לפני כשבוע וקצת, רגע לפני שהבלגן התחיל פה, חזרתי מחיפה, ואחרי שלושה ימים של חופשה חיפאית החלטתי שמגיע לי פיצוי על היום השלישי בחיפה, שהיה מתיש, קשה, והכניס הרבה מתח לגוף ולנפש.
הברזה של מקעקעת חיפאית בבוקר, תאונה בצהריים (בדיוק בדרכי לשוק תלפיות, נכנס בי רכב מאחור), ולקראת היציאה חזרה למרכז בערב, גם פנצ'ר ראוי ברכב, צמיג ללא אוויר בכלל. נו, אז מה אם אני מורה לנהיגה, ויודעת "טכנית" להחליף צמיג?
כוחותיי הפיזיים לא באמת מאפשרים לי להרים את הרכב, ולפעמים גם לא לשחרר את הברגים.
נוט לעצמי: דחוף לקנות מרים הידראולי.
במצב הרגיל, אני מתקשרת ל"ידידים", והם מגיעים תוך עשר דקות, גג חצי שעה.
בערב הזה התקשרתי בשבע, וחיכיתי. וחיכיתי. וחיכיתי. והתקשרתי שוב, וחיכיתי. וחיכיתי. והעייפות, העצבים, כאבי הצוואר מהתאונה, והרצון להיכנס למקלחת ולמיטה - לא הועילו.
התקשרתי שוב, בעשר בלילה, ואז אמרו לי "קשה היום, כל הכוננים במירון". אהה, וזה היה עוד לפני האסון הנורא שקרה שם.
אלו הרגעים שבהם רק בא לי לבכות. זה כמעט קרה.
ואז בא באשיר.
ערבי - חיפאי צעיר, חתיך וחמוד להפליא, שסייע לי עם החלפת הצמיג. דו קיום, וזה.
לכל הרוחות, מי שהרס אותו, מכעיס אותי נורא.
נו, אתם יודעים, נסעתי עד הבית עם צמיג ספייר, שאסור לעבור איתו את ה-80 קמ"ש.
סיוט, במיוחד לאחת כמוני, שנהגה על שני מסלולי פורמולה 1 בגרמניה ובבלגיה, ונסיעה איטית קצת פחות בשבילה :)
בקיצור ולסיכום, הגעתי הביתה שפוכה טילים. אופס, "טילים" זו לא מילה טובה כרגע.
הפרצוף שלי היה עייף. העור שלי היה עצבני, וצעק עלי: שונית! דחוף לפינוק אצל קוסמטיקאית!
וכשהעור שלי צועק, ואני מרגישה מסמורטטת, זה בדיוק הזמן לחשוב רגע על עצמי.
כן, על עצמי. זה קורה לפעמים, גם.
קבעתי תור לסיגל בבאי. אמרו לי שהיא קוסמטיקאית נהדרת, והיא גם קרובה אלי, בפתח תקווה.
אוף טופיק: אני שונאת לצאת למקומות שמאלצים אותי להסתובב שעות ולחפש חניה. זה שאני יודעת לחנות מדהים, לא סותר את זה שזה אחד הדברים המעצבנים, החיפוש הזה.
אז זהו. המכון של סיגל בבאי נמצא ברחוב שפירא בפ"ת, שאותו אני מכירה היטב (היי, חמותי לשעבר, והמקום שעליו נפלו עלינו רסיסים של סקאדים במלחמת המפרץ, ממש דה ז'ה וו). אין בעיות חניה! יהיייי!
המכון נמצא במין "בית רופאים" פתח תקוואי, בקומה השניה.
סיגל המקסימה פתחה את הדלת, והחיוך שלה כבר עזר לפרצוף המעוך שלי לחייך בחזרה.
רמז: יצאתי הרבה הרבה הרבה יותר מחוייכת אחרי כמעט שעתיים.
בחרתי את הטיפול המפנק, וסיגל שאלה אותי במה אני רוצה להתמקד, ואיזו בעיה מפריעה לי בפנים.
רציתי להגיד לה: "כל הפנים, תכלס. יש מצב להחליף?"
אבל סיננתי "פיגמנטציה".
בכל זאת, פולניה שבשנותיה השובבות והצעירות שרפה את עצמה בחוף שרתון, ושיחקה שש בש אצל יחיא בקיוסק במשך שעות, ואת הנזקים רואים היום. מלא מלא נמשים, ופיגמנטציה מעצבנת.
ומפה, נשכבתי על המיטה, ותסלחו לי, אני לא זוכרת כלום.
התחלנו כמובן עם ניקוי טוב, שכבר החזיר לי קצת בוהק לפנים.
משם, כמו שאמרתי, שכבתי ונתתי לה לפנק אותי, ואז מה אם אני קונטרול פריק שתמיד מתערבת, אפילו לזה לא היה לי חשק.
רק לשכב, ולתת לידיים שלה לעשות את השאר.
טוב, נו, גם צילמתי "קצת", כי אני לא מסוגלת בלי :)
אז הנה אני, ברגעים של אושר.
מה אני כן זוכרת?
הרבה מושגים, מכשירים, אורות כחולים, אדומים, אבני בזלת חמות (אמא'לה, איזה כיף זה!)
וגם סרומים, מסכות, פיפטידים, וידיים שמחדירות לפנים שלי את כל העונג הזה.
ומסכת רימונים מטורפת!
הנה אני, רגועה ומנוטרלת, לשם שינוי. תודו שזה רגע היסטורי.
מצטערת על התמונות הקשות, מה לעשות שזה מצטלם פחות טוב, אבל מרגיש מושלם!!!
ותראו את העור שלי אחרי.
מעור עייף וצמא לאהבה ולטיפוח, יצאתי עם עור נפלא.
לסיכום החוויה:
סיגל בבאי מומלצת מאד, נעימה וחביבה מאד, וכמו כל קוסמטיקאית טובה, התאימה לי בדיוק את החומרים שאני צריכה כדי להמשיך ולטפל בפיגמנטציה בבית.
אם אתם מחפשים קוסמטיקאית באזור פתח תקווה, זה בשבילכם. ובמיוחד בשבילכן :)
האמת? שווה לנסוע גם מרחוק יותר. ויש חניה חופשית!!!
האמת? שווה לנסוע גם מרחוק יותר. ויש חניה חופשית!!!
לא רק זה, היא גם שאלה לשלומי בווטסאפ יום למחרת, והרגשתי שבאמת אכפת לה. שלחה לי בווטסאפ הוראות לשימוש בקרמים, כי אני והפרעת הקשב שלי לא זוכרות כלום, בטח ובטח כשאני יוצאת ב"היי", ומרגישה שלרגע, ביקרתי בגן עדן.
תודה, סיגל. את נהדרת, נתראה בקרוב:)
סיגל בבאי - קוסמטיקאית פרא-רפואית
מרכז רפואי "עדן"
שפירא 43 פתח תקווה
חדר 17
תגובות
הוסף רשומת תגובה