תמונות מהחיים הטובים

הפעם אני אפתח במשפט מסכם: הארוחה שאכלתי בריו גרנדה הייתה ראויה לשבח. ריו גרנדה - תזכרו את השם בפעם הבאה שיבוא לכם בשר טעים ואיכותי. ריו גרנדה הוא סטייקהאוס תל אביבי שהעיקר בו הוא בשר מעולה, לצד אלכוהול כיפי. גם פליאוליתים ישמחו לדעת שבתפריט יש מנות ללא גלוטן ומנות שמתאימות לקהילת הפליאו. מסעדה עם תפריט פליאו, מבחינתי, זה כיף גדול. פליאו, פליאו, פליאו - זה אומר בשר, בשר, בשר, וגם ירקות ופחמימות בריאות. ולא, פוקצ'ה זה ממש לא פחמימות בריאות. אז בשר וירקות זה הכי פליאו, וזה התאים בדיוק לתזונה שלי ושל שותפתי לארוחה, שגם היא פליאוליתית מוצהרת.

יום שישי בצהריים. היינו ארבעה: אני, הבן החייל שלי, אח שלי, והאחיין המתוק שלי. ארבעה אנשים, ארבעה גילאים שונים, כל אחד אוכל סגנון אחר. ילד בן 3.5 לא אוכל כמו חייל שלא אוכל כמו שני מבוגרים, שגם הם לא ממש בעלי טעם זהה. לא פשוט למצוא מסעדה שבה כל אחד יכול להרכיב לעצמו את המנה שלו, לבחור את הלחם שבה היא תגיע, להחליט עם איזה רטבים היא תצא, ובעצם - לבנות לעצמו את המנה בדיוק לפי הטעם שהוא אוהב.

בשר.  אני מודה, אני מעט קרניבורית. אוהבת בשר, עדיף שידמם טיפה. בשר איכותי עושה לי שמח. מצד שני, בדר"כ אני קונה בסופר ביחד עם כל הקניות. ככה זה היה, עד שגיליתי את חנות הבשר של רמי בכפר סבא. היא נקראת "חנות הפליאו של רמי", אבל היא לא רק לפליאוליטים, היא "של העם". נכון, לטבעונים וצמחונים אין ממש מה לחפש שם, אבל לכל השאר - ממש כן. ואני?  מאושרת. היא קרובה לבית שלי, המחירים בה סבירים לחלוטין, ורמי נותן טיפים על הדרך. ורמי - צריך לפגוש אותו כדי להבין. הוא אוהב בשר בערך כמו שאני אוהבת את הילדים שלי. הוא מלטף אותו, מעסה אותו, ומטפל בו בהרבה אהבה.

בשר. יש הרבה מסעדות שמגישות בשר. יש מעט מסעדות שעושות את זה טוב, ממש טוב. הוזמנתי למסעדת "עב בשר" שברמת החייל. השם נשמע מבטיח. עכשיו, נשאר לי רק לבדוק אם גם המנות מקיימות את ההבטחה(-: עב בשר היא מסעדת בשרים ישראלית, והסניף התל אביבי הוא השני והחדש,  כשאחיו הבוגר ממוקם בנתניה. הבעלים של המסעדה, אילן עובד, הוא קיבוצניק לשעבר, והאווירה במסעדה בהחלט נותנת תחושה של רטרו עדכני עם ניחוח של ארץ ישראל היפה "של פעם":

בשר. נו, אתם יודעים. אני אוהבת בשר. מאד. סוג של קרניבורית, שיכולה לחסל סטייקים מעולים,  אחד אחרי השני,  כאילו אין מחר. יש בשר "רגיל", יש בשר "טוב", ויש בשר "מעולה". כשהוא מעולה, הוא גם שווה, משובח, מענג וטעים בטירוף. כשהוא כזה, כל ביס ממנו יכול להשאיר אותי עם עונג מושלם לשבוע לפחות. עד העונג הבא. כשהקצב שלך הוא גם שף, והבשר מיושן ועשוי הכי טוב, זה אפילו נפלא יותר. כשהוזמנתי למעדנייה של פיטר הומל, לא תיארתי לעצמי שזו תהיה מעדנייה שמהרגע שאצא ממנה, ארצה לחזור אליה שוב. ושוב. אין יום מאז שהייתי שם, שאני לא חושבת על אותם נתחים שהקצב-השף-האוסטרי הכין לנו, ובפי לא עולה געגוע:

יום שישי. הוזמנתי במסגרת אירוע בלוגרים למסעדת "פרנג'ליקו" ברמת ישי. רמת ישי? אפילו לא ידעתי שיש מקום כזה על המפה. נו, טוב, ידעתי, אבל בלי ג'י פי אס לא הייתי מוצאת אותו (-: הארוחה תיזכר כלבבית במיוחד, בזכות אירוח מקסים של בעל המקום, ירון. האלכוהול התחיל לזרום לשולחן. ירון, אני חייבת לציין, מילא אחר בקשותינו ברוחב לב, וכל בקשה, בין אם היא לאלכוהול מסוג כזה או אחר (אני ביקשתי בייליס עם קלואה), או למנה מסוימת בתפריט, מולאה עם חיוך והמון רצון טוב, וזה כבר הוסיף מבחינתי נקודות זכות למקום. איך אומרים אצלנו? טעמו של אוכל טוב יעלם אם קיבלנו שירות רע. השירות בפרנג'ליקו היה מעל למצופה, וירון השיג את נקודות הזכות שלו בזכות השירות הנפלא והרצון לפנק, לפנק, לפנק, ומכל הלב (-:   חוץ מהבקשה המיוחדת שלי ל בייליס , הגיעו לשולחן קוקטיילים פירותיים, האחד היה אננס , והשני היה קוקטייל פירות אדומים . גם הבירות זרמו כמו מים, ואפילו יינות, מסוגים שונים, לדעתי ירון רצה לשכר את כולנו (-: פרנג'ליקו מוגדרת כמסעדת מטבח אסיאתי: ככה היא נראית, המסעדה. מסכי טלוויזיה, מסכי מחשב אינ