תמונות מהחיים הטובים

אין כיף יותר מסטריט פוד איכותי. יש באוכל הזה המון קסם, והמון פאן. דניאל בת 22. בהחלט סיבה למסיבה. חשבנו מה לעשות ביום ההולדת שלה, והיו המון התלבטויות. החלטנו לעשות יום כיף בעיר הכי כיפית שיש, תל אביב. יום כיף של בנות, או יותר נכון, יום כיף של אמא ובת. יום כיף שרק אנחנו יכולות לחלוק. כי אין מה לעשות, נשים שנתקעות בחנויות לשופינג יכולות להוציא גברים מדעתם.

אני אתחיל עם הצהרה: אני מטורפת על פיצה! למרות שאני ממעטת בגלוטן, ומרגישה עם זה נפלא, רק דבר אחד מוציא אותי מיכולת האיפוק: פיצה שיוצאת מטאבון, חמה וטעימה. כשיש עליה תוספות מעניינות - בכלל.  החדשות של אסף גרניט נחתו אצלי בבית, לבדיקה, וכמובן שלא יכולתי להישאר אדישה אליהן. אחרי יריית הפתיחה של "פיצת השף" של דומינו'ס , שכללה חמש פיצות מעניינות (ארבע מחבתות, בקרנה, בצלאל, פולנטה ושקשוקית), יצא הליין החדש בסדרת Assaf Granit by Domino's Pizza  שלוש פיצות חדשות בקולקציית החורף: מלכת השוק, פלנצ'ה עגבניות ו-102.

זה היה אחד מהאירועים המרשימים. הכל התמקד בשני דברים: פיצה, ושף. או שני מותגים: פיצה דומינו'ס, ושף אסף גרניט.

"אני רוצה להזמין אותך למסעדה בחולון", היא אמרה לי. "חולון?" שאלתי בפליאה. "מה כבר יש לקולינריה בחולון להציע?" חפרתי. "אהה!" היא ענתה. "על השף רובי פורטנוי שמעת?" שאלה, תוך כדי שהיא מוסיפה בלי לקחת אוויר "הוא בישל לנשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי, והיה שף במסעדות תל-אביביות מובילות. "מנטה ריי" את מכירה? רגע, וההוא גם היה השף והבעלים של קייטרינג "פרי הארץ". "אז תגידי רובי פורטנוי", אמרתי לה. "ברור שאני מכירה". "אהה, וברור שאני באה" :) כך הסתיימה השיחה על "הסצינה הקולינרית בחולון", שמסתבר שהיא חיה, נושמת, קיימת ובועטת. לא בהיסטריה, בינתיים, אבל ניצוצות כבר יש, והם טובים.

אחרי הטיול שלי באיטליה, כל מה שרציתי זה אוכל איטלקי. ועוד אוכל איטלקי. ועוד, ועוד, ועוד. גם לפני הביקור בחבלים הנפלאים של איטליה, אמיליה רומנה וטוסקנה, ידעתי שאוכל איטלקי הוא הפייבוריט שלי. תנו לי מנת פסטה טובה, ואני מאושרת. טירמיסו משובח, ואני על גג העולם. אני מכינה הרבה פסטות בבית, ואם הייתי מחליטה לפתוח מסעדה, הייתי הולכת על איטלקית. בטוח. כבר המפות האלו, המשובצות, מזכירות לי את המסעדה הטוסקנית הנהדרת שישבתי בה ואכלתי ריבוליטה. וכן, הלוואי שהייתי מוצאת בארץ ריבוליטה טובה כזו, כמו שאכלתי שם, בטוסקנה. *ריבוליטה- מרק איכרים טוסקני (התמונה ממסעדה מקסימה שאכלתי בה בטוסקנה. מי שישחזר לי את