זה היה בחג השבועות. החלטתי שהשנה לא בא לי לארח, ולא בא לי להתארח, ובא לי פשוט להנות עם הילדים.
חשבתי על מסעדה איטלקית, שהיא הבחירה הכי נכונה לשבועות.
הבן שלי פינטז על רביולי עם שמנת, והבת שלי על פיצה טובה.
אני לא ידעתי מה בא לי, החלטתי להגיע, ולזרום עם התפריט.
הזמנתי מקום בג'ורדינו בלו, מסעדה יחסית חדשה שנפתחה בשכונה שאני מכירה היטב, הדר יוסף.
הרי גרתי באזור כל חיי עד לנישואיי, בית ספר שלי היה באזור, והקו של נאות אפקה-מעוז אביב-הדר יוסף היה הבית שלי.
מעבר לזה, גם לימדתי שם נהיגה 15 שנים, ומדי פעם הייתי עוצרת שם לפלאפל מהיר.
אף פעם לא מצאתי את עצמי באזור מבחינת ארוחת צהריים מהירה בין שיעורי הנהיגה, ובסוף זה היה נגמר בסנדוויץ' או פלאפל, או בורקס וקפה.
נכון, יש המון מסעדות באזור רמת החייל, אבל חניה - אין.
כשהדקות מתקתקות, ויש זמן קצוב לארוחת צהריים - זה קריטי. חניה בכלל זה עניין קריטי בעיניי, והרבה פעמים אני מוותרת על מסעדות רק בגלל בעיית החניה בסביבתן.
בג'רדינו בלו אין שום בעיית חניה, להיפך. תמיד יש. היא נמצאת באחד משלושת המרכזים של הדר יוסף. אחד נמצא בכניסה להדר יוסף, ברחוב הדר יוסף, השני בשלום אש, ברחוב שמול אצטדיון האתלטיקה (הרחוב שבו גדלתי מגיל 16), והמרכז השלישי הוא המרכז שמוכר לפי העסקים הדומיננטיים שבו "הדואר והפלאפל".
במתחם יש גינה גדולה, ובקצה הגינה נמצאת המסעדה "ג'רדינו בלו", שפירושה "גינה יפה" באיטלקית.
מכיוון שאני מכירה את האזור, נכנסתי עם הרכב דרך רח' קהילת לבוב, כך שיצא שחניתי סמוך למרפסת האחורית של ג'רדינו בלו. יש גם גינה קדמית, כמובן, ששם התמקמנו.
את ג'רדינו בלו פתח השף אנני בן קד. מי שזוכר את מסעדת "שה רומי" ברח' הרצל בת"א, בטוח זוכר את היד הטובה של השף שלה. אנני בן קד פתח את "שה רומי" אחרי שעלה לארץ מחיים אירופאים (צרפת, בלגיה ואוסטריה).
שה רומי הייתה מקסימה במיוחד, אינטימית ונעימה.
מי שלקחה אותי אליה הייתה חברה צרפתיה, והמסעדה זכורה לי לטובה, ולמרות שביקרתי בעשרות (אם לא מאות) מסעדות, עדיין אני זוכרת אותה היטב, אפילו את האפלולית שלה אני זוכרת, למרות שעברו המון שנים מאז.
לאחר כמה שנים בארץ השף בן קד נסע ללמוד בישול איטלקי בנאפולי ואפיית לחם בברלין, והתמחה בפיצרייה המפורסמת L'Antica Pizzeria da Michele שבנאפולי.
ג'רדינו בלו מוגדרת כטרטוריה משפחתית, שהיא סוג של מסעדת פועלים איטלקית, ולכן היא גם מתנהלת ככה. בני המשפחה לוקחים חלק פעיל בתפעול המסעדה.
המחירים מאד מאד שפויים, גם כשאין התפשרות על חומרי גלם טובים, המנות לא מהוקצעות מבחינת הנראות, ועפות לכיוון "פרי סטייל", והאוכל טעים ומשביע.
אז מה אכלנו בערב החג הכ"כ מקסים הזה?
שרימפס ופולנטה
צלחת של שרימפס עם שאלוט, שומר פסטיס ויין לבן, על מצע פולנטה.
מנה מאד כיפית, הפולנטה הייתה גרגירית, אבל טעימה. אני באופן אישי מעדיפה פולנטה יותר "חלקה", כמו זו של אסף גרניט במחניודה, אבל היה טעים, אז זה מה שחשוב בסוף.
מנה כזו שמתומחרת ב-38 ש"ח זה חגיגה, תראו לי בת"א מנת שרימפס כזו במחיר כזה. שווה.
מתי אכלתם בתפריט ערב קרפצ'יו ב-36 ש"ח?????
אני לא אוכלת חצילים, ועומר, הבן שלי, מאד אוהב. המנה הייתה לו טעימה, אני לא טעמתי.
ורגע, לא הזכרתי את המחיר - 28 ש"ח. שווה.
טורטליני מילנזה - טורטליני טרי במילוי בשר בקר נימוח, עם רוטב ציר בקר עשיר ושלל פטריות.
8 טורטליני בשריים ישבו בעונג על גבי רוטב טעים, הפטריות נערמו בנדיבות, והמחיר - 47 ש"ח.
מנה מאד משתלמת וכיפית!
למרות כל הדברים הנעימים שאני אכתוב על ג'רדינו בלו, ועם כל הכבוד לסגנון חופשי בצלחת, גם ל"פרי סטייל" בצילחות יש לשים לב.
נכון, במסעדת פועלים לא הכל צריך להיות מדויק, אבל התוספות על הפיצה חייבות להיות על כל המשולשים בצורה כמעט שווה. כשהפיצה הגיעה, המראה שלה לא היה מלבב. דניאל קצת עשתה פרצוף של "לא נראה משהו", אבל עם הביס הראשון נפתח לה חיוך, והיא אמרה, "יוווו זה הטעם כמו באיטליה".
כדי להסביר, מאז שחזרנו אני והיא מאיטליה, היא כל הזמן אומרת שהיא מתגעגעת לטעם של הפיצות שם, שהוא שונה לחלוטין מהפיצה הישראלית.
אז בדיוק זה, הטעם, גרם לה לחייך. באותו רגע היא שכחה את המראה. אבל - מבחינתי - אני חייבת לציין את זה, כי כמו שכבר אמרתי בהתחלה, וכמו שכולנו יודעם - אוכל זה קודם כל עיניים.
וגם הפיצה, כמו כל התפריט, מתומחרת נהדר (וזו הקטנה!). אם אני לא טועה היא עלתה 29 ש"ח, ויש פיצות מיוחדות שאני ממש ממש רוצה לנסות. כשהביאו לשולחן את הפיצה חשבתי שהייתה טעות, כי הזמנתי קטנה, אבל כן, הקטנה לא מאד קטנה, וזה בדיוק המדד: "ווליו פור מאני".
הבשר מגיע עם תוספת לבחירה, ונכון שזה לא הסטייק הכי טוב שאכלתי בחיי, אבל מספיק טוב בשביל שאהנה ממנו כמנה עיקרית טובה ומשביעה שמתומחרת הוגן (93 ש"ח).
בשבועות כמו בשבועות, אין מצב בלי עוגה חלבית טובה אחת לפחות.
כל הקינוחים מוכנים ע"י השף, והמבחר עצום ומבלבל.
ניגשנו, אני, עומר ודניאל, למקרר הקינוחים - וקיבלנו הסבר מאשתו של השף על הסוגים השונים.
לקח לנו כמה דקות להתקבע.
אני הייתי די החלטית, הלכתי על המובן מאליו, טירמיסו. מתה על הקינוח הזה, וכשהוא עשוי טוב, הוא ליגה.
בחלקו העליון ישנה "תעלה", וכשהטירמיסו מוגש לשולחן, מוזרם אספרסו מעל, שנראה כמו נהר קפה בחלקו העליון של הקינוח.
וכשהכפית נכנסת... OMG!
קינוח האיגלו שלה היה מקסים.
אפילו דניאל מצאה :)
אז גם פה נרשמה אנחת רווחה - מאורו. המועדף עלי במסעדות.
גם אם אתם עוברים בסביבה על הדרך - שבו לקפה וקינוח. תאמינו לי - יש דברים שפשוט שווה לעצור בשבילם, ובג'רדינו בלו יש כמה: השף, המיקום, המחירים, הקינוחים והקפה.
דברים לשיפור: שירות קצת איטי, צילחות קצת מרושל.
בקיצור ולסיכום: מסעדת מצב רוח טוב עם ווליו פור מאני במקסימום, בטוח אחזור.
ג'רדינו בלו
קהילת ורשה 54
053-937-5145
08.00-23.30
תגובות
הוסף רשומת תגובה