תמונות מהחיים הטובים

ברילה , שבאמת אין צורך להציג, משיקים סדרת מוצרים חדשה ומעניינת: "אקדמיה ברילה". ולא, זו לא מכללה ללימודי פסטה, אלא פסטה ביתית, איכותית, במרקם אל דנטה מושלם ואחיזת רוטב נהדרת.

פעם, כשיצאתי עם בחור צליאקי, וזה היה מזמן, ממש מזמן, לא היו אפשרויות לכאלו שלא אוכלים גלוטן במסעדות. אני, מחפשת סיבות להפסיק קשרים, יש חשבתי לעצמי "מה? אני לא אוכל לשבת איתו במסעדות? ועוד איטלקיות?" להזכירכם, הימים היו ימים שלא היו יותר מדי פתרונות לסובלים מרגישות לגלוטן, והטרנד של "ללא גלוטן" עוד היה... עוד לא היה, בעצם :) אז נפרדתי ממנו. ככה אני, מצאתי סיבה, ועוד שהיא קשורה לאוכל, אז זו בטוח סיבה טובה :) היום, סביר להניח שזה לא היה קורה. אולי הייתי נפרדת ממנו בגלל סיבות אחרות, אבל בטח לא בגלל פסטה. 

אני מאד אוהבת מסעדות איטלקיות, ואוכל איטלקי בכלל. אין מה להגיד, הצליח להם, לאיטלקים. הם חולשים על המנות הכי כיפיות ומהירות להכנה, הכי משביעות, הכי ממלאות באנרגיה. מנת פסטה טובה יכולה לעשות לי את היום. לא משנה אם זה רביולי, ניוקי, ספגטי או לזניה, פסטה זו החולשה שלי. כשהזמינו אותי להשתתף בסדנה של פסטה ברילה עם השף עומר מילר, לא חשבתי פעמיים. 

היה לי העונג להיות חלק מפורום מכובד שהוזמן לארוחה של שני שפים נפלאים: רוברטו באסי, השף הראשי של "פסטה ברילה" באיטליה, ושאול בן אדרת, מ"התרנגול הכחול" ו"קימל". הארוחה התקיימה בתרנגול הכחול, במרפסת היפיפיה, בשעות שבה השמש שוקעת, ומתעורר הרעב (-: כמובן שלא פספסתי תמונה עם רוברטו באסי. בכל זאת, לא כל יום יוצא לי להצטלם עם שף איטלקי אמיתי (-: ואחת גם עם שאול בן אדרת, שף ישראלי נפלא. איתו דווקא יוצא לי להצטלם הרבה (-:    השף הראשי של ברילה, Roberto Bassi, מכיר היטב את אמיליה רומניה, האזור בו ברילה החלה דרכה לפני 134 שנים. בסי נולד באזור וגדל עם תשוקה קולינארית גדולה, בזכות סבתו שהייתה שפית מקומית מפורסמת. 
את כישורי השף שלו ותעודת ניהול קולינארי רכש באיטליה, לאחר ניסיון תעסוקתי במסעדות רבות באיטליה, צרפת, בריטניה וארה"ב, 
ביניהן, מסעדת "סן דומניקו האגדי" (באימולה שבמרכז איטליה ובניו יורק) בה עבד 5 שנים, כאשר הייתה אחת ממסעדות כוכב מישלן הטובות באיטליה. 

מאז 1988, משתף פעולה Bassi עם משפחת ברילה במחלקת מחקר ופיתוח ובניהול "האקד