עצמה. שלושה כאלו עם 440 גרם בשר? אמא'לה.
חשוב לציין, וזו ביקורת בונה - שום המדיום לא היה מדיום. אולי כי זה לחץ של סרוויס שבת, אולי כי פשוט נפלנו על עובד גריל פחות מיומן, ואולי פשוט צריך להשקיע לא רק בגודל ובמראה. זה הדבר היחיד שקצת ביאס במנות, מעבר לזה - הן כיפיות ומלאות (תרתי משמע) עניין.
שני אנשים יכולים להסתדר מצויין עם מנה כזו, או - שמנמנים. זה הפירוש של המילה "גורדוס", לא? :)
מי שמזמין מנה מהתפריט הסודי, זוכה לסיבוב בגלגל המזל שבמקום. דיינר אמריקאי אמיתי, עם כל מה שזה אומר.
זה עוד משהו שגרם לחבר'ה שלי להנאה, וכל המרבה הנאות, הרי זה משובח.
לצערנו, לא זכינו בכלום, אבל נקסט טיים בטוח נצליח :)
דניאל, שבשר זה פחות הקטע שלה, הזמינה מנת חזה עוף.
היא דווקא התלהבה מהשילוב של צ'יפס וצ'יפס בטטה. בדר"כ, אם כבר יש צ'יפס בטטה, צריך לבחור. בגורדוס היה לה גם וגם, ומכיוון שצ'יפס בטטה זו אהבה שלה, אז יצא דווקא מעולה.
אחרי שהגענו לנשימה האחרונה, ואני עוד אכלתי את שאריות הקולסלואו מהצלחת של דניאל (היא לא אוהבת בשר, אבל גם לא ירקות), נשאר רק לבחור את הקינוח.
קינוחים, אגב, דווקא דניאל מאד אוהבת.
בחרנו 2 קינוחים, ולא תיארתי לעצמי איזו טעות זו הייתה.
אני, שמנסה לשמור על "ללא גלוטן, ללא סוכר", ניצבתי מול קינוחי ענק מפתים למראה, יפים ומוגשים בהגזמה, שאף אדם נורמלי לא יכול לסיים אותם.
מבחינתי - זה היה הרגע שאמרתי שעם כל הכבוד לקונספט - פה הוא קצת חצה את הקווים. בעיניי, עם כל הכבוד לגרגרנות, ויש כבוד, גם אני כזו לא מעט, חייבת להיות אופציה לקינוח בשני גדלים, או שלושה מצידי.
שיתנו אפשרות לבחור בין S/M/L, כי הסתכלתי על הצלחת, ועל מה שנשאר בה, ופשוט כאב לי הלב על כל מה שנזרק. זה חומרי גלם, זה כסף, וזה לא הגיוני.
אהה, אתם רוצים לראות על מה אני מדברת, נכון?
מוגזם? כן. לגמרי.
אחרי ערימת פנקייקים עם המבורגרים, זה קינוח מהמם, אבל בלתי אפשרי.
בעיניי, כשאתם הולכים לגורדוס, תחליטו.
או אוכל, או קינוח. או קינוח אחד לארבעה אנשים לפחות.
כי זה עוד היה... מוגזם אבל הגיוני.
אבל זה, כבר היה ברמה של "בחיאת, אני אפילו לא יכולה להסתכל על זה" :)
אז כן. הכל מוגזם בגורדוס.
מצד אחד זה טוב, ומצד שני זה מאד לא ידידותי לסביבה ולבריאות.
כן, גורדוס היא מקום כיפי, מרענן ומקורי.
העיצוב מדליק בעיניי.
האווירה שמחה ומחוייכת
התפריט שווה ומתומחר סביר
אפילו הקפה משובח, באמת ציפיתי לפחות.
נו, קפה, שבת בצהריים, עומס וזה.
"בטח בריסטה על הפנים", חשבתי לעצמי, מנסיוני במסעדות דומות ובשעות דומות.
קיבלתי מאורו מעולה, עם הקצפה פרפקט.
קפה מעולה עם הקצפה מושלמת בטמפרטורה מדויקת זה החיים.
אבל במתוקים, רבאק, תנו לי אפשרות למשהו קטן וטוב.
לא כל דבר קינוח מוגזם גם מעורר תיאבון, בטח לא אחרי ארוחה מוגזמת.
נקודה למחשבה.
גורדוס
שדרות ירושלים 210, פארק פרס
03-7733366
© כל הזכויות על התוכן והתמונות שייכות לבעלת הבלוג שונית וייס