דילוג לתוכן הראשי

מסעדת מדיטה, מסעדת שף ירושלמית כשרה. האם עמדה בציפיות?




במסעדת מדיטה ביקרתי בעבר.
זכרתי אותה כמסעדה נהדרת, עם מנות מושקעות וטעימות, וסימון של "למסעדה הזו אחזור מתישהו".
בביקורי האחרון בירושלים, חזרתי.
קיוויתי שהחוויה תישאר דומה, ושלא אצטרך לחזור עם "הצליח להם פעם אחת".
ולא, אני לא כותבת את זה סתם. כבר קרה שהגעתי למסעדה שנהנתי בה בפעם הראשונה, ובפעם השנייה איכזבה.
אז איך הייתה החוויה השניה במדיטה?

רמז: אני אחזור אליה שוב :)
מדיטה היא מסעדת שף כשרה, כשעניין הכשרות לא פוגע במאום מיכולותיה לייצר חוויה קולינרית ראויה מאד.
מסעדת מדיטה של השף מוטי אוחנה ומשה כהן, שבבעלותם מסעדת השף 'החצר', מציינת שנה שלישית מאז שנפתחה במתחם בית הנציב בירושלים. המסעדה נחשבת לאחת מהמסעדות הכשרות הטובות בבירה, ומנסיוני, היא אכן כזו.
מדיטה מגישה לסועדים מטבח שבסיסו מזרח תיכון חדש, תוך הישענות על מנות ירושלמיות קלאסיות, לצד חידושים מהמטבח המודרני. השילוש הקדוש הזה יוצר מנעד רחב של טעמים, מרקמים, ויופי.

לפתיח הוגשה פוקאצ'ה חמה מהטאבון ומטבלים (38 ש"ח)
הסלטים כולם מאד מאד טריים, מאד טעימים, מתובלים "פיין", וחוסלו כהרף עין.


סלט עלים עם פירות העונה, בצל סגול ושקדים קלויים (52 ש"ח)


פלטת דגים הוגשה לשולחן: מנה של ברבוניות מטוגנות ואריסה, בס אסיאתי, ודניס בטאבון עם טחינה גולמית ואגוזי מקדמיה.
אני פחות אוהבת דג ים קטנים מטוגנים, אף פעם לא הצלחתי להנות מהמנות האלו, אני מעדיפה דגים גדולים עם "בשר", ולא אוסף של עצמות, ראשים וזנבות. אני גם פחות מתחברת לאריסה (יצאה ממני הפולניה), ולכן את מנת הברבוניות לא טעמתי.
טעמו של הבס היה מעט דומיננטי (נו, אסיאתי וזה), אבל הקרם העדין שהונח תחתיו איזן אותו בצורה מושלמת.
הדניס היה נהדר, והשילוב של דג בתנור עם טחינה תמיד עובד לי מושלם. אגוזי המקדמיה כמובן הוסיפו מרקם נוסף, פציח ומוצלח.




לחמניות באן עם חריימה וטחינה, מנה נפלאה עם טעמים מודגשים מחד, אך נעימים בפה מאידך.
הבאן, שמגיע מהמטבח האסיאתי, כשלתוכו נכנסת מנה כל כך ישראלית-מזרחית-ירושלמית, מראה ששילוב בין מטבחים שונים, שלכאורה אינם קשורים זה לזה, יכול לייצר מנות מעולות.
בכלל, באן זה החיים.
תכניסו מה שבא לכם לתוך באן, ואני מאושרת. באמת. אוהבת את המאודות הטעימות האלו, שהרכות שלהן מעמיקה את ההנאה מהמילוי שבתוכן.


פלטה מעניינת עם שלוש מנות נהדרות הוגשה לשולחן.
פסטייה בקר עם פיצוחים, קרפצ'יו פילה בקר עם אגוזי מקדמיה ורוקט, וטורטליני סיסקה כמהין ואספרגוס.
שלושת המנות היו מאד מוצלחות, יכולתי להתענג על מגש כזה בכל יום ובכל רגע.


הפסטייה היא מנה כיפית.
אין לי הגדרה אחרת.
מה יכול להיות רע בבצק עלים עם בשר בתיבול הנכון? כלום. רק טוב.


