דילוג לתוכן הראשי

מסיבת 77 לעובדי מסעדת פינגווין לדורותיהם! אם אתם מנהריה - זה בשבילכם. אם עבדתם במסעדת פינגווין - בואו!



מעט מאד "מוסדות אוכל" יש בארץ הקטנה שלנו. 
מסעדות ששורדות 10 שנים נחשבות למצליחות, 25 שנים זה מאד מרשים, ומסעדות ששורדות 50 שנה בהחלט ראויות להיקרא "מוסד קולינרי".
ומה תגידו על מסעדה שמחזיקה 77 שנים? כן, 77 שנים!!!
זה כבר לא מוסד, זה כבר הרבה מעבר. 

כזו בדיוק היא מסעדת פינגווין, מוסד נהרייתי מוכר, ברחובה הראשי של העיר, רח' הגעתון.
77 שנים, והמקום עובד (חזק), ומנוהל ע"י הדורות הצעירים של המשפחה הותיקה שייסדה אותו, משפחת אופנהיימר. 
לרגל חגיגות ה-77, פינגווין הכריזה על אירוע עובדים שיקרא "פינגווין לדורותיו", ובו יקחו חלק עובדים מכל שנות פעילות המסעדה. המטרה: לאגד ולחבר בין כל העובדים למסיבה אחת גדולה, כראוי למסעדה בת 77.
המסיבה תערך בספטמבר, ואם הייתם חלק ממסעדת פינגווין - פשוט תתקשרו, ותזמינו מקום למסיבה הכי שווה בגליל המערבי.
כפרומו, הוזמנתי לערב עם השף אוהד לוי, בן העיר נהריה.
אוהד הגיע לסגור מעגל: הוא חזר למסעדת פינגווין, זו שבה החל את דרכו לראשונה במטבח, לטובת ערב שף איטלקי. 
"פינגווין זו מסעדה עם מורשת. עסק משפחתי שבו הילדים מתרוצצים בין הרגליים, אני חולם על דבר כזה.  השארתי בנהריה את כל הילדות והחברים שלי, זו תהיה ההזדמנות לבשל להם באהבה", סיפר לוי, רגע לפני שהערב התחיל.
את דרכו בפינגווין התחיל אוהד כעוזר טבח, והיום נחשב לשף מבטיח. במהלך דרכו כשף הוא עבד תחת השפים יונתן רושפלד ומאיר אדוני.
לוי מתגורר כיום ברחובות ועוסק ביעוץ קולינרי למסעדות, ביניהם מסעדת VIVINO  בחיפה.
הוא גם פתח את מסעדת 'אל נור', מסעדה ערבית מודרנית בלב רחוב קינג ג'ורג בתל אביב.  
ב-12 השנים האחרונות הוא רשם שיאים גדולים בקריירה שלו. הוא התקבל לעבודה במסעדת כתית המיתולוגית של השף מאיר אדוני. לאחר מכן עבד במסעדת הרברט סמואל של השף יונתן רושפלד. 
עד לפני שנה גם כיהן כשף של מסעדת אוטריו במלון אלמא המפואר בזכרון יעקב.
לפני כחודשיים הציע לו הדור הרביעי לניהול מסעדת פינגווין, אמיר אופנהימר, לקיים ערב שף איטלקי, לוי לא חשב פעמיים. עבורו זו תהיה הגשמת חלום.
אז מה בישל לנו השף אוהד לוי בערב האיטלקי בפינגווין? 
סלט פרגית קונפי בגריל פחמים וירקות מהאש
 קרפצ'יו קלאסי

פילה לברק על ריזוטו אפונה
הארטישוקים נפתחו, הבירה זרמה

קצת היסטוריה:
מסעדת פינגווין קיימת כבר 77 שנים.
משפחת אופנהיימר, משפחה ציונית שעלתה מגרמניה, בחרה מתוך אידיאל את הגליל המערבי כמקום מושבה.
באותה תקופה לא היו מסעדות בגליל המערבי, זו הייתה ראשית ההתיישבות באזור.
במהרה הבינו המייסדים שמסעדת פינגווין עונה על הרבה צרכים של אזור הגליל המערבי כולו, לא רק של המושבה נהריה. הוגו אופנהיימר ביחד עם בנו ארנסט הקימו את המסעדה בשנת 1940 לאחר שעלו מגרמניה באמצע שנות ה-30. 
את המסעדה נכון להיום מנהל אמיר אופנהיימר, שהוא נינו של מייסד מסעדת פינגוין הוגו.
ניהול מסעדה בידי הדור הרביעי, הוא יוצא דופן בנוף המסעדות הישראלי.
מאז שנוסדה הייתה פינגוין למרכז חברתי בנהריה ובגליל המערבי כולו. בשנות ה-40 וה-50 הייתה המסעדה בנהריה בית שני לכל הוותיקים והעולים החדשים. 
במלחמת הקוממיות, כשנהריה הייתה נצורה, היה העיתון היחידי בעיר תלוי על קירות המסעדה, וכך יכלו התושבים לעקוב אחר המצב בארץ. כשלוחמי ההגנה ותושבי העיר הורידו את המעפילים אל החוף היו הנערות המקומיות מבלות עם האנגלים במסעדת פינגווין וכך הם לא שמו לב שפיזרו את המעפילים בבתי התושבים בכל רחבי הגליל המערבי. 
גם השיירות ליחיעם הנצורה יצאו ממסעדת פינגוין. בשנות ה-60 הייתה נהריה אחד מאתרי הנופש המבוקשים במדינה, זוגות צעירים הגיעו לבלות את ירח הדבש בבתי המלון שבעיר. 
אנקדוטה קטנה: גם אני, כשהייתי ילדה קטנה, אזור הבילוי המועדף על הוריי היה "שבי ציון", סמוך לנהריה. בכל שנה היינו מבלים בבית ההארחה ששם.
בתחילת הדרך בישלו במסעדת פינגוין העולות החדשות שחיפשו פרנסה. הן היו ממוצא "יקי".
בשנות החמישים והשישים הטבחיות היו עולות חדשות: רומניות, הונגריות ומרוקאיות, וכולן למדו לבשל את המאכלים הביתיים של פינגוין: שניצל, מרק גולש, קורדון בלו, פירה, סלט כרוב ופסטות, כשבגינה כולם רקדו לצלילי התזמורת וצפו במיטב אומני התקופה.
בשנת 1972 חזר אילן אופנהיימר, בנו של ארנסט (הדור השלישי) מגרמניה ולאחר שיפוץ המבנה והתאמתו לרוח התקופה, החל לנהל את בית הקפה המיתולוגי פינגוין שבשדרות הגעתון בנהריה. בתחילת שנות ה-90, הוחלט שוב שחייבים לעשות שינויים ולאחר שיפוץ, הפכה מסעדת פינגוין למרכז מקורה וממוזג. 
המרפסת במסעדת פינגוין, ממוקמת בחזית המסעדה.
היא צופה על נחל הגעתון שזורם במרכז שדרות הגעתון ואפשר לראות את כל התנועה ברחובה המרכזי של העיר.
הזכרתי קודם את אילן, אז עכשיו הגיע הזמן להכיר אותו.
אילן אופנהיימר - והסיפור מאחורי "קפה אילן"
קפה אילן
בשנת 1972 חזר אילן אופנהיימר מגרמניה והחל לנהל את בית הקפה המיתולוגי פינגוין, 
שבבעלות המשפחה בשדרות הגעתון בנהריה.
אופנהיימר הצעיר התרגל לשתות קפה טוב בתקופת שהותו בגרמניה. 
מהמלצר בפינגוין הוא ביקש קפה כמו שהוא אוהב - אספרסו חזק עם קצת חלב וקצף.
ספלי הנעמן שיוצרו באותם הימים, הספלים עם האוזן, לא התאימו לאופנהיימר, 
כי האצבע לא נכנסה לאוזן של הכוס. לאופנהיימר היה פתרון מהיר.
הוא ביקש להביא לו את הקפה בכוס זכוכית הכי פשוטה.
מאז אותו יום, הקפידו המלצרים להזמין לאילן קפה כמו שהוא אוהב, ולאט-לאט, 
הקפה בעל המראה והטעם המיוחד הפך לאהבת הכלל "תביא לי קפה כמו לאילן".
אני פשוט אמרתי למלצר: "קפה אילן, בבקשה".

שדרות הגעתון 31, נהריה 
04-9920027

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פשטידת כרוב משגעת!!! מתכון לפשטידה קלה להכנה וטעימה להפליא :)

אני מודה: נכון, יש לי חיבה גדולה לסטייקים ובשרים, אבל גם מאכלים חלביים עוברים לי נהדר בתפריט השבועי שלי. מדי פעם אני מכינה פשטידות טעימות, כמו פשטידת התרד הנהדרת שלי , שמהוות יופי של תחליף לארוחת צהריים בשרית, או לארוחת ערב כיפית. הפעם הלכתי על כרוב. אני תמיד ממציאה פשטידות, כשהבסיס די קבוע, ורק ה"בפנוכו" משתנה. מחליפה ירקות, משנה תיבולים, מחליפה תבניות, צורות, גדלים, אבל תמיד הן יוצאות משגעות, נפלאות לאירוח, וקוצרות מחמאות :)

פלפל ממולא צמחוני, עם אורז ותבלינים. מתכון קל לממולאים!

אני אוהבת ממולאים, ומכינה אותם בכל מיני צורות וצבעים. הפעם היה לי עוף בתנור, אז ויתרתי על הבשר הטחון בפלפלים, והכנתי פלפלים ובצלים ממולאים, סיר כיפי וטעים שמתאים לכל יום בשנה. שמרו לכם מתכון לפלפלים ממולאים צמחוניים, וגם בצלים ממולאים הכנסתי לסיר. בלי הרבה דיבורים, ישר לעבודה :)

סלמון ברוטב תפוזים, סויה וסילאן. 5 דקות ולתנור.

  אחת הסיבות שבזכותן אני אוהבת מאד להכין דגים היא מהירות ההכנה.  דג לא צריך יותר מדי התעסקות. רוטב מוצלח, ובישול/טיגון/צליה קצרים במיוחד.  כשבא לי משהו מהיר וטעים, וחשוב לציין גם בריא מאד, אני מכינה דג.  בחורף, אני אוהבת לבשל עם תפוזים. הם נמצאים בשיאם, בהמוניהם, ובמחירים נפלאים שמאפשרים לחגוג איתם בלי סוף. הפעם סידרתי לכם מתכון של פחות מחצי שעה בסה"כ, כולל הכנה וצליה בתנור.  פילה סלמון. 

בלינצ'ס ללא גלוטן, כן, כן :) הכי טעימים שיש!

לבלינצ'ס האלו תעשו "גזור ושמור". לא מעט עבדתי כדי להגיע בדיוק למרקם שאני רוצה.  כזה שיהיה דומה להפליא לבלינצ'סים ה"רגילים", אלו עם הקמח ה"רגיל", הלבן, שאני נענעת ממנו.  כשהתחלתי לאכול "ללא גלוטן", גיליתי שההרגשה שלי אחרת לגמרי. הבטן לא נפוחה, ההרגשה יותר טובה, אני פחות עייפה, ויותר חיונית. כן, כן, גלוטן זה נזק, קמח לבן זה רע, חיטה זה מזיק - אבל רק אחרי שמפסיקים לאכול את הגלוטן, מבינים עד כמה.  אני משתדלת לא לאכול גלוטן, ולהימנע מפסטות, לחמים, וחיות חיטה אחרות. לפעמים אני מתפתה, לפעמים גםן בא לי - אבל היום יש כ"כ הרבה תחליפים, שמי צריך גלוטן בכלל? אני מתה על בלינצ'סים. 

גליל תמרים ואגוזים - חטיף אנרגיה משגע ללא גלוטן

לפעמים בא לי משהו מתוק אחרי הארוחה. חטיף שכזה. קינוח.  מאז שהתחלתי לאכול "ללא גלוטן, ללא סוכר", אני משתדלת לא לאכול חטיפים מתועשים, אלא דברים בריאים יותר, טבעיים יותר, ולהעדיף סוכר שהוא סוכר פירות - ולא סוכר מעובד.  המתכון לגלילי התמרים הוא ללא גלוטן, ללא אפיה, מהיר הכנה, ומלא בדברים טובים ובריאים.  את חטיפי האנרגיה מהתמרים אני מכירה עוד מהימים שרכבתי בשטח עם האופניים. החבר'ה תמיד היו מביאים תמרים לרכיבה, ואחד מהם תמיד הגיע עם קופסה שבתוכה היו מטבעות תמרים עם המון דברים טובים בפנים. הם לגמרי חטיפי אנרגיה, וגם דלים בשומן רק שיש בעיה אחת - מאד קשה להפסיק לאכול מהם :)