תמונות מהחיים הטובים

החורף התחיל רשמית היום. לפחות זה מה שאמרו החזאים.  אני אוהבת חורף.  גם תבשילי חורף הם הפייבוריטים שלי.  הם תמיד מענגים, מנחמים, נעימים ומשביעים.  בישול ביין תמיד עושה לי שמח, אז החלטתי לא לחכות לשיא החורף, כי תבשילים כאלו טובים כל השנה, בטח ובטח בסתיו. הכנתי לי אחד כזה, שתמיד הולך אצלי נפלא - קדרת בשר ביין אדום, בבישול ארוך, והבטחתי לכם מתכון, אז הנה, אני מקיימת הבטחות. קדרת בשר ביין אדום

קטניות זה כיף. קטניות זה חמין, זה מרק אפונה, זה מג'דרה, וזה חומוס. ועוד, כמובן. קטניות זה אושר, זה מטבח ביתי, וזה גם מטבח שף - כפי שהוכיח לנו השף יוסי שיטרית. בסדנה עם השף למדנו על הקטניות, אכלנו מנות שף מעולות, וגם שמענו הרצאה מעניינת על קטניות וחשיבותן בתפריט שלנו.

אתמול החלטתי שבא לי מרק ארטישוק ירושלמי סמיך כזה, כמו שאכלתי לא מזמן באחת המסעדות שאכלתי בה. תוך רבע שעה עמד מרק משגע על הכיריים, עם כל מיני מרכיבים שמצאתי במקרר, ושזו הייתה הזדמנות נהדרת להשתמש בהם, גם אם התכנון המקורי שלהם היה אחר :) אחרי שהוא סיים להתבשל, ריסקתי אותו בבלנדר היד שלי, וגמעתי בהנאה שתי צלחות, תוך כדי שאני צופה בחדשות הפחות נחמדות שהיו בשישי הראשון של 2016, עם הפיגוע ברחוב דיזינגוף. אכלתי את המרק הזה, תוך כדי שהגשם יורד בחוץ, והוא הדבר היחיד שהצליח לחמם לי את הלב, שברגעים כאלו, מקפיא את עצמו לדעת. אז ביקשו ממני מתכון, ומי אני שאסרב למתכון למרק ירקות טעים ומחמם? אז נכון, צילומי השלבים נעשו בסמארטפון, והם פחות אלגנטיים, אבל שטויות, אני בטוחה שתתמודדו :)

קניון איילון הוא מהמקומות האלו ששנים הייתי מבקרת בהם, תוך כדי שאני שואלת את עצמי: "אז מה אוכלים פה?" האמת? אף פעם לא הייתה לי תשובה הגיונית. קומת הפאסט פוד עוררה בי חשק לברוח, ועדיף רחוק ככל האפשר. במקרה הטוב הייתי נוסעת לפרדס כץ, למסעדת הפועלים המופלאה "בכור את שושי", ומחממת את ליבי במנת קוסקוס מהאגדות, עם חצי לחם לבן שמוגש כמו שצריך במסעדת פועלים אמיתית. במקרה הגרוע, אם זה היה בשעות אחה"צ, או במקרים של קוצר זמן וחוסר חשק להניע שוב את האוטו, זה היה נגמר בסלט בארומה או בכריך חביב, אבל משעמם. כן, כן, קניון איילון היה מבחינתי מקום קולינארי מזוויע. אחלה לשופינג, לא משהו לאוכל.