תמונות מהחיים הטובים

תזונה קיטוגנית. כבר כמה שנים אני שומעת ממיה, חברתי שחיה בתאילנד, על התזונה הקיטוגנית שהיא ובן זוגה אודי מתנהלים לפיה. כשהם באים לביקור בארץ, ובאים אלי לארוחה, אני יודעת שאני צריכה להכין בשר טוב, רצוי עם הרבה שומן, ולהימנע מפחמימות וסוכר. הם התחילו בפליאו, ומשם נסחפו לתזונה הקיטוגנית, שהשפיעה מאד לטובה על בריאותו של אודי. מאז הם מנסים לספר למי שרוצה לשמוע. התזונה הקיטוגנית היא סוג של דיאטה שבה הירידה במשקל היא די מהירה, וכמו דיאטות אחרות, הסוד הוא קודם כל הורדת הפחמימות למינימום, והימנעות מקמח, פסטות, וסוכר.

על שלושה דברים חג העצמאות עומד: על מנגל טוב, על סכינים טובים, ועל תבלינים טובים. אה, כן, וגם על בשר טוב, כמובן :) אני חובבת סטייקים ידועה. ובכלל, טעם של "על האש" הוא טעם שאין כמוהו. יום העצמאות מתקרב, הוא כבר מעבר לפינה, וריכזתי עבורכם שלושה דברים ששום מנגל "רציני" לא יוכל להתקיים בלעדיהם.

דבר אחד ידוע ובטוח: אני לא אוהבת לבלות שעות במטבח בהכנת מתכונים מורכבים.  אני אוהבת מהר, מזין, וטעים.  זו בדיוק המנה הזו. כל פעם שאני בלחץ זמן, שזה כמעט תמיד, ואני צריכה להכין צהריים בזריזות - אני מוציאה את המתכון הזה שלי ממעמקי הזיכרון, ותוך חצי שעה גג יש ארוחת צהריים שמתחסלת די מהר. האמת? אין כמעט פעם שנשאר משהו שיכול להיכנס למקרר לטובת ארוחת צהריים למחר.  זה פשוט לא קורה.  אז ביקשתם, ואני, לא יכולה להשאיר אתכם בלי מתכון למנה הנהדרת הזו. היא מדהימה גם כשבאים אורחים. הצבעים שלה, הטעמים והקלות - הופכים אותה למושלמת לאירוח. 

אני מודה: אני גרגרנית לא קטנה. אוהבת לאכול. לפעמים אני מגזימה. לא, זה לא אומר שאני מאושרת אחרי זה. לפעמים ההגזמה ממש מוגזמת. מצד שני, לפעמים יש ימים שבא לצאת מהמסגרת, או שיש רעב חריג, או סתם רגע של תיאבון בלתי הגיוני. בדיוק לרגעים האלו החליטו ברשת Black להגזים ממש עם המבורגרים "ממש ממש מוגזמים"- סדרה לאמיצים בלבד! הוזמנתי לבדוק את סדרת המוגזמים. אני חייבת לציין שהיום, ההגזמות עם הכמויות הן קצת פחות בשבילי. הבן שלי, לעומת זאת, תמיד בוחר את האופציה הגדולה יותר, לפחות בגזרת ההמבורגרים. עבורו - המוגזמים זה אושר.

ימי חמישי אצלי הם ימים מיוחדים."ימי פינוק", אני קוראת להם.  פינוק לחיילים שלי, כי הכי מגיע להם. בימי חמישי אני מבשלת מוקדם. הילדים חוזרים מהצבא, בשישי יש להם חופש, וכבר מחמישי אני מפנקת אותם בדברים טעימים ובהרבה אוכל ביתי, אחרי שבמשך השבוע הם אוכלים צהריים בבסיס.

החורף התחיל רשמית היום. לפחות זה מה שאמרו החזאים.  אני אוהבת חורף.  גם תבשילי חורף הם הפייבוריטים שלי.  הם תמיד מענגים, מנחמים, נעימים ומשביעים.  בישול ביין תמיד עושה לי שמח, אז החלטתי לא לחכות לשיא החורף, כי תבשילים כאלו טובים כל השנה, בטח ובטח בסתיו. הכנתי לי אחד כזה, שתמיד הולך אצלי נפלא - קדרת בשר ביין אדום, בבישול ארוך, והבטחתי לכם מתכון, אז הנה, אני מקיימת הבטחות. קדרת בשר ביין אדום

הפעם אני אפתח במשפט מסכם: הארוחה שאכלתי בריו גרנדה הייתה ראויה לשבח. ריו גרנדה - תזכרו את השם בפעם הבאה שיבוא לכם בשר טעים ואיכותי. ריו גרנדה הוא סטייקהאוס תל אביבי שהעיקר בו הוא בשר מעולה, לצד אלכוהול כיפי. גם פליאוליתים ישמחו לדעת שבתפריט יש מנות ללא גלוטן ומנות שמתאימות לקהילת הפליאו. מסעדה עם תפריט פליאו, מבחינתי, זה כיף גדול. פליאו, פליאו, פליאו - זה אומר בשר, בשר, בשר, וגם ירקות ופחמימות בריאות. ולא, פוקצ'ה זה ממש לא פחמימות בריאות. אז בשר וירקות זה הכי פליאו, וזה התאים בדיוק לתזונה שלי ושל שותפתי לארוחה, שגם היא פליאוליתית מוצהרת.

הסיפור של מסעדת לימה ניפו מתחיל לפני יותר מ-100 שנים. בשנת 1889, כ-7,000 עובדים יפניים הגיעו לפרו עם חוזי עבודה למספר שנים. עם סיום חוזי העבודה, עובדים יפנים רבים החליטו להישאר בפרו. הקהילה היפנית בלימה יצרה תרבות קולינרית חדשה, הנייקי (Nikkei), המשלבת בין המטבח הפרואני ליפני. בהשראת המטבח המשולב, נפתחה מסעדת לימה ניפו ביפו, כשתפריט המסעדה ניזון על השילוב שבין האוכל היפני המדויק וטעמי האוכל הפרואני. טכניקות בישול יפניות וטעמים פרואניים הם בהחלט שילוב שהרגיש לי ששווה לטעום. הגעתי לארוחת ערב בלימה ניפו.

יום שישי בצהריים. היינו ארבעה: אני, הבן החייל שלי, אח שלי, והאחיין המתוק שלי. ארבעה אנשים, ארבעה גילאים שונים, כל אחד אוכל סגנון אחר. ילד בן 3.5 לא אוכל כמו חייל שלא אוכל כמו שני מבוגרים, שגם הם לא ממש בעלי טעם זהה. לא פשוט למצוא מסעדה שבה כל אחד יכול להרכיב לעצמו את המנה שלו, לבחור את הלחם שבה היא תגיע, להחליט עם איזה רטבים היא תצא, ובעצם - לבנות לעצמו את המנה בדיוק לפי הטעם שהוא אוהב.

אני אוהבת קציצות. מאד מאד אוהבת קציצות. ויש לי בעיה: הבת שלי לא אוכלת כמעט ירקות. לפעמים אני מנסה להכין כל מיני דברים שאפשר לגוון אותם בירקות, כדי שיכנסו לה קצת ויטמינים חיוניים לגוף. ככה המצאתי את הקציצות האלו. פשוט לקחתי את מתכון הקציצות הרגיל שלי, ושדרגתי אותו. הקציצות טעימות להפליא, רכות ועושות שמח בלב. וכמו תמיד אצלי: המתכון גם קל להכנה. צ'יק צ'ק ויש ארוחת צהריים. אלו קציצות בשר מטוגנות, שאני מכינה אותן לפעמים עם עוף, לפעמים עם הודו, ולפעמים עם בקר. לפי החשק ולפי מה שיש בבית. אז הנה, המתכון לקציצות שתמיד מצליחות, ובתיאבון :)

זו ללא ספק הייתה השקה מרגשת. ישבתי ולא האמנתי. בתוך מסעדת "התרנגול הכחול" דלק מנגל, עליו הונחו מיני בשרים, ירקות ואפילו בצקים, ולא יצא עשן! הסתכלתי שוב, לראות שלא עושים לי איזה תרגיל עם שואב עשן נסתר :) אבל לא. זו בשורה מדהימה, ונו, אתם יודעים: אני אוהבת בשורות, אוהבת מכשירים שקשורים לבישול ולמטבח בכלל, ואוהבת לחגוג עם בשר טוב. כן, גם על האש. אז איפה הבעיה? תקני פחמים, שונית, תדליקי מנגל, ויאללה, תתעשני. תנפנפי את עצמך למוות, תזיעי, תתבאסי, תקטרי, תאכלי. תחזרי הביתה עם ריח של עשן, עם טעם של עשן, ועם איכס בנשימה. תבטיחי לעצמך שזו הפעם האחרונה. "כי מנגל זה לא בשבילי". 'צטערת, זו הסיבה שאני לא אוהבת פיקניקים. לא בשבילי לברוח מהעשן, ולאכול טעם של עשן. וכן, יש לו טעם. והוא הורס לי את הטעם של האנטריקוט. אז מעכשיו מנגל זה כבר כן בשבילי! ממש אפילו!

על הבשר המשובח מהקומה הראשונה של מסעדת אנגוס , כבר סיפרתי  בפוסט הקודם. עכשיו הגיע הזמן לבדוק האם הבשר המשובח, האדום והיפה הזה, עובר גם טיפול נכון מבחינת צלייה וטעמים. עלינו למעלה, חבורת בלוגרים קרניבורים, לקומה השנייה, קומת המסעדה של "אנגוס" . את פנינו קיבל השף נבות שלח , שאחראי לתפריט הבשרים המחודש של אנגוס:

את הפוסט על מסעדת  אנגוס  החיפאית, שבה הוזמנתי לבקר, אני אחלק לשני חלקים. לא כי יש לי זמן מיותר, אלא פשוט כי המסעדה הזו מחולקת לשני חלקים, ולכל חלק בה מגיע את הכבוד הממש ראוי לו. אבל ממש. ראוי, ראוי, ראוי! אני אתחיל עם הקומה הראשונה. הקומה הראשונה היא קומה שכולה גן עדן לחובבי בשר. על משפחת דבאח שמעתם? אין חובב בשר, לפחות בצפון, שלא שמע על הבשר של משפחת דבאח. הבשר המשובח מגיע מהעדר הפרטי של המשפחה שמגדלת בשר בגליל כבר יותר מ-60 שנה. נתחי הבשר באנגוס הם מהמובחרים שבנתחים. כמו תמיד, אני אתן לתמונות לדבר, הן עושות את זה לפעמים הרבה יותר טוב ממני. זו הכלה, ולכם רק נשאר להחליט עם איזה חלק שלה אתם הולכים לחופה(-:

כל מילה שמתחילה עם "מיט", כבר עושה לי חשק לבדוק מה מסתתר מאחוריה. ברור, יש גם יוצאים מהכלל. כמו למשל, מיט רומני. הוא לא עושה לי את זה(-: אבל... מסעדה שמתחילה ב"מיט", עושה לי את זה ביג טיים, לפחות ברמת גירוי החושים. הוזמנתי לטעום מהמנות של מסעדת "מיטבול" בראשל"צ, וחזרתי כדי לספר לכם עוד קצת על "מיט", אותו מיט שאני כ"כ מחבבת. meat (-:

בשר. יש הרבה מסעדות שמגישות בשר. יש מעט מסעדות שעושות את זה טוב, ממש טוב. הוזמנתי למסעדת "עב בשר" שברמת החייל. השם נשמע מבטיח. עכשיו, נשאר לי רק לבדוק אם גם המנות מקיימות את ההבטחה(-: עב בשר היא מסעדת בשרים ישראלית, והסניף התל אביבי הוא השני והחדש,  כשאחיו הבוגר ממוקם בנתניה. הבעלים של המסעדה, אילן עובד, הוא קיבוצניק לשעבר, והאווירה במסעדה בהחלט נותנת תחושה של רטרו עדכני עם ניחוח של ארץ ישראל היפה "של פעם":

בשר. נו, אתם יודעים. אני אוהבת בשר. מאד. סוג של קרניבורית, שיכולה לחסל סטייקים מעולים,  אחד אחרי השני,  כאילו אין מחר. יש בשר "רגיל", יש בשר "טוב", ויש בשר "מעולה". כשהוא מעולה, הוא גם שווה, משובח, מענג וטעים בטירוף. כשהוא כזה, כל ביס ממנו יכול להשאיר אותי עם עונג מושלם לשבוע לפחות. עד העונג הבא. כשהקצב שלך הוא גם שף, והבשר מיושן ועשוי הכי טוב, זה אפילו נפלא יותר. כשהוזמנתי למעדנייה של פיטר הומל, לא תיארתי לעצמי שזו תהיה מעדנייה שמהרגע שאצא ממנה, ארצה לחזור אליה שוב. ושוב. אין יום מאז שהייתי שם, שאני לא חושבת על אותם נתחים שהקצב-השף-האוסטרי הכין לנו, ובפי לא עולה געגוע:

ירושלים.  יצא לי לבלות בה לא מעט לאחרונה. עיר שכמעט תמיד נעים לי לחזור אליה, לא משנה באיזו קונסטלציה(-: בפוסט הקודם סיפרתי על  הסיור המקסים שעשינו בשוק מחנה יהודה עם טלי פרידמן . הבטחתי המשך, והנה, הוא פה(-: מיד אחרי הסיור בשוק, עלינו לסטודיו של טלי, סטודיו שבו היא מעבירה סדנאות שף ליחידים, לזוגות או לקבוצות.

החלטתי שבא לי יום כיף בירושלים . יום כיף בירושלים הוא מבחינתי ריחות חדשים, טעמים חדשים, אנשים חדשים, ואוכל משובח, ברור (-: התחלתי לחבר אחד ועוד אחד, עד שהגעתי למסקנה: יום כיף קולינארי בלי שוק מחנה יהודה הוא לא "יום כיף" אמיתי. אספתי חבורה מצוינת של בלוגרים מתחום הקולינריה, ונסענו לירושלים, ליום כיף אמיתי, מהבוקר עד הלילה. לא רציתי "סתם להסתובב" בשוק. חיפשתי סיור מודרך ברמה הכי גבוהה שיש לשוק להציע.   קיבלתי המלצות מפה ומשם, ואחרי בדיקה הגעתי למסקנה: טלי פרידמן.  היא, האחת והיחידה, מלכת השוק הצבעוני הזה, היא זו שבחרתי לטייל איתה במחנה יהודה, ביום הכיף שלי (-:   האתר של  טלי פרידמן (האטליה)   נכנסנו לשוק מכיוון "ארומה", שם חיכתה לנו טלי, ובחיוך מזמין קירבה אותנו אליה, שנוכל להקשיב. אנחנו? להקשיב? לא באנו לאכול??? (-:

על מסעדת הפורטרהאוס כבר כתבתי בעבר , כשהוזמנתי לסדנת בשר מעולה, שבה למדנו את תורת הבשר, קנייתו, סוגיו ודרכי הכנתו, מכל כיוון וזווית אפשריים. את הסדנה העביר השף יוסי אסרף, שהוא גם הבעלים של המסעדה, שלמד בקורדון בלו, והתמחה בבשר. הפעם הוזמנו שוב למסעדת הפורטרהאוס, לרגל חמש שנים לפתיחת המסעדה, שהשיקה לרגל האירוע "תפריט יום הולדת" מענג ושווה במיוחד. בניגוד לארוחות בלוגרים אחרות, הפעם הזמינו אותנו לארוחה זוגית, כדי לחוות את הארוחה הזוגית כפי שהיא מוגשת בארוחת היומולדת. "ארוחת יום הולדת" כוללת 2 כוסות יין, לחם הבית ומטבלים, מנה זוגית אחת לבחירה מהתפריט, 2 קפה וקינוח זוגי, והכל במחיר מצויין של 280 שקלים לזוג. (הארוחה המיוחדת מוגשת בימים א-ד ובמוצאי שבת החל מהשעה שש בערב). פתחנו עם יין לבן מעולה, BERGSIG GEWÜRZTRAMINER, שמיוצר בדרום אפריקה. המשכנו עם הלחם והמטבלים, כשממרח פטה הכבד עם הפיסטוקים הורס אותי כל פעם מחדש. בכלל, כבד הוא אחד מהפייבוריטים שלי, ופטה כבד בכלל: קיבלנו לטעימה שתי מנות ראשונות חדשות מהתפריט (לא כלולות בעסקית!) הראשונה, קריספי אספרגוס, אספרגוס בצי

אני מודה, אני לא אוהבת את "טקס המנגל". כן, המנהג הכ"כ ישראלי הזה לא הצליח להתחבב עלי. אולי זה בגלל שאני לא אוהבת "בערך". בכל דבר אני שואפת ל"מושלם", על אחת כמה וכמה כשזה נוגע למזון שנכנס לי לפה. כשאני אוכלת בשר, הוא צריך להיות מדוייק, ורק אז אני באמת יכולה להנות ממנו. כשהוזמנתי לערב שכולו בשר, לא היתה מאושרת ממני. ידעתי שהולך להיות ערב נא(ה) ועסיסי במיוחד: סדנת הבשר נערכה במסעדת ה"פורטרהאוס" בתל מונד: המסעדה בבעלותו של השף יוסי אסרף, בוגר הקורדון בלו בפאריס, והוא גם העביר לנו את הסדנה הטעימה והמעניינת הזו:     פתחנו את הערב עם מנות ראשונות מצויינות. לחם הבית הגיע עם כדור של פטה כבד מעולה עם פיסטוקים, איולי פלפלים, וקונפי שום עם זיתים(אני לא אוכלת שום טרי, אני יכולה רק להניח לפי כל הערב שגם הוא היה טעים):   קרפצ'יו הבקר הגיע עם עלי ארוגולה טריים, פרמז'אנו, חומץ בלסמי ושמן זית, ואני, חובבת קרפצ'יו שכמותי, התענגתי עליו:     הנקניקיה האיטלקית הגיעה עם זרעי שומר ויין אדום עם פלפל חריף, והיתה מצויינת. ההגשה של