דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית מסעדה בתל אביב

קנסאי - אסייאתית נהדרת וכשרה הגיעה לתל אביב, והסושי? תענוג. kansai

  בלב מרכז העסקים התל אביבי ברחוב יגאל אלון, ממוקמת מסעדת קנסאי האסיאתית. באחד מהערבים התיישבנו במסעדה, כשהניחוחות האסייאתים עוררו את בלוטות הטעם שלנו, ונשאבנו לתוך ארוחה בסגנון שאני אוהבת: גיוזה, סלטים אסיאתיים, מוקפצים, ואיך אפשר בלי סושי, שהוא המאכל המושלם בערך. פתחנו עם קוקטייל חביב, שישר זיהיתי שהוא אחד מהקוקטיילים של ספייסהאוס שנמצאים אצלי לפעמים בבית, במיוחד כשאני מארחת ואין לי חשק לשקשק.

Poupée, הבובה הכי יפה בעיר מציגה תפריט קיץ שווה, ובריוש שאסור לוותר עליו.

הבובה הזו שווה שאספר לכם עליה.  היא נפתחה בפברואר, בימים שאף אחד עוד לא האמין שאיזה וירוס ינחת עלינו וישנה את חיינו ב-2020. מקום הבילוי המועדף עלי, המסעדות, נסגרו, ואיתן גם הרבה חלומות של הרבה אנשים. גם אורן אסידו, זוכה משחקי השף (עונה 3), נאלץ לגנוז את החלום החדש שלו, אבל זמנית בלבד. את ימי "סגר הקורונה" בילה אסידו במחשבות על תפריט הקיץ החדש, כשהסגר הכפוי יצר הרבה זמן פנוי לעבודה על תפריט חדש ומשגע.  Poupée, בובה בעברית, היא מסעדה מרתקת.

ג'רדינו בלו. גינה יפה, טעימה, ונעימה. איטליה בצפון ת"א.

זה היה בחג השבועות. החלטתי שהשנה לא בא לי לארח, ולא בא לי להתארח, ובא לי פשוט להנות עם הילדים. חשבתי על מסעדה איטלקית, שהיא הבחירה הכי נכונה לשבועות.  הבן שלי פינטז על רביולי עם שמנת, והבת שלי על פיצה טובה. אני לא ידעתי מה בא לי, החלטתי להגיע, ולזרום עם התפריט.  הזמנתי מקום בג'ורדינו בלו, מסעדה יחסית חדשה שנפתחה בשכונה שאני מכירה היטב, הדר יוסף. הרי גרתי באזור כל חיי עד לנישואיי, בית ספר שלי היה באזור, והקו של נאות אפקה-מעוז אביב-הדר יוסף היה הבית שלי.  מעבר לזה, גם לימדתי שם נהיגה 15 שנים, ומדי פעם הייתי עוצרת שם לפלאפל מהיר. 

יפן ברמת החייל. אמאמה? יאמה סאן!

כמו השף יאמה סאן, מאסטר סושי והשף הבינלאומי של מסעדת TYO המצליחה, אין הרבה בארץ. יאמה סאן זכור לי מהביקור שלי במסעדת TYO, שנמצאת סמוך לכל בו שלום המיתולוגי.  מסעדה יפנית נהדרת, עם אוכל מעולה. אני זוכרת את מבטי ההערצה ששלחתי לעבר יאמה סאן כשהוא עבד והכין את המנות המיוחדות שיוצאות תחת ידיו. 

סלבה וידה, גרסת "מול הים". מיקום חדש וחמים לימים קרים.

את השף יובל פכלר כבר פגשתי שלוש פעמים. פעמיים במשכנה הקודם של מסעדת "סלבה וידה" (‎Salva Vida - מציל חיים), כשהמסעדה תיפקדה כמסעדת פופ אפ בחצר של מלון בראון, ופעם אחת, לאחרונה, כשהגעתי לבדוק מה השתנה במקום החדש והקבוע - מלון 88 שיושב על רח' הירקון, בפינת רחוב גורדון. הערב היה קריר.  הגענו לשולחן שהוזמן עבורנו בסלבה וידה.  חלפנו על פניו של פקיד הקבלה של המלון, שנמצא בכניסה לבר של המסעדה, ותוך שלושה צעדים וחצי כבר תפסנו את מקומנו במרפסת הנעימה והמקורה.  סלבה וידה היא לא מסעדה ענקית. יש לה חלל פנימי נעים ורומנטי לרגעים, ועוד כמה שולחנות בחוץ, ממש על פינת הרחוב. 

מלון שרתון מציג: שבוע קולינרי במסעדת אוליב ליף עם שפים מפרו. חגיגה דרום אמריקאית!

אתמול אכלתי ארוחת ערב מיוחדת. כזו, שלא זוכים לאכול כל יום, מידיהם שך שני שפים שהגיעו מדרום אמריקה, או אם להיות מדויקת יותר - מפרו. יש משהו מאד מרגש בלטעום מאכלים ומנות מתרבויות וממדינות אחרות. אתמול זו הייתה פרו, שבשיתוף פעולה עם מלון שרתון ת"א מביאה את מאכליה אלינו לצלחת, כדי שכולנו נוכל לחגוג את שבוע הקולינריה הפרואנית בארץ.

מסעדה בתנועה - סלבה וידה. מסעדת פופ אפ משכרת!

יש קטע מגניב במסעדות שמתארחות בכל פעם במקום אחר. זה מאפשר לשף לזרום, להתחדש, להתפרע, ולא להתקבע. ככה הרגשתי בביקורי במסעדת "סלבה וידה" (פירוש - מציל חיים), בבעלותו של השף יובל פכלר. ביקרתי במסעדה ביום שבה הייתה ארוחת טעימות. ארוחת טעימות זה קונספט מדליק, בהגדרה. במחיר "פיקס" אפשר להנות ממבחר גדול של מנות, ולשלב מגוון טעמים ומרקמים. המיקום: מלון בראון TLV, בחצר. המקום: אלגנטי וקיצי במיוחד. חצר נעימה, בר מדליק, ואווירה נוחה ולא מחייבת. כמו בכל פופו אפ, יש תאריך סיום: תחילת אוקטובר, ואז למקום הבא. ארוחת הטעימות התקיימה ביום שלישי.

על אוכל סיני, פרץ נוסטלגיה אישי, אגרול ומרק תירס.

הסיפור מתחיל בתל אביב, ברחוב דיזינגוף 115, בשנת 1988. כן, די מזמן. אני, חיילת משוחררת, מתחילה את חיי האזרחיים בעבודה ב"קולור אקספרס", חנות צילום שהייתה צמודה למוסד הכי מוכר שיש בימים ההם, "קפה כסית" המיתולוגי והבוהמייני. כן, גם הגלידריה בדיזינגוף 99 עם הגלידה האמריקאית שהיום פתאום נראית כ"כ זניחה וכ"כ לא טעימה, הייתה אז שיא הקולינריה שלי. היו עוד כמה בסביבה. "מק דיוויד" בימים שלפני המק דונלד'ס והברגר קינג, היה אחת מהבחירות שלי לארוחת צהריים בסביבה. וכמה אהבתי אותו, ואת טבעות הבצל שלו. מקום אחד היה חביב עלי במיוחד לארוחת צהריים בזמן העבודה. מסעדה קטנה וחמודה. אין לי שום מושג איך קראו למסעדה הזו, שישבה בדיוק מתחת לתיאטרון הקאמרי, בימים שמושבו היה בפסאז' הוד שברחוב דיזנגוף פינת פרישמן‏. היא הייתה מסעדה סינית קטנטנה, בימים שבהם המסעדות הסיניות התחילו לפרוח בארץ, ובתל אביב בפרט. את הטרנד של השנים ההם, טרנד האגרול ומרק התירס, אני לא יכולה לשכוח. ימי הזוהר של הסיניות היו הימים של יאן יאנג של אהרוני. כאחד שפרץ דרך לאוכל האסיאתי להש

ערבי שני בטפאו- מהים אל הצלחת!

טפאו אהובתי מתחדשת בימי שני עם קונספט חדש, מדליק וטעים: מהים אל הצלחת :) מסעדת הטאפאס-בר TAPEO משיקה ערבי סביצ'ה ספיישל שיתקיימו מדי יום שני בת"א, החל מהשעה 18.00 ועד לשעות הקטנות של הלילה. בימי שני ירכיב השף אבי כהן את המנות המיוחדות, הספיישל'ס של ימי שני, בעמדת הבר.

פוסט איטליה, או פוסט טראומה. מזל שיש מסעדה איטלקית טובה גם פה :)

הכי טבעי שאם חזרתי לפני יומיים מאיטליה, והיה נפלא ומקסים בשני אזורים משופעים באוכל איטלקי משובח, אמיליה-רומנה וטוסקנה, כל מה שישאר לי זה הגעגוע. אך טבעי שהפוסט הראשון שאני מעלה אחרי חזרתי הוא פוסט איטלקי, של מסעדה איטלקית, אבל הפעם, בישראל.

קוצ'ינה תמר. אוכל איטלקי, מרענן ואנושי.

אני נמנית על חובבי האוכל האיטלקי. מבחינתי, לחיות על מטבח איטלקי זה אידיאלי, ואפילו משובב נפש. במטבח האיטלקי יש כמעט את כל מה שאני אוהבת: פסטות, שמנת, שמן זית, הרבה שום, ירקות, וגם בשר. יינות טובים, קינוחים מרגשים, והרבה גבינות שוות. ופיצות, איך שכחתי את הפיצות :) תנו לי פרמג'ן מהבוקר עד הלילה, ואני מסודרת. ומוצרלה. ומסקרפונה. כן, כן, אני ואוכל איטלקי זה סיפור אהבה.