עינב אדיב ברר לאחרונה יצא לי לבקר במרכז רפואי "אחר". כשאומרים לי "מרכז רפואי", מייד אני רואה בעיניי רוחי מסדרונות ארוכים, המון רופאים, חלקם בחלוקים ירוקים, חלקם בלבנים, ועשרות אחיות ועובדי צוות. והמון, אבל ממש המון אנשים, שבאים לקבל את הטיפול הכי טוב שאפשר, עם דגש על "הציבורי הכי טוב שאפשר", שכידוע לנו, לא תמיד הוא באמת הכי טוב שאפשר. וגם המון רעש, ודווקא במקום שהכי בא לנו שקט. גיליתי את מדיקל סנטר TLV במקרה. הוזמנתי לסדנת הזרקות מעשית של חומצה היאלורונית שעוד מעט אספר עליה (וכן, אני אוהבת את החומצה הזו, שעושה לנו נעים להרגשה ולפנים), וגיליתי מרכז רפואי אחר. את מקומה של ההמולה תפסה שלווה. את המוני האנשים החליפה אווירה אינטימית ונעימה. את מקומם של המסדרנות הארוכים החליף גג מדהים, שצופה על גגות תל אביב המעניינים, ועל נוף אורבני משגע. וכן, היו גם בלונים, וכיבוד, ורוח נעימה, ושלווה. המון שלווה. לגמרי לא במקרה, ישבה לצידי אישה נאה, מרשימה ואמביציוזית, שנראה שיודעת בדיוק מה היא רוצה, ולאן היא מכוונת. "זה באמת מרכז רפואי?" שאלתי...