תמונות מהחיים הטובים

יום שישי בצהריים. היינו ארבעה: אני, הבן החייל שלי, אח שלי, והאחיין המתוק שלי. ארבעה אנשים, ארבעה גילאים שונים, כל אחד אוכל סגנון אחר. ילד בן 3.5 לא אוכל כמו חייל שלא אוכל כמו שני מבוגרים, שגם הם לא ממש בעלי טעם זהה. לא פשוט למצוא מסעדה שבה כל אחד יכול להרכיב לעצמו את המנה שלו, לבחור את הלחם שבה היא תגיע, להחליט עם איזה רטבים היא תצא, ובעצם - לבנות לעצמו את המנה בדיוק לפי הטעם שהוא אוהב.

כולם יודעים שאני קרניבורית לא קטנה.  בשר טוב, מבחינתי, הוא אושר גדול. תנו לי ביס מפילה משובח, מאנטריקוט מדיום, או מסינטה מעולה, ואני בהיי. את שני השפים הצעירים, שף נדב נצר ושף אלעד לוי, יצא לי להכיר בדיוק באותו מקום, רק בשם מסעדה אחר, "שיין אנד שארפ" . מהיום אמרו: מיט קיטשן.   מסעדת הבשרים בין הטובות בעיר, ובטוח שזו מסעדת הבשרים הכשרה הכי טובה בת"א. 

יש איזה קסם כשמסתכלים על הסטייק לפני שהוא הופך לסטייק. לפחות בעיניי. כן, אני יודעת, תכף יתנפלו עלי כמה טבעונים שיצעקו את המנטרה שלהם בקול גדול, אבל מבחינתי, בשר טוב הוא תזונה בריאה במיוחד, עמוסת חלבונים, נטולת פחמימות, והכי חשוב, טעימה. ומי שלא מסוגל - חבל.