דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית מסעדת שף

ביץ' קלאב, מסעדת שף חיפאית עם השקיעה הכי יפה שיש.

בדיוק כשהתחלתי לחשוב שאנחנו חוזרים לשגרה, שאנשים שוב יושבים שמחים במסעדות, והקורונה מאחורינו, סוף סוף יצאתי לקצת חופש בעיר שאני מאד אוהבת, חיפה. חזרתי משלושה ימים בעיר לתוך מציאות שאף אחד מאיתנו לא דמיין, ושלא עליה חלמתי.

Poupée, הבובה הכי יפה בעיר מציגה תפריט קיץ שווה, ובריוש שאסור לוותר עליו.

הבובה הזו שווה שאספר לכם עליה.  היא נפתחה בפברואר, בימים שאף אחד עוד לא האמין שאיזה וירוס ינחת עלינו וישנה את חיינו ב-2020. מקום הבילוי המועדף עלי, המסעדות, נסגרו, ואיתן גם הרבה חלומות של הרבה אנשים. גם אורן אסידו, זוכה משחקי השף (עונה 3), נאלץ לגנוז את החלום החדש שלו, אבל זמנית בלבד. את ימי "סגר הקורונה" בילה אסידו במחשבות על תפריט הקיץ החדש, כשהסגר הכפוי יצר הרבה זמן פנוי לעבודה על תפריט חדש ומשגע.  Poupée, בובה בעברית, היא מסעדה מרתקת.

מסעדת מדיטה, מסעדת שף ירושלמית כשרה. האם עמדה בציפיות?

ב מסעדת מדיטה ביקרתי בעבר. זכרתי אותה כמסעדה נהדרת, עם מנות מושקעות וטעימות, וסימון של "למסעדה הזו אחזור מתישהו". בביקורי האחרון בירושלים, חזרתי. קיוויתי שהחוויה תישאר דומה, ושלא אצטרך לחזור עם "הצליח להם פעם אחת". ולא, אני לא כותבת את זה סתם. כבר קרה שהגעתי למסעדה שנהנתי בה בפעם הראשונה, ובפעם השנייה איכזבה. אז איך הייתה החוויה השניה במדיטה?

פוסט פרידה משף מוכשר.

את הפוסט הזה אני מקדישה לשף מוכשר מאד, שעושה אוכל טעים מאד, ושהרים מסעדה לתפארת. כשאנחנו מדברים על "אוכל ערבי", אנחנו מייד נוטים לחשוב על כיוון של חומוס, שיפודים, פיתות, ממולאים, כנאפה. בשנים האחרונות המטבח הערבי בארץ הפך להיות מתוחכם יותר, מקצועי יותר, ויש מספר שפים ערבים שלקחו את המטבח הערבי לקצה, ולקונספט קולינרי מפואר ומעניין. 

מאצויה. מסעדה יפנית מאצוינת :)

לאחרונה הוזמנתי לארוחת ערב במסעדה יפנית.  "זה באזור הבורסה", היא אמרה. אז נסעתי. אני, שמכירה את הבורסה בשעות היום ועם אפס סיכוי לחניה בפחות מ-1000 ש"ח ליום (נו, הבנתם), הופתעתי לגלות שיש לי ברחוב סמוך למסעדה המון מקום לחנות בו. כבר יתרון גדול.  מסעדת  מאצויה נמצאת על כביש ראשי, ברחוב מנחם בגין, ממש ממול מלון לאונרדו סיטי טאוור.  באתי בלי ציפיות. יש המון מסעדות אסיאתיות לאחרונה, מעטות מהן טובות ממש. חוצמזה, תמיד עדיף לבוא עם ציפיות נמוכות, ככה אין אכזבות.

מסעדת כרמים. התרחקתי מהמרכז, מצאתי פנינה.

לפני כשבועיים היו לי כמה סידורים בחלקה הקצת יותר דרומי של הארץ. על הדרך נפגשתי עם חברה שגרה לא רחוק ממסעדת "כרמים" במושב סגולה , שנמצא בין קרית מלאכי לקרית גת, לבאים מצפון. עליתי על כביש 6, ותוך כ-45 דקות הגעתי לכניסה למושב סגולה, למסעדת כרמים של השף סהר רפאל. קיוויתי שהמסעדה שמרה על יציבות.  יצא לי לאכול בה לפני כמה שנים, והיה מעולה. בעיניי, היא שייכת לז'אנר המסעדות שרוצים לחזור אליהן. מסעדת שף שווה, כך זכרתי אותה. נסעתי עם חשש. לא מעט יוצא שמסעדה שנהנתי בה, וחזרתי אליה אחרי תקופה - מרגישה לי בסטטוס "עייפות החומר". המנות כבר לא מושקעות, הטעמים כבר לא חדים, והשירות לא כשהיה.

סלבה וידה, גרסת "מול הים". מיקום חדש וחמים לימים קרים.

את השף יובל פכלר כבר פגשתי שלוש פעמים. פעמיים במשכנה הקודם של מסעדת "סלבה וידה" (‎Salva Vida - מציל חיים), כשהמסעדה תיפקדה כמסעדת פופ אפ בחצר של מלון בראון, ופעם אחת, לאחרונה, כשהגעתי לבדוק מה השתנה במקום החדש והקבוע - מלון 88 שיושב על רח' הירקון, בפינת רחוב גורדון. הערב היה קריר.  הגענו לשולחן שהוזמן עבורנו בסלבה וידה.  חלפנו על פניו של פקיד הקבלה של המלון, שנמצא בכניסה לבר של המסעדה, ותוך שלושה צעדים וחצי כבר תפסנו את מקומנו במרפסת הנעימה והמקורה.  סלבה וידה היא לא מסעדה ענקית. יש לה חלל פנימי נעים ורומנטי לרגעים, ועוד כמה שולחנות בחוץ, ממש על פינת הרחוב. 

יפני, פרואני, צרפתי ובריטי נפגשים בישראל. לימה ניפו - קיבוץ גלויות בסטייל.

הסיפור של מסעדת לימה ניפו מתחיל לפני יותר מ-100 שנים. בשנת 1889, כ-7,000 עובדים יפניים הגיעו לפרו עם חוזי עבודה למספר שנים. עם סיום חוזי העבודה, עובדים יפנים רבים החליטו להישאר בפרו. הקהילה היפנית בלימה יצרה תרבות קולינרית חדשה, הנייקי (Nikkei), המשלבת בין המטבח הפרואני ליפני. בהשראת המטבח המשולב, נפתחה מסעדת לימה ניפו ביפו, כשתפריט המסעדה ניזון על השילוב שבין האוכל היפני המדויק וטעמי האוכל הפרואני. טכניקות בישול יפניות וטעמים פרואניים הם בהחלט שילוב שהרגיש לי ששווה לטעום. הגעתי לארוחת ערב בלימה ניפו.

מלון שרתון מציג: שבוע קולינרי במסעדת אוליב ליף עם שפים מפרו. חגיגה דרום אמריקאית!

אתמול אכלתי ארוחת ערב מיוחדת. כזו, שלא זוכים לאכול כל יום, מידיהם שך שני שפים שהגיעו מדרום אמריקה, או אם להיות מדויקת יותר - מפרו. יש משהו מאד מרגש בלטעום מאכלים ומנות מתרבויות וממדינות אחרות. אתמול זו הייתה פרו, שבשיתוף פעולה עם מלון שרתון ת"א מביאה את מאכליה אלינו לצלחת, כדי שכולנו נוכל לחגוג את שבוע הקולינריה הפרואנית בארץ.

מסעדה בתנועה - סלבה וידה. מסעדת פופ אפ משכרת!

יש קטע מגניב במסעדות שמתארחות בכל פעם במקום אחר. זה מאפשר לשף לזרום, להתחדש, להתפרע, ולא להתקבע. ככה הרגשתי בביקורי במסעדת "סלבה וידה" (פירוש - מציל חיים), בבעלותו של השף יובל פכלר. ביקרתי במסעדה ביום שבה הייתה ארוחת טעימות. ארוחת טעימות זה קונספט מדליק, בהגדרה. במחיר "פיקס" אפשר להנות ממבחר גדול של מנות, ולשלב מגוון טעמים ומרקמים. המיקום: מלון בראון TLV, בחצר. המקום: אלגנטי וקיצי במיוחד. חצר נעימה, בר מדליק, ואווירה נוחה ולא מחייבת. כמו בכל פופו אפ, יש תאריך סיום: תחילת אוקטובר, ואז למקום הבא. ארוחת הטעימות התקיימה ביום שלישי.

הלנה בנמל קיסריה - 4 ראשונות, קינוח אחד, מס מעצבן, ונוף שאין לו תחליף.

תוך כדי נסיעה למלון הבוטיק נחשולים, התלבטתי איפה כדאי לעצור. בדקתי עם מכרה מעמותת כרמלים, שמכירה כל פינה באזור - והומלצה לי מסעדת הלנה בנמל, מסעדה בנמל קיסריה. גילוי נאות: הייתי אורחת המסעדה. רגע של קיטור (בחולם ובשורוק): כשאני באה לאכול במסעדה, מן הראוי שלא אשלם דמי כניסה בסך 28 ש"ח (14 ש"ח לאדם). בכלל, כל הקטע של להיכנס לאכול במסעדה לא זולה בכלל, ולשלם על זה דמי כניסה נשמע לי הזוי. אם אני הייתי בעלת מסעדה בנמל קיסריה, הייתי הופכת שולחנות כדי שהלקוחות שלי לא יוציאו שקל מכיסם בשביל לשבת אצלי. אני מודה - היו רגעים שרציתי לעשות "יו טרן", ולהגיד "תודה, אני אלך לאכול במקום אחר", אבל הזכרונות הטובים שהיו לי מהלנה שאכלתי בה לפני הרבה שנים מנעו ממני להסתובב. אבל, אני זו אני. חרקתי שיניים, ונכנסנו.

השף חיים כהן משיק: kitchen story. כי כל מטבח הוא סיפור :)

הותר לפרסום: מהיום חיים כהן הוא לא רק שף, הוא גם שותף באתר סחר חדש, או בשם אחר ואהוב במיוחד על כולנו: חנות און ליין :) שף חיים כהן חבר לקבוצת המסחר המקוון BUY2, וביחד הם הקימו אתר קניות למוצרי מטבח מכל הסוגים והמינים. ברור שאתם שואלים עכשיו: "מה מיוחד באתר? הרי יש המון אתרים לרכוש בהם סירים/קולפנים/סכינים!" פה נכנס החלק המקצועי-קולינארי של השף כהן, שישלב באתר תוכן ויעוץ מעולם המטבח הפרטי שלו. תוכלו למצוא שם טיפים לבישול, מתכונים, עצות ועוד.  קבלו את הלהיט החדש על מסך המחשב שלי: KITCHENSTORY.COM 

מסעדת אוברג'ין. שף מקסים, אוכל מעולה. וגם: מתכון שף ללביבת ירק מופלאה!

שוב זה קורה לי.  מגיעה עם ספקות, יוצאת מאושרת. הוזמנתי לארוחה במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בת"א. כן, כן, זה שנמצא בגבול של ת"א בואך יפו, וצופה על הים התיכון. החלטתי לנצל את הארוחה הזו ליום כיף עם החברה שלי, שרון, ולהזמין גם טיפול בספא. זה לא סתם ספא. זה THE SPA. כן, ככה קוראים לו :)

תמיד כיף לחזור לאיטליה. טריולה, איטלקיה הורסת.

אחרי הטיול שלי באיטליה, כל מה שרציתי זה אוכל איטלקי. ועוד אוכל איטלקי. ועוד, ועוד, ועוד. גם לפני הביקור בחבלים הנפלאים של איטליה, אמיליה רומנה וטוסקנה, ידעתי שאוכל איטלקי הוא הפייבוריט שלי. תנו לי מנת פסטה טובה, ואני מאושרת. טירמיסו משובח, ואני על גג העולם. אני מכינה הרבה פסטות בבית, ואם הייתי מחליטה לפתוח מסעדה, הייתי הולכת על איטלקית. בטוח. כבר המפות האלו, המשובצות, מזכירות לי את המסעדה הטוסקנית הנהדרת שישבתי בה ואכלתי ריבוליטה. וכן, הלוואי שהייתי מוצאת בארץ ריבוליטה טובה כזו, כמו שאכלתי שם, בטוסקנה. *ריבוליטה- מרק איכרים טוסקני (התמונה ממסעדה מקסימה שאכלתי בה בטוסקנה. מי שישחזר לי את המנה הזו- אני מזמינה אותו לארוחה איטלקית!)

היפנית הכי לוהטת בעיר. ט(וק)יו בתל אביב!

עד לפני כשלוש שנים לא ממש אהבתי סושי. אורז קר? אני? לא. לא התחברתי לדבר העגול, האצתי, עם האורז הדביק, משהו. יום אחד, כשחגגנו יומולדת לחברה באיזו מסעדת סושי, לא היו לי הרבה ברירות, והחלטתי ללכת על סושי בטמפורה כאופציה הטובה ביותר. לפחות יהיה לי חם, חשבתי. היה חם, היה טעים. זו הייתה תחילתה של ידידות מופלאה. אני וסושי, סושי ואני. זוגיות לתפארת מדינת תל אביב :) מפעם לפעם העזתי יותר. טעמתי סושי כזה, סושי אחר, אינסייד אאוט, מאקי-טמאקי-ניגירי וכל אופציה שיש לסושי העגול החמוד והטעים הזה להציע. התאהבתי. הפכתי מכורה. פעם, כשהחבר'ה היו יצאים לסושי, הייתי מוצאת תירוצים ל"למה לא". היום, אני אומרת "ברור שכן!" ולמה אני מספרת לכם את כל הסיפור הארוך הזה? כי הוזמנתי לטעום סושי של שף יפני אמיתי, עם שם יפני אמיתי, ועם רזומה יפני אמיתי. יאמה-סאן. ואיך הגבתי? כצפוי: "ברור שכן!" :) יאמה-סאן(או בשמו המקורי יאמה אוימאודה) הוא סושי מאסטר ממסעדת Morimoto בניו יורק שנחשבת ל מקדש של הסושי מחוץ לגבולות יפן. יאמה נחשב לאחד הסושי מאסטרים החשובים בעו