תמונות מהחיים הטובים

כמעט תמיד אני קונה הרבה יותר ממה שאני צריכה, בעיקר באגף הגבינות. המגירה של מוצרי החלב אצלי תמיד מפוצצת, ולא פעם אני מוצאת את עצמי "נתקעת" עם גבינות שהתוקף שלהן עומד להסתיים עוד כמה ימים, ואני יודעת שאין סיכוי שאני אצליח לסיים את כולן :) ברגעים כאלו, אני לוקחת כל מה שיש במקרר, ומאלתרת. הכי כיף אילתורים :) הפעם הלכתי על לזניה מבצק פסטה תרד(אל תיבהלו, הוא קנוי, ואפשר למצוא אותו בסופר),  עם שתי שכבות של מלית, עגבניות וגבינות,  ועם רוטב בשמל, ערמונים ומלח שחור לעיטור. יצא... נו, אלוהי. חוצמזה, יש גם תחרות מתכונים של פיראוס, אז מצאתי עוד סיבה להשתולל עם גבינה בולגרית :)

הפעם, אני פותחת את הפוסט עם שיר. אחד מהשירים שאהבתי מאד בשנים "ההם", בדור אחר :) Boat On The Rive- Styx קחו לכם רגע של שלווה נוסטלגית, תדמיינו שאתם על שפת הנהר:

ירושלים. עיר ש(כמעט)תמיד כיף לחזור אליה. יש בה הכל מהכל, גם באגף הקולינאריה. הביקור הקודם שלי במסעדת "ערבסק" במלון אמריקו קולוני היה נפלא, טעים ונעים. אם בא לכם להיזכר, אז הנה, כאן . אחרי חוויה כמו זו של הפעם הקודמת, שהזמינו אותי שוב לבקר בבר הקיץ של אמריקן קולוני, כמובן שלא יכולתי לסרב. "ברור", אמרתי :) ושוב, אין מקום לטעויות. נכון, האוכל לא זול, אבל הוא טוב. ממש טוב. והכי חשוב, תמיד אפשר לאכול שם דברים מקוריים או כאלו שאין בשגרת היום יום שלי. הפעם אכלתי טחול ומוח. מעניין כמה אינטיליגנציה הייתה במוח הזה :) קבלו אותו, המוח הראשון שטעמתי בחיי, והוא היה טעים. כן, זה מוזר קונספטואלית לאכול מוח, אבל התמודדתי בכבוד :) מוח טלה מטוגן בפירורי לחם: 95 ש"ח

כשאני נכנסת לחנות מתמחה של כלי מטבח, זה מרגיש לי כמו ילד שנכנס לחנות צעצועים, ולא יודע את נפשו מאושר. כשהוזמנתי לבקר בחנות המקצועית "שף דיפו" , מאד שמחתי. בשבילי החנויות האלו הן ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. לצערי, דווקא המקום במטבח ובארונות שלי מוגבל, אז אני ממשיכה לפנטז על כל פריט שאני רואה בחנויות האלו, ומקווה שיום אחד יהיה לי מטבח ענק, כזה כמו שבתוכניות הבישול, עם אי ענק באמצע, וארונות שיוכלו להכיל את כל הגאדג'טים שאני יכולה לקנות בחנויות האלו. מהביקור ב "שף דיפו" יצאתי עם כמה גאדג'טים חדשים, שכשראיתי אותם מיד אמרתי: "את זה אני צריכה", ואחרי שתי דקות "את זה אני צריכה", וככה הסתובבתי בין ה"שבילים" בחנות, עם חיוך וצרכים בלתי פוסקים, שלא את כולם הצלחתי לממש. הפעם, אני אתחיל דווקא עם ה-גאדג'ט הכי מוצלח שניכסתי לעצמי, ואני מודיעה לכם בלי היסוס: כל אחד ואחת שאוהבים לבשל ובמיוחד לאפות חייב אותו לעצמו.  אני מאוהבת בו, ומשתמשת בו בלי הפסקה מאז הביקור בחנות. קבלו אותו: משקל מטבח מתוחכם ושימושי, נוח וידידותי, ובעזרתו

אני לא צריכה לספר כמה אני אוהבת קפה.  לא מזמן קניתי מכונת קפה של נספרסו, אבל בעקבות ביקור בחנות הקפה החדשה של לנדוור ברמת החייל,  ואחרי שטעמתי את הקפה המעולה של illy עם קפסולות ההיפר אספרסו שנותנות קרמה מדהימה, התלבטתי אם להחליף את מכונת הקפה שלי, שגם היא נהדרת :)

לפחות בכל מה שקשור לאוכל, אני תואמת את ההגדרה "פולניה בהכחשה". נכון שאני לא אוכלת סחוג, וחריף עושה לי פרצוף אדום, אבל אוכל מרוקאי, עיראקי, טריפולטאי, וכל המקורבים אליהם,  עושה לי הכי שמח בלב. תמיד קינאתי בבנות שגדלו בבית של "מאמות", אלו שזורקות המון תבלינים לסירים, "לפי העין", כמובן, ויוצאים להן מאכלים שבטוח בגן עדן הם חלק מהתפריט. אני מעריצה את הסבלנות של הבשלניות שממשיכות להכין קוסקוס "אמיתי", ביד, כשבכל סופר אפשר לקנות אותו ולהכין בחמש דקות. בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי עומדת במטבח ומבשלת "מזרחי". הפלפל החריף התחיל להצטרף לסירים שלי, וגם מאכלים שחשבתי שלהכין אותם זה "סרט אימה", מתגלים כעניין של מה בכך:) מי שעוקב אחרי יודע שבתקופה האחרונה גיליתי את הסלק, ואני מכינה איתו המון דברים טעימים. שתי דוגמאות ממעדני סלק שהכנתי לאחרונה: ירקות בתנור רביולי סלק וריקוטה הפעם, הכנתי מאכל עיראקי שאני מאד מאד אוהבת: קובה סלק, שאלו כופתאות סולת ממולאות בשר ושוחות במרק סלק משגע.

סחר חליפין ("ברטר", אנגלית: Barter) הוא שיטת מסחר המבוססת על החלפת סחורות ושירותים בין שני אנשים או יותר. בשיטה זו לא קיים מוצר אשר מוגדר כאמצעי חליפין (כמו הכסף בו נעשה שימוש בימינו), ולפיכך אין הבחנה בין קונה ומוכר, מפני שכל משתתף בסחר משמש בו זמנית הן כקונה והן כמוכר. סחר חליפין הוא שיטת המסחר העתיקה ביותר בעולם!!! כבר בימי קדם נהגו אנשים להחליף מוצרים שייצרו או נכסים שהיו בידם, תמורת מצרכים או נכסים של אנשים אחרים בהם חפצו, וכן לשלם במוצרים תמורת עבודה או שירות. כך למשל, רועי צאן החליפו בשר וחלב עם איכרים שגידלו פירות וירקות, ובעליו של שדה חיטה שילם לעובדיו באלומות חיטה (או בקמח, לאחר סחר חליפין שלו עם בעל טחנת קמח, או בכיכרות לחם, לאחר סחר חליפין נוסף עם מאפייה). ולמה עכשיו זה חשוב?? כי ברטר הגיע לפייסבוק , וכולכם יכולים להשתתף במגוון של תחומים, ולבצע סחר חליפין בכיף ובקלות :)

רובנו שאלנו את עצמנו למה "מי עדן", במקום להילחם בקונספט הכ"כ מוצלח של בר המים "תמי 4" ודומיו, זורמת איתו, ונכנסת לשוק המים המסוננים. נראה לי שאני יודעת את התשובה :) המים של מי עדן מופקים החל מ-1980 ממעיין סלוקייה.

אני מודה 1 : אני אוהבת אוכל חלבי! (אהמממ... רק יש בעיה אחת: אני אוהבת גם בשרי!) אבל זה בסדר, אני אוהבת לאכול. נקודה. חלבי, בשרי, הכל הולך. חוץ מחצילים :) אני מודה 2 : אני אוהבת יין! אני מודה 3 : למשרד היח"צ שהזמין אותי לשילוב מקסים במיוחד בין יין משובח לסדנת בישול חלבית/צמחונית. היה כיף גדול לגלות מקום כ"כ מיוחד, עם אנשים כ"כ מיוחדים, עם אלכוהול כ"כ משובח, ועם סדנאות כ"כ נעימות :) Bin281 הוא מתחם יין חדש הממוקם ברחוב דיזנגוף 281, פינת יורדי הסירה, ת"א. הביקור במתחם מציע מפגש חוויתי עם עולם היין תוך מעבר בין שלושה מתחמי יין ייחודיים, והאמת, המקום, החביבות והידע הנרחב של הבעלים גיא גולדמן, המבחר הבלתי הגיוני של אלכוהול (חובה לחובבי הז'אנר!)- יחזירו אותי למקום ללא ספק. ביסטרו בר יין Bin281 נוסד על ידי גיא גולדמן בשנת 2011 כמימוש של חזון אישי הרואה בשילוב של יין, אלכוהול, קולינריה ומקום לאירועים באתר אחד, קונספט חדשני הנותן מענה לדרישות צרכנים שאוהבים לחיות, לאכול ולהנות. אני, למשל :)

זו ללא ספק הייתה אחת השקיעות היפות שראיתי. שם, באשדוד, מצאתי את השקיעה היפה הזו, כשהוזמנתי לטעום מיצירותיו של השף גיא פרץ, בבית הקפה החדש שנפתח בפארק החדש באשדוד, מול הים. לבית הקפה הגעתי כשעוד היה אור יום מלא:

עם השף מק דאנג כבר עשיתי לכם היכרות בפוסט הקודם על עקרונות הבישול התאילנדי. אחרי שקיבלנו ב בי"ס "בישולים" הרצאה מרתקת על המרכיבים של המנות התאילנדיות המסורתיות,   הגיע הזמן להתחיל לאכול אותן (-: המנה הראשונה שלימד אותנו השף מק דאנג להכין היא מנה של בשר טלה עם תפוחי אדמה ובצלצלי פנינה, שנקראת בתאילנד  קארי מסאמן של טלה. ככה היא נראית בסיום ההכנה:

צריך לעצור רגע, ולהסתכל עליו, על הסופר-מגה-אולטרה שף התאילנדי, שף מק דאנג, שהגיע ל ביה"ס "בישולים" (כבוד!), כדי לנסות ולהתחיל להבין את החוויה שעברתי ביום ההוא, היום שבו הוזמנתי להשתתף ביום לימודים של עקרונות הבישול התאילנדי.

עיצוב. תמיד אני חושבת שאם הייתי בגלגול אחר, הייתי מעצבת. לפני המון שנים חשבתי על הדגמים האלו של הבתים במשרדי המכירות, ואמרתי לעצמי: "בא לי להכין דגמים, עם אנשים קטנים, ומכוניות קטנות, ועצים ודשא ומנורות". זה אף פעם לא קרה, ואני גם לא ממש מאמינה בגלגולים, אז התגלגלתי לאן שהתגלגלתי, אבל עיצוב תמיד משאיר לי פינה קטנה וחמה בלב. בגלגול הבא אני אהיה מעצבת. בינתיים, עד הגלגול ההוא, אני נהנית לראות דברים של אנשי הגלגול הזה, שמגלגלים במוחם הקודח רעיונות מקוריים, יצירתיים, חדשנים ומאתגרים. הוזמנתי לאירוע העיתונאים לרגל פתיחתה של תערוכת הבוגרים של המכון הטכנולוגי חולון  בתחומי תקשורת חזותית, עיצוב תעשייתי ועיצוב פנים. כמו תמיד, באירועים כגון אלו, נשארתי מרותקת. החדשנות, השימוש בחומרים שונים ומשונים והרעיונות המקוריים מרתקים אותי. אני אתן לכם הצצה לתערוכה המקסימה הזו, וממליצה לכם לתת קפיצה ולראות את הכשרונות של הדור הבא של עולם העיצוב. אני אתחיל עם העיצוב התעשייתי, שהוא התחום שאותי, באופן אישי, הכי מרתק. 55 פרויקטים אפשר לראות בתערוכת הבוגרים. במסגרת המגמה לייצר מוצרים

בקיץ אין לי הרבה סבלנות לעמוד במטבח. אני מאלתרת מתכונים מהירי הכנה, ממה שיש בבית. הכי חשוב לי: קצר, טעים, ויפה(-: הפעם הלכתי על דג, כי בקיץ, דגים הם הארוחה החביבה עלי. גם ככה החום לא משאיר לי תיאבון לארוחות צהריים "כבדות",  אז דגים הם הבחירה המושלמת עבורי. המתכון היום:  פילה בס בסגנון ים תיכוני, עם פלפלים ובצל, על מצע אורז צהוב, לצד טחינה עם סומק.

כל יומיים פונה אלי יחצ"ן(כזה או אחר) לסיקור של מוצר(כזה או אחר). בדר"כ אני מסרבת לסקר מוצרי סופר או פארמים למיניהם. בקשות כמו "אנחנו רוצים שתכתבי על התה/החיתול/הפריכיות/צבע השיער החדש והמדהים",  בדר"כ נענות בשלילה. זה גם מה שעניתי אותו משרד יח"צ שהתקשר אלי בשביל לסקר מברשת לשיער. "נו", אמרתי ליח"צנית החביבה, "את יודעת שאני לא כותבת על שטויות כאלו". והיא, בהתלהבות, אמרה לי: "ברור שאני יודעת, לא הייתי מתקשרת אליך אם לא הייתי בטוחה שזה באמת משהו מיוחד. תאמיני לי, תנסי, ותראי שהיא מיוחדת". אמרתי לעצמי: נו, טוב, נשמע שבאמת היא מתלהבת, מה אכפת לי להתנסות, מקסימום אודיע לה שלא מצאתי שום יתרון, מה שסביר שיקרה, ולא אכתוב. אז הנה, אני כותבת :) לא כי אני חייבת(כי אני לא חייבת לאף אחד כלום), לא כי היא ביקשה(כי בקשות מגישים בשלושה עותקים ועם צ'ק שמן) סתם כי בא לי שתכירו, כי התגובה הראשונה שלי הייתה "וואו", וזה כבר שווה סקירה :) עד היום, זו הייתה המברשת של שלי ושל הבת שלי:

היום היה לי קצת זמן, וכשיש לי קצת זמן, אני אוהבת להיכנס למטבח, ולהפתיע את עצמי במנה מיוחדת לארוחת הצהריים. אם היה לי סו שף שיקלף, יחתוך, יקנה וישטוף, הייתי מבלה יותר במטבח, זה בטוח(-: לאחרונה גיליתי את הסלק, והתאהבתי.

זה היה אחד מהימים האלו, ששאלתי את עצמי אם אני הולכת או לא. הוזמנתי לארוע עיתונאים שעניינו "השילוב בין אלכוהול לדגים כבושים" . נשמע לי מוזר. אהבתי לדג הלקרדה שיכנעה אותי שיש לי סיבה ללכת, ולו רק כדי לטעום מהדבר המופלא הז שנקרא "דג כבוש". נכון, לא את כולם אני אוהבת, אבל חלקם יכולים לעשות אותי מאושרת. נו, הפולנים האלו, עם הדגים המלוחים, אני חלק מהם(-: חוצמזה, אמרתי לעצמי, זה אירוע "לימודי". להחכים בתחום הקולינרי זה משהו שאני ממש אוהבת. אז הלכתי. הארוע התקיים ב שישקו . מקום נפלא לאירוע שכזה. יוסי בוזנח, מבעלי השישקו, הרעיף עלינו ים של אלכוהול, וים של ידע, גם(-:

לא בשביל כל מסעדה אני נוסעת. את הבּינוֹנִיוּת מיציתי. לא כל מסעדה שווה את הנסיעה שלי, אבל את זה אני כבר יודעת מזמן. לאחרונה, אני מוצאת את עצמי מסננת יותר ויותר את כמות ההזמנות למסעדות,  כי כבר ראיתי הרבה, וטעמתי המון, ו"סתם אוכל" או "עוד ריזוטו" כבר לא מצליחים לרגש אותי. כשהזמינו אותי למסעדת תיתורה במודיעין , לא התלבטתי אפילו לשנייה. הסתכלתי בתפריט, ואמרתי לעצמי:  "מודיעין. קצת רחוק, אבל נראה שווה". נסעתי. נסעתי, ולא הצטערתי לרגע (-: הגעתי לתיתורה ראשונה:

כשהוזמנתי למסעדה בבת ים, אמרתי לעצמי: "אהמממ, שונית, בת ים? איפה זה בת ים, ואיך בכלל מגיעים לשם?" באמת, אם יש שני מקומות במרכז שאני לא מגיעה אליהם, אלו חולון ובת ים. סתם כי אין לי מה לחפש שם. ים יש בת"א, קניונים גם, ועל מסעדות טובות לא שמעתי שם יותר מדי. מצד שני, הסתכלתי בתפריט, ואמרתי לעצמי: "נראה מעניין, תנסי, מה כבר יכול להיות?" אז הלכתי. הלכתי, והופתעתי. יש קולינריה בבת ים! מסעדת BG99 נפתחה לפני כחצי שנה בטיילת של בת ים, מול הים, ברחוב בן גוריון 99. בכלל, יש לי חולשה ל-99. גדלתי על דיזינגוף 99, הסרט והגלידה האמריקאית, ולא מזמן גם סיקרתי מסעדה נהדרת שנפתחה בדיזינגוף 99, פיאצה קפה, איטלקית נהדרת. יאללה, זה לא דיזינגוף, אבל גם בן גוריון הוא אישיות שווה לבקר אותה(-:

לפעמים, אחרי שבוע שלם של ביקורים במסעדות ואכילת עשרות מנות ואלפי קלוריות,  בא לי לסגור את השבוע עם משהו קליל יותר, משמין פחות, ובכל זאת, טעים ומזין. זה קורה במיוחד בסופ"ש שבו הילדים הולכים לאבא שלהם,  ואני צריכה לבשל לי ולעצמי.  בימים כאלו אין לי חשק לבלות במטבח הרבה מדי זמן, אז אני מחפשת פתרונות קלים ומהירים. המנה הזו היא בדיוק זה: חזה עוף מתובל, עשוי על מחבת פסים, עם עדשים ירוקות מטוגנות. אז איך עושים את זה, בפחות מעשר דקות?