אהבתי את הרעיון של גלגול הקרפצ'יו סביב הרוקט, יש בזה משהו כיפי, הביס הופך להיות מעניין בשילוב שבין הירק+בשר+אגוזים. מרקמים שונים, צבעים שונים, וטעם משובח.
הרעיון של הגשת קרפצ'יו כרול - יש בו משהו מלבב.


למרות שחיפשתי את ה"נו, מה לא יהיה לי טעים", זה לא קרה. הכל במדיטה היה טעים.
גם שלוש העיקריות, כולן היו טובות וראויות.
מנת הטורטליני סיסקה, עם הבשר המושלם שבפנים, הייתה פשוט מעדן.
כשאני מסתכלת על המנה הזו, בא לי להתניע את הרכב ולעלות לירושלים.


האסאדו, אחחח, האסאדו.
התפרק באלגנטיות ובקלות מהעצם, ובשילוב גרגירי הרימון נתן חוויה נפלאה של טעמים.
ובכלל, אסאדו, כשהוא עשוי נכון, הוא מעדן.
וכן, הוא היה מעדן.
וגם צורת ההגשה, עפתי עליה. קצת מקוריות ותעוזה, והנה דרך יפיפיה להגיש על נייר.
אסאדו עגל בברביקיו ותפוזים (98 ש"ח)


גם האנטריקוט היה עשוי נהדר.
אני אוהבת את הפלטות המקסימות האלו עם הבשר, תפוח האדמה, והתוספת של המלח והפלפל.
שום דבר מיוחד, ובכל זאת, מאד מיוחד. כמה פשוט, ככה מוצלח. ירקות מדורה, הם קוראים לתוספת הירקות במדיטה.
זה מחזיר אותי לתובנה הקודמת: שום דבר מיוחד, אבל סטייק ומדורה? מושלם.
ובואו נודה: חובבת בשר כמוני לא חושבת פעמיים, וכשיש סטייק בסביבה, כמעט תמיד אזמין אותו, מבחינתי הוא יכול להיות המנה הראשונה, העיקרית, והקינוח :)


הבעיה הכי גדולה שלי היא הקינוחים במסעדות כשרות.
לא פעם, גם אם האוכל טוב, הקינוח מוריד לי את מצב הרוח, ומסיים לי את הארוחה בטעם פחות מוצלח.
במדיטה זה לא קורה.
גם הקינוח, מרנג על שקדים, קרם מנגו, פירות יער וסורבה קוקוס - מאיים להתחרות בקינוחים לא כשרים, ומקבל ציון טוב מאד במדד שלי.



לסיכום:
מסעדת מדיטה היא מאלו שלא מבטלים אותם בגלל הכשרות, אלא נהנים מהן למרות המגבלות, שאינן באות לידי ביטוי בשום חלק מהארוחה ובשום מנה.
אוכלי הכשרות, ובירושלים יש רבים כאלו, יכולים להיות מרוצים שיש להם אופציה כשרה משובחת, ואלו שאינם אוכלים כשר, יכולים גם הם להנות מאותה אופציה בדיוק: משובחת.
השף במסעדה הוא קובו סבג, שמתפעל את המטבח בכשרון רב, ביד יצירתית וטובה, ובהרבה חשק לעשות לאנשים טעים, נעים, ושמח.
ועכשיו תשאלו: תהיה פעם שלישית?
תשובה פשוטה: ברור שכן.


מסעדת "מדיטה"
בית הנציב, דרך חברון 101 א' ירושלים
כשר – רבנות ירושלים
חדר פרטי לאירועים עד 110 איש
טל' 02-5664466

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פשטידת כרוב משגעת!!! מתכון לפשטידה קלה להכנה וטעימה להפליא :)

אני מודה:
נכון, יש לי חיבה גדולה לסטייקים ובשרים,
אבל גם מאכלים חלביים עוברים לי נהדר בתפריט השבועי שלי.
מדי פעם אני מכינה פשטידות טעימות, כמו פשטידת התרד הנהדרת שלי,
שמהוות יופי של תחליף לארוחת צהריים בשרית, או לארוחת ערב כיפית.
הפעם הלכתי על כרוב.
אני תמיד ממציאה פשטידות, כשהבסיס די קבוע, ורק ה"בפנוכו" משתנה.
מחליפה ירקות, משנה תיבולים, מחליפה תבניות, צורות, גדלים,
אבל תמיד הן יוצאות משגעות, נפלאות לאירוח, וקוצרות מחמאות :)

השייקר שעשה אותי מאושרת. נינג'ה אמיתי! וגם: מתכון לאייס מוקה.

כשהחגים מגיעים, יש המון אירועים שקשורים לכלי בית, סירים, ומוצרים למטבח.
בולטים מוצרי החשמל הקטנים, שהופכים כל בית למסעדה קטנה.
אם פעם בשביל שייק טוב היינו צריכים בלנדר מטורף ואימתני, שיכתוש את הקרח בקלות, היום כבר אפשר בקלות להכין שייק מופלא בבית.
כן, כן, גם עם פירות וירקות קשים.
אני פה בשביל לספר לכם כמה אני מאושרת מהיום שהחמוד הזה, נינג'ה איי קיו, אצלי בבית.
ואני באמת מאושרת. הפכתי לפריקית של שייקים.
כבר כמה ימים אני שותה שייקים במגוון וריאציות. חלקם בריאים יותר, חלקם פירותיים יותר, וחלקם באמצע.
מה שבטוח - אני נהנית משייק מופלא בפחות מדקה הכנה. זה מה שלוקח לנינג'ה הזה.

גליל תמרים ואגוזים - חטיף אנרגיה משגע ללא גלוטן

לפעמים בא לי משהו מתוק אחרי הארוחה. חטיף שכזה. קינוח. 
מאז שהתחלתי לאכול "ללא גלוטן, ללא סוכר", אני משתדלת לא לאכול חטיפים מתועשים, אלא דברים בריאים יותר, טבעיים יותר, ולהעדיף סוכר שהוא סוכר פירות - ולא סוכר מעובד. 
המתכון לגלילי התמרים הוא ללא גלוטן, ללא אפיה, מהיר הכנה, ומלא בדברים טובים ובריאים. 
את חטיפי האנרגיה מהתמרים אני מכירה עוד מהימים שרכבתי בשטח עם האופניים. החבר'ה תמיד היו מביאים תמרים לרכיבה, ואחד מהם תמיד הגיע עם קופסה שבתוכה היו מטבעות תמרים עם המון דברים טובים בפנים.
הם לגמרי חטיפי אנרגיה, וגם דלים בשומן רק שיש בעיה אחת - מאד קשה להפסיק לאכול מהם :)

בלינצ'ס ללא גלוטן, כן, כן :) הכי טעימים שיש!

לבלינצ'ס האלו תעשו "גזור ושמור".
לא מעט עבדתי כדי להגיע בדיוק למרקם שאני רוצה. 
כזה שיהיה דומה להפליא לבלינצ'סים ה"רגילים", אלו עם הקמח ה"רגיל", הלבן, שאני נענעת ממנו. 
כשהתחלתי לאכול "ללא גלוטן", גיליתי שההרגשה שלי אחרת לגמרי. הבטן לא נפוחה, ההרגשה יותר טובה, אני פחות עייפה, ויותר חיונית.
כן, כן, גלוטן זה נזק, קמח לבן זה רע, חיטה זה מזיק - אבל רק אחרי שמפסיקים לאכול את הגלוטן, מבינים עד כמה. 
אני משתדלת לא לאכול גלוטן, ולהימנע מפסטות, לחמים, וחיות חיטה אחרות.
לפעמים אני מתפתה, לפעמים גםן בא לי - אבל היום יש כ"כ הרבה תחליפים, שמי צריך גלוטן בכלל?
אני מתה על בלינצ'סים. 

עוגת שוקולד קוקוס משגעת, באונטי סטייל. כשרה לפסח, וטעימה כל השנה!

אני מודה, החטיף שאני הכי אוהבת הוא באונטי.
פסח הוא חג לחובבי הקוקוס, ואני ביניהם :)
הפעם החלטתי להכין עוגה שתתאים לי ולעצמי בשולחן הסדר, כי חשוב לי לקנח עם משהו קצת יותר טעים מעוגיות יין או עוגת מצות :)
ההכנה שלה נראית מורכבת, אבל היא פשוטה ממש.