תמונות מהחיים הטובים

הגן הבוטני בירושלים הוא אחד המקומות ששווה לבקר בהם. הוא ירוק, הוא יפה, הוא בעיר הכי מרגשת בארץ, והוא מרחיב את הלב. תוסיפו לזה תערוכה מקסימה עם פעילות לילדים, וקיבלתם את האטרקציה הכי מרגשת לקיץ. הכי כיף בעיניי לשלב יום טיול בירושלים, ולקראת אחה"צ, בשעות הנעימות, ללכת עם הילדים לתערוכת "פליימוביל מסביב לעולם", שמתארחת בגן הבוטני האוניברסיטאי בגבעת רם ירושלים. זה מה שעשינו הקיץ עם האחיינים שלי, כי הילדים שלי כבר לא בגיל הנכון, והילדים של האחים שלי ממש כן :)

ירושלים . עיר נפלאה, מעניינת, מיוחדת, מלאה בכל טוב, באנשים רבים עם דתות שונות, השקפות שונות, ומגוון של כל הדברים הכי טובים שיש: הנוף הכי יפה, השוק הכי מוצלח,  חושבים על חופשה בירושלים? ריכזנו עבורכם כמה מקומות שיעזרו לכם לצלוח את החופשה בכיף, עם הוצאות סבירות למלון במיקום מרכזי, עם האטרקציות הנפלאות שיש לעיר להציע, ועם אוכל טוב, מסעדות כשרות וגם כאלו שלא, ובית קפה שלא תרצו להפסיד.

דולפין ים הירושלמית היא מסעדה עם היסטוריה. לא כל מסעדה מחזיקה 50 שנה, בטח ובטח לא בירושלים, ועוד יותר כשהיא מסעדה לא כשרה. הרבה טלטלות עברו על דולפין ים. המסעדה פתחה את שעריה לראשונה בשנת 1967, עם שחרור העיר, והייתה למסעדה הישראלית הראשונה שנפתחה בירושלים המזרחית, ברחוב סלאח א-דין. עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, לדולפין ים לא הייתה ברירה: היא סגרה את שעריה במזרח העיר, ועברה לת"א עד לתחילת שנות האלפיים, אז חזרה לבירה, ומאז ועד היום מסעדת דולפין ים שוכנת במרכז העיר ירושלים. 50 שנה, יובל, או חצי מאה - דולפין ים שרדה כל טלטלה, כי הרי ככה זה בים, הטלטלות הן עניין שבשיגרה, ולומדים לחיות איתן.

הביקור האחרון בירושלים הפתיע אותי. בחשיבה שלי, עישון בשרים זה טרנד מאד "תל אביבי" שכזה, מאד יאפי, ששייך לז'אנר מסויים. כששמעתי על מסעדת בשרים מעושנים במרכז ירושלים, קצת הופתעתי. "את חייבת ללכת לטעום", אמרו לי. "זו מסעדת בשרים חדשה, עם מעשנת העץ הראשונה בירושלים".

ב מסעדת מדיטה ביקרתי בעבר. זכרתי אותה כמסעדה נהדרת, עם מנות מושקעות וטעימות, וסימון של "למסעדה הזו אחזור מתישהו". בביקורי האחרון בירושלים, חזרתי. קיוויתי שהחוויה תישאר דומה, ושלא אצטרך לחזור עם "הצליח להם פעם אחת". ולא, אני לא כותבת את זה סתם. כבר קרה שהגעתי למסעדה שנהנתי בה בפעם הראשונה, ובפעם השנייה איכזבה. אז איך הייתה החוויה השניה במדיטה?

יש בתי מלון, שברגע שאני נכנסת אליהם, אני גם לא רוצה לעזוב. בתי מלון כאלו, שהקסם שורה בהם. וילה בראון, מלון בוטיק חדש בירושלים, הוא מקום שכזה. קסם בכל פינה. הגעתי לירושלים בבוקר נעים. המלון ממוקם ברחוב הנביאים 54, בשכונה ציורית ואותנטית השוכנת בלב הקוסמופוליטי של ירושלים, בין בתי הקפה, המוזיאונים והמסעדות של מרכז העיר ובמרחק 5 דקות הליכה מהעיר העתיקה. לרגע חששתי מהסביבה ההומה של רחוב עמוס בכלי רכב ותנועה, ובצעדים מהוססים נכנסתי בשערי המלון. ברשותכם, אקרא לו "הווילה", שהרי הוא שוכן בווילה פרטית שנבנתה בסוף המאה ה- 19, בתקופה העות'ומנית, עבור משפחתו של רופא יהודי עשיר, ושימשה בשעתה כמקום מפגש של האליטה החברתית הירושלמית.

השף קובי קטני ואשתו מאיה הם זוג צעיר שחזר לא מזמן מאוסטרליה.  קובי, השף והבעלים, עבד באוסטרליה במסעדות במלבורן, שם התגוררו בני הזוג 12 שנה. כשחזרו לארץ, קובי ומאיה החליטו לפתוח מסעדה בעיר הולדתו של קובי - ירושלים.  מאיפה הגיע השם "מובידה"? מובידה מדרילניה (La Movida Madrilena) היא תנועה תרבותית-חברתית נהנתנית, שפרחה במדריד לאחר מות פרנקו. המוטו של התנועה היה: חירות, נהנתנות, דמוקרטיה ואהבה. ממש אידיליה :)

לפני קצת יותר משבוע התקיימה תחרות טרהוינו במלון קראון פלאז'ה בירושלים. עד לשנה זו, לא ניתנה האפשרות לאף אחד "מבחוץ", להיכנס למתחם השיפוט. השנה, לשמחתי, אושרו קומץ מצומצם של עיתונאים ובלוגרים מענף הקולינריה להיכנס ולראות את השיפוט, ואני הייתי בין המאושרים שזכו להשתתף בחוויה הכ"כ מיוחדת הזו:

ירושלים. עיר ש(כמעט)תמיד כיף לחזור אליה. יש בה הכל מהכל, גם באגף הקולינאריה. הביקור הקודם שלי במסעדת "ערבסק" במלון אמריקו קולוני היה נפלא, טעים ונעים. אם בא לכם להיזכר, אז הנה, כאן . אחרי חוויה כמו זו של הפעם הקודמת, שהזמינו אותי שוב לבקר בבר הקיץ של אמריקן קולוני, כמובן שלא יכולתי לסרב. "ברור", אמרתי :) ושוב, אין מקום לטעויות. נכון, האוכל לא זול, אבל הוא טוב. ממש טוב. והכי חשוב, תמיד אפשר לאכול שם דברים מקוריים או כאלו שאין בשגרת היום יום שלי. הפעם אכלתי טחול ומוח. מעניין כמה אינטיליגנציה הייתה במוח הזה :) קבלו אותו, המוח הראשון שטעמתי בחיי, והוא היה טעים. כן, זה מוזר קונספטואלית לאכול מוח, אבל התמודדתי בכבוד :) מוח טלה מטוגן בפירורי לחם: 95 ש"ח

תכשיטים. מי לא אוהבת תכשיטים? אבל... יש תכשיטים, ויש תכשיטים. בסיור בירושלים הגענו למקום שהוא כולו תכשיט אחד גדול. YVEL כשתגיעו לירושלים, אל תוותרו על ביקור במקום המקסים הזה. מה יש שם, ב-YVEL, שהופך את המקום לכ"כ מיוחד? ודם כל, ולפני הכל, האנשים, הפנינים, והאנשים שהם פנינים בפני עצמם:

    אני מתחילה את הפוסט הזה במשפט: תודה להוריי על ילדות "נורמלית". בסיור האחרון בירושלים היה מקום אחד, וכמה רגעים, שהעבירו בי צמרמורת. המקום הזה, הבית של סוזן , נחרט בי לעולם.  מקום שכולו אהבה. הנערים האלו, שאסור היה לי לצלם, אבל רק רציתי לחבק, השאירו בי צמרמורת, עצב, כאב, וגאווה. ברגעים כאלו הייתי רוצה שיהיו לי מיליון דולר, שאוכל לחלק לכל אחד מהנערים והנערות שראיתי שם, בבית של סוזן, כדי ליצור עבורם התחלה טובה לחיים הקשים שלהם. הבית של סוזן הוא לא באמת בית, לא ישנים שם,  אבל עבור הנערים שנמצאים שם, הוא הכי בית בעולם. רובם באים מבתים הרוסים, מהמקומות הנמוכים של פשיעה, סמים, רקע של הזנחה ואלימות. הבית של סוזן, גם אם הוא לא מקום מגורים, נותן להם תקווה. בשבילם הוא האפשרות האחרונה לשיקום, להתחלה של חיים חדשים, בתקווה לחיים טובים יותר. הבית של סוזן מעסיק בני נוער בסיכון. נערים ונערות, בגילאי 15-20, עם רקע קשה של אלימות והזנחה, חלקם רגע לפני כניסה לכלא,  מצליחים להשתקם במפעל הייחודי על ידי יצירת תכשיטים וחפצי אומנות מזכוכית.

תנו לי פוקצ'ה חמה, מטבלים "שווים", ארוחת בוקר מקורית, סלטים טריים, מחירים הוגנים, ואני מאושרת.  מצאתי עוד מקום כזה.  שוב בעיר שמסתמנת כיעד הקולינארי החביב עלי, ירושלים. הוזמנתי ליום של סיור בירושלים. יום ארוך, טעים וחווייתי.  כמו שאני אוהבת(-: את הבוקר פתחנו בארוחת בוקר מפתיעה.  הכל היה כל כך כמו שאני אוהבת, שכל כך חייכתי, עד שכל כך לא התחשק לי להמשיך את הסיור(-:  קפה לרנר. מקום שווה במיוחד לאלו שמחפשים בית קפה כיפי במיוחד. ככה הוא נראה מבפנים. חכו, תכף תראו את החוץ(-: 

את היום הקולינארי בירושלים פתחנו  בשוק מחנה יהודה , המשכנו  לסדנת שף ב"האטליה" ,  עצרנו להפסקת קפה ועוגה ב"לבן" , ואחרי יום כ"כ צבעוני, הגיע הזמן לסיים ב "אדום" . נו, אדום, אתם יודעים, הצבע החביב עלי ((-:  מסעדת "אדום" ממוקמת ב"כיכר החתולות", ו שוכנת ב חצר פיינגולד הירושלמית , שהוקמה במאה ה-19 והייתה לאחת השכונות הראשונות מחוץ לחומות העיר העתיקה. חצר האבן הפסטורלית נחבאת מעין אדם ומשאון המדרחוב ההומה, ובחלל הפנימי של המסעדה בר עשיר ותוסס המתאים גם לבילוי לילי:

צבעים. ממש יפה לקשט איתם את הבית. ומה עם המטבח? גם הוא צריך קצת אופנה וצבע (-: בסיור הקולינארי שערכנו בירושלים, אחרי הסיור בשוק מחנה יהודה  , והארוחה המקסימה  אצל טלי פרידמן ב"האטליה" שלה , היינו חייבים הפסקת קפה. הגענו לסינמטק, למסעדת "לבן" , שם התיישבנו ל"מנוחת לוחמי הקולינאריה" (-:

ירושלים.  יצא לי לבלות בה לא מעט לאחרונה. עיר שכמעט תמיד נעים לי לחזור אליה, לא משנה באיזו קונסטלציה(-: בפוסט הקודם סיפרתי על  הסיור המקסים שעשינו בשוק מחנה יהודה עם טלי פרידמן . הבטחתי המשך, והנה, הוא פה(-: מיד אחרי הסיור בשוק, עלינו לסטודיו של טלי, סטודיו שבו היא מעבירה סדנאות שף ליחידים, לזוגות או לקבוצות.

לרגל ציון שש שנים לפתיחתה של מסעדת  "קולוני"  הירושלמית, יזם  מיכאל כץ , השף הראשי של  "קבוצת אדום" , סדרה מיוחדת בת שש ארוחות בשם  "במה לשף הצעיר" . במסגרת הפרויקט, שהתנהל על פני שישה חודשים, התארח במטבח המסעדה מדי חודש שף צעיר ומוכשר שעדיין לא נחשף לקהלים רבים והכין ארוחה חד-פעמית המביאה לידי ביטוי את יכולותיו. הפרויקט המקסים הזה כלל מגוון רחב של סגנונות וטעמים, החל מארוחות מסורתיות (גלילית בדואית וערבית ירושלמית), דרך השפעות צרפתיות קלאסיות עם קריצות עכשוויות, ועד לשימוש בטכניקות מהמטבח המולקולרי.  הפרויקט נפתח בארוחות של השפים אוראל קמחי, יום טוב לוי, אריאלה ברפמן,  רמזי אבו אלהווא ואחמד עוקלה. הוזמנתי לארוחה השישית והאחרונה בסדרה, שהתקיימה ביום שני, 30 באפריל: על הארוחה המסכמת הופקדה  השפית מורן רוטמן  (קייטרינג Rotman אומנות קולינרית), שבישלה ארוחה בהשראה הולנדית לרגל יום המלכה ההולנדי החל ביום זה: שפית מורן רוטמן היא בוגרת בית הספר הגבוה לקולינריה - "בישולים", עבדה במסעדות מסה, פרי מגדים, פנגיאה וביסט

כשהייתי ילדה, הייתי תחת הקונספט של "טום בוי". שיחקתי כדורגל עם הבנים, "סטנגה" עם החברים בשכונה, התעניינתי במכוניות, ולא הבנתי למה החברות שלי מתהדרות בשמלות, מתעסקות בליפסטיק, ומתחפשות בפורים למלכת אסתר. אני, לדוגמא, בחרתי להתחפש לרובין הוד, או לאינדיאני. ביקור אחד במלון בירושלים, עם ארוחה מלכותית, עזר לי להבין את הסיבה שכולן רוצות להיות נסיכות. עכשיו גם אני רוצה, אחרי ביקור בממלכה ירושלמית (-: מלון "אמריקן קולוני" בירושלים הוא מלון מלכותי שכזה. מין ארמון מפואר, עם המון חדרים, שכל פינה בו מזכירה כמה יופי, היסטוריה וארכיטקטורה יש בעולם הזה. לא סתם הוא נראה ככה. המבנה הראשי של המלון היה במקורו ארמון, שנבנה בידי רבאח אל-חוסייני (בן משפחת חוסייני, מאצולת ירושלים הערבית) עבור ארבע נשותיו.  המלון הוא מהיוקרתיים בארץ ומשרת את אורחיו ברמה הגבוהה ביותר, הוא בנוי בסגנון ערבי אותנטי ומרוהט בהידור רב: את המלון המקסים הזה מקיפים גנים נהדרים. החדרים והשטחים הציבוריים מעוצבים בהידור מזרחי מאופק התואם את רוחו המקורית של המ