דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית ביקורת מסעדה

דולפין ים. מסעדה עם היסטוריה מפוארת של אוכל מהים, ומתכון לביסק הסרטנים המפורסם.

דולפין ים הירושלמית היא מסעדה עם היסטוריה. לא כל מסעדה מחזיקה 50 שנה, בטח ובטח לא בירושלים, ועוד יותר כשהיא מסעדה לא כשרה. הרבה טלטלות עברו על דולפין ים. המסעדה פתחה את שעריה לראשונה בשנת 1967, עם שחרור העיר, והייתה למסעדה הישראלית הראשונה שנפתחה בירושלים המזרחית, ברחוב סלאח א-דין. עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, לדולפין ים לא הייתה ברירה: היא סגרה את שעריה במזרח העיר, ועברה לת"א עד לתחילת שנות האלפיים, אז חזרה לבירה, ומאז ועד היום מסעדת דולפין ים שוכנת במרכז העיר ירושלים. 50 שנה, יובל, או חצי מאה - דולפין ים שרדה כל טלטלה, כי הרי ככה זה בים, הטלטלות הן עניין שבשיגרה, ולומדים לחיות איתן.

מאצויה. מסעדה יפנית מאצוינת :)

לאחרונה הוזמנתי לארוחת ערב במסעדה יפנית.  "זה באזור הבורסה", היא אמרה. אז נסעתי. אני, שמכירה את הבורסה בשעות היום ועם אפס סיכוי לחניה בפחות מ-1000 ש"ח ליום (נו, הבנתם), הופתעתי לגלות שיש לי ברחוב סמוך למסעדה המון מקום לחנות בו. כבר יתרון גדול.  מסעדת  מאצויה נמצאת על כביש ראשי, ברחוב מנחם בגין, ממש ממול מלון לאונרדו סיטי טאוור.  באתי בלי ציפיות. יש המון מסעדות אסיאתיות לאחרונה, מעטות מהן טובות ממש. חוצמזה, תמיד עדיף לבוא עם ציפיות נמוכות, ככה אין אכזבות.

מסעדת כרמים. התרחקתי מהמרכז, מצאתי פנינה.

לפני כשבועיים היו לי כמה סידורים בחלקה הקצת יותר דרומי של הארץ. על הדרך נפגשתי עם חברה שגרה לא רחוק ממסעדת "כרמים" במושב סגולה , שנמצא בין קרית מלאכי לקרית גת, לבאים מצפון. עליתי על כביש 6, ותוך כ-45 דקות הגעתי לכניסה למושב סגולה, למסעדת כרמים של השף סהר רפאל. קיוויתי שהמסעדה שמרה על יציבות.  יצא לי לאכול בה לפני כמה שנים, והיה מעולה. בעיניי, היא שייכת לז'אנר המסעדות שרוצים לחזור אליהן. מסעדת שף שווה, כך זכרתי אותה. נסעתי עם חשש. לא מעט יוצא שמסעדה שנהנתי בה, וחזרתי אליה אחרי תקופה - מרגישה לי בסטטוס "עייפות החומר". המנות כבר לא מושקעות, הטעמים כבר לא חדים, והשירות לא כשהיה.

סלבה וידה, גרסת "מול הים". מיקום חדש וחמים לימים קרים.

את השף יובל פכלר כבר פגשתי שלוש פעמים. פעמיים במשכנה הקודם של מסעדת "סלבה וידה" (‎Salva Vida - מציל חיים), כשהמסעדה תיפקדה כמסעדת פופ אפ בחצר של מלון בראון, ופעם אחת, לאחרונה, כשהגעתי לבדוק מה השתנה במקום החדש והקבוע - מלון 88 שיושב על רח' הירקון, בפינת רחוב גורדון. הערב היה קריר.  הגענו לשולחן שהוזמן עבורנו בסלבה וידה.  חלפנו על פניו של פקיד הקבלה של המלון, שנמצא בכניסה לבר של המסעדה, ותוך שלושה צעדים וחצי כבר תפסנו את מקומנו במרפסת הנעימה והמקורה.  סלבה וידה היא לא מסעדה ענקית. יש לה חלל פנימי נעים ורומנטי לרגעים, ועוד כמה שולחנות בחוץ, ממש על פינת הרחוב. 

אישפיש. באמת ששווה לכם לתת קפיצה. ים זה שם.

לאחרונה הזדמן לי להגיע לסופ"ש סתוי צפוני. כל יציאה צפונה טומנת בחובה תגליות קולינריות חדשות. את רוב הפינות התל אביביות והמרכזיות אני כבר מכירה, אבל את אלו שבאזורים המרוחקים ממני, קצת פחות. התחנה הראשונה בטיול הייתה חיפה. נשלחתי לבדוק מסעדת דגים ופירות ים. "טעים", אמרו לי. אישפיש . השם, אני מודה, היה לי מוזר. מצד שני, כשמגלים מי עומד מאחוריו, מבינים שהוא לא מוזר כלל וכלל, אפילו הגיוני מאד. איש של דגים. יש יותר אישפיש מזה?

יפני, פרואני, צרפתי ובריטי נפגשים בישראל. לימה ניפו - קיבוץ גלויות בסטייל.

הסיפור של מסעדת לימה ניפו מתחיל לפני יותר מ-100 שנים. בשנת 1889, כ-7,000 עובדים יפניים הגיעו לפרו עם חוזי עבודה למספר שנים. עם סיום חוזי העבודה, עובדים יפנים רבים החליטו להישאר בפרו. הקהילה היפנית בלימה יצרה תרבות קולינרית חדשה, הנייקי (Nikkei), המשלבת בין המטבח הפרואני ליפני. בהשראת המטבח המשולב, נפתחה מסעדת לימה ניפו ביפו, כשתפריט המסעדה ניזון על השילוב שבין האוכל היפני המדויק וטעמי האוכל הפרואני. טכניקות בישול יפניות וטעמים פרואניים הם בהחלט שילוב שהרגיש לי ששווה לטעום. הגעתי לארוחת ערב בלימה ניפו.

ברוניתא - זכרון יעקב. לאכול בחוץ, להרגיש בבית.

זכרון יעקב היא פנינה. מכל כיוון שמסתכלים על המושבה הזו, זכרון יעקב היא יפיפיה. רומנטית, ביתית, תיירותית, נעימה, אלגנטית, עתיקה, חדשה, ומלכותית. יש בזכרון מגוון מסעדות ומקומות בילוי נעימים. לא משנה באיזו פינה תשבו, כל פינה בזכרון מקסימה במיוחד. בחרנו לשבת בברוניתא,  הממוקמת במבנה המשומר, המשוחזר והיפיפה של אורוות הברון,  ולאכול את ארוחת הערב שלנו.

ג'ירף מתחדשת. קוויקס!

ג'ירף זה כבר מוסד. מוסד אהוב, האמת. מי לא מכיר את הקיסרית החריפה? או את המאלזית? או הפיליפינית החריפה? כולנו מכירים :) מאד שמחתי כשפתחו את ג'ירף בפתח תקווה, ליד מתחם יכין סנטר. האמת, בכל פעם שלא מתחשק לי לבשל - בדיוק לשם אני לוקחת את הילדים, למתחם הזה, שבשנים האחרונות חווה פריחה קולינרית עצומה. אם פעם פתח תקווה הייתה עיר נטולת חן קולינרי, הרי שהיום, גם אם זה לא בתוך העיר, פתח תקווה כבר מעצמה קולינרית קטנה.