דלג לתוכן הראשי

ג'רדינו בלו. גינה יפה, טעימה, ונעימה. איטליה בצפון ת"א.



זה היה בחג השבועות. החלטתי שהשנה לא בא לי לארח, ולא בא לי להתארח, ובא לי פשוט להנות עם הילדים.
חשבתי על מסעדה איטלקית, שהיא הבחירה הכי נכונה לשבועות. 
הבן שלי פינטז על רביולי עם שמנת, והבת שלי על פיצה טובה.
אני לא ידעתי מה בא לי, החלטתי להגיע, ולזרום עם התפריט. 
הזמנתי מקום בג'ורדינו בלו, מסעדה יחסית חדשה שנפתחה בשכונה שאני מכירה היטב, הדר יוסף.
הרי גרתי באזור כל חיי עד לנישואיי, בית ספר שלי היה באזור, והקו של נאות אפקה-מעוז אביב-הדר יוסף היה הבית שלי. 
מעבר לזה, גם לימדתי שם נהיגה 15 שנים, ומדי פעם הייתי עוצרת שם לפלאפל מהיר. 

אף פעם לא מצאתי את עצמי באזור מבחינת ארוחת צהריים מהירה בין שיעורי הנהיגה, ובסוף זה היה נגמר בסנדוויץ' או פלאפל, או בורקס וקפה. 
נכון, יש המון מסעדות באזור רמת החייל, אבל חניה - אין. 
כשהדקות מתקתקות, ויש זמן קצוב לארוחת צהריים - זה קריטי. חניה בכלל זה עניין קריטי בעיניי, והרבה פעמים אני מוותרת על מסעדות רק בגלל בעיית החניה בסביבתן. 
בג'רדינו בלו אין שום בעיית חניה, להיפך. תמיד יש. היא נמצאת באחד משלושת המרכזים של הדר יוסף. אחד נמצא בכניסה להדר יוסף, ברחוב הדר יוסף, השני בשלום אש, ברחוב שמול אצטדיון האתלטיקה (הרחוב שבו גדלתי מגיל 16), והמרכז השלישי הוא המרכז שמוכר לפי העסקים הדומיננטיים שבו "הדואר והפלאפל". 
במתחם יש גינה גדולה, ובקצה הגינה נמצאת המסעדה "ג'רדינו בלו", שפירושה "גינה יפה" באיטלקית.
מכיוון שאני מכירה את האזור, נכנסתי עם הרכב דרך רח' קהילת לבוב, כך שיצא שחניתי סמוך למרפסת האחורית של ג'רדינו בלו. יש גם גינה קדמית, כמובן, ששם התמקמנו.
את ג'רדינו בלו פתח השף אנני בן קד. מי שזוכר את מסעדת "שה רומי" ברח' הרצל בת"א, בטוח זוכר את היד הטובה של השף שלה. אנני בן קד פתח את "שה רומי" אחרי שעלה לארץ מחיים אירופאים (צרפת, בלגיה ואוסטריה).
שה רומי הייתה מקסימה במיוחד, אינטימית ונעימה. 
מי שלקחה אותי אליה הייתה חברה צרפתיה, והמסעדה זכורה לי לטובה, ולמרות שביקרתי בעשרות (אם לא מאות) מסעדות, עדיין אני זוכרת אותה היטב, אפילו את האפלולית שלה אני זוכרת, למרות שעברו המון שנים מאז. 
לאחר כמה שנים בארץ השף בן קד נסע ללמוד בישול איטלקי בנאפולי ואפיית לחם בברלין, והתמחה בפיצרייה המפורסמת L'Antica Pizzeria da Michele שבנאפולי.
ג'רדינו בלו מוגדרת כטרטוריה משפחתית, שהיא סוג של מסעדת פועלים איטלקית, ולכן היא גם מתנהלת ככה. בני המשפחה לוקחים חלק פעיל בתפעול המסעדה.
המחירים מאד מאד שפויים, גם כשאין התפשרות על חומרי גלם טובים, המנות לא מהוקצעות מבחינת הנראות, ועפות לכיוון "פרי סטייל", והאוכל טעים ומשביע. 
אז מה אכלנו בערב החג הכ"כ מקסים הזה?
שרימפס ופולנטה
צלחת של שרימפס עם שאלוט, שומר פסטיס ויין לבן, על מצע פולנטה. 

מנה מאד כיפית, הפולנטה הייתה גרגירית, אבל טעימה. אני באופן אישי מעדיפה פולנטה יותר "חלקה", כמו זו של אסף גרניט במחניודה, אבל היה טעים, אז זה מה שחשוב בסוף.
מנה כזו שמתומחרת ב-38 ש"ח זה חגיגה, תראו לי בת"א מנת שרימפס כזו במחיר כזה. שווה. 
קרפצ'יו פילה בקר - לא משהו שאנחנו לא מכירים, אבל בתמחור נהדר - 36 ש"ח. 
מתי אכלתם בתפריט ערב קרפצ'יו ב-36 ש"ח?????
עומר הזמין מלנזנה פרמיז'נה - פרוסות חציל ומוצרלה אפוי ברוטב עגבניות. 
אני לא אוכלת חצילים, ועומר, הבן שלי, מאד אוהב. המנה הייתה לו טעימה, אני לא טעמתי.
ורגע, לא הזכרתי את המחיר - 28 ש"ח. שווה. 
למרות שעומר חלם על רביולי עם שמנת ופטריות, ברגע שהוא ראה בתפריט את מנת הטורטליני - הוא החליף את הפנטזיה למשהו חדש, שלא מאד שונה, אבל הרבה יותר מעניין. 
טורטליני מילנזה - טורטליני טרי במילוי בשר בקר נימוח, עם רוטב ציר בקר עשיר ושלל פטריות. 
8 טורטליני בשריים ישבו בעונג על גבי רוטב טעים, הפטריות נערמו בנדיבות, והמחיר - 47 ש"ח. 
מנה מאד משתלמת וכיפית!
דניאל הזמינה פיצה. 
למרות כל הדברים הנעימים שאני אכתוב על ג'רדינו בלו, ועם כל הכבוד לסגנון חופשי בצלחת, גם ל"פרי סטייל" בצילחות יש לשים לב. 
נכון, במסעדת פועלים לא הכל צריך להיות מדויק, אבל התוספות על הפיצה חייבות להיות על כל המשולשים בצורה כמעט שווה. כשהפיצה הגיעה, המראה שלה לא היה מלבב. דניאל קצת עשתה פרצוף של "לא נראה משהו", אבל עם הביס הראשון נפתח לה חיוך, והיא אמרה, "יוווו זה הטעם כמו באיטליה". 
כדי להסביר, מאז שחזרנו אני והיא מאיטליה, היא כל הזמן אומרת שהיא מתגעגעת לטעם של הפיצות שם, שהוא שונה לחלוטין מהפיצה הישראלית. 
אז בדיוק זה, הטעם, גרם לה לחייך. באותו רגע היא שכחה את המראה. אבל - מבחינתי - אני חייבת לציין את זה, כי כמו שכבר אמרתי בהתחלה, וכמו שכולנו יודעם - אוכל זה קודם כל עיניים. 
וגם הפיצה, כמו כל התפריט, מתומחרת נהדר (וזו הקטנה!). אם אני לא טועה היא עלתה 29 ש"ח, ויש פיצות מיוחדות שאני ממש ממש רוצה לנסות. כשהביאו לשולחן את הפיצה חשבתי שהייתה טעות, כי הזמנתי קטנה, אבל כן, הקטנה לא מאד קטנה, וזה בדיוק המדד: "ווליו פור מאני".
אני טוענת שבמסעדה איטלקית צריך להיצמד לאוכל האיטלקי האמיתי (פסטות וכד'), אבל מכיוון שאני לא אוכלת גלוטן, נצמדתי לבשר. מכיוון שהיו רק שתי מנות בשר, חזה עוף במרינדה עשוי בגריל או אנטריקוט 300 גרם, בחרתי באנטריקוט.
הבשר מגיע עם תוספת לבחירה, ונכון שזה לא הסטייק הכי טוב שאכלתי בחיי, אבל מספיק טוב בשביל שאהנה ממנו כמנה עיקרית טובה ומשביעה שמתומחרת הוגן (93 ש"ח). 
ואז הגענו לקינוחים. 
בשבועות כמו בשבועות, אין מצב בלי עוגה חלבית טובה אחת לפחות.
כל הקינוחים מוכנים ע"י השף, והמבחר עצום ומבלבל. 
הייתי מכנה את זה "היסטרי", ובאמת שכל אחד יכול למצוא קינוח שיהיה חביב עליו. 
ניגשנו, אני, עומר ודניאל, למקרר הקינוחים - וקיבלנו הסבר מאשתו של השף על הסוגים השונים. 
לקח לנו כמה דקות להתקבע. 
אני הייתי די החלטית, הלכתי על המובן מאליו, טירמיסו. מתה על הקינוח הזה, וכשהוא עשוי טוב, הוא ליגה. 
בחלקו העליון ישנה "תעלה", וכשהטירמיסו מוגש לשולחן, מוזרם אספרסו מעל, שנראה כמו נהר קפה בחלקו העליון של הקינוח. 
וכשהכפית נכנסת... OMG!
עומר החליט שבשבועות בא לו עוגת גבינה - בחר בעוגת גבינה עם פירות יער, שהתגלתה כנהדרת ומרעננת.
דניאל כמובן נצמדה לשלושה וחצי דברים שהיא אוכלת: שוקולד, אוראו, וניל, ועוד קצת שוקולד :)
קינוח האיגלו שלה היה מקסים.
ובדיוק כמו שאמרתי, כל אחד יכול למצוא בג'רדינו בלו את הקינוח שיעשה לו שמח בלב. 
אפילו דניאל מצאה :)
אתם מכירים אותי. לפני שאני מזמינה קפה, אני בודקת של מי הקפה. 
אז גם פה נרשמה אנחת רווחה - מאורו. המועדף עלי במסעדות.
גם אם אתם עוברים בסביבה על הדרך - שבו לקפה וקינוח. תאמינו לי - יש דברים שפשוט שווה לעצור בשבילם, ובג'רדינו בלו יש כמה: השף, המיקום, המחירים, הקינוחים והקפה. 
דברים לשיפור: שירות קצת איטי, צילחות קצת מרושל. 
בקיצור ולסיכום: מסעדת מצב רוח טוב עם ווליו פור מאני במקסימום, בטוח אחזור. 


ג'רדינו בלו
קהילת ורשה 54
‏053-937-5145‏

08.00-23.30

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פשטידת כרוב משגעת!!! מתכון לפשטידה קלה להכנה וטעימה להפליא :)

אני מודה:
נכון, יש לי חיבה גדולה לסטייקים ובשרים,
אבל גם מאכלים חלביים עוברים לי נהדר בתפריט השבועי שלי.
מדי פעם אני מכינה פשטידות טעימות, כמו פשטידת התרד הנהדרת שלי,
שמהוות יופי של תחליף לארוחת צהריים בשרית, או לארוחת ערב כיפית.
הפעם הלכתי על כרוב.
אני תמיד ממציאה פשטידות, כשהבסיס די קבוע, ורק ה"בפנוכו" משתנה.
מחליפה ירקות, משנה תיבולים, מחליפה תבניות, צורות, גדלים,
אבל תמיד הן יוצאות משגעות, נפלאות לאירוח, וקוצרות מחמאות :)

אורז עם בשר טחון ותבלינים. מנה שמכינים מהר, ומחסלים מהר :)

דבר אחד ידוע ובטוח: אני לא אוהבת לבלות שעות במטבח בהכנת מתכונים מורכבים. 
אני אוהבת מהר, מזין, וטעים. 
זו בדיוק המנה הזו. כל פעם שאני בלחץ זמן, שזה כמעט תמיד, ואני צריכה להכין צהריים בזריזות - אני מוציאה את המתכון הזה שלי ממעמקי הזיכרון, ותוך חצי שעה גג יש ארוחת צהריים שמתחסלת די מהר. האמת? אין כמעט פעם שנשאר משהו שיכול להיכנס למקרר לטובת ארוחת צהריים למחר. 
זה פשוט לא קורה. 
אז ביקשתם, ואני, לא יכולה להשאיר אתכם בלי מתכון למנה הנהדרת הזו.
היא מדהימה גם כשבאים אורחים. הצבעים שלה, הטעמים והקלות - הופכים אותה למושלמת לאירוח. 

בלינצ'ס ללא גלוטן, כן, כן :) הכי טעימים שיש!

לבלינצ'ס האלו תעשו "גזור ושמור".
לא מעט עבדתי כדי להגיע בדיוק למרקם שאני רוצה. 
כזה שיהיה דומה להפליא לבלינצ'סים ה"רגילים", אלו עם הקמח ה"רגיל", הלבן, שאני נענעת ממנו. 
כשהתחלתי לאכול "ללא גלוטן", גיליתי שההרגשה שלי אחרת לגמרי. הבטן לא נפוחה, ההרגשה יותר טובה, אני פחות עייפה, ויותר חיונית.
כן, כן, גלוטן זה נזק, קמח לבן זה רע, חיטה זה מזיק - אבל רק אחרי שמפסיקים לאכול את הגלוטן, מבינים עד כמה. 
אני משתדלת לא לאכול גלוטן, ולהימנע מפסטות, לחמים, וחיות חיטה אחרות.
לפעמים אני מתפתה, לפעמים גםן בא לי - אבל היום יש כ"כ הרבה תחליפים, שמי צריך גלוטן בכלל?
אני מתה על בלינצ'סים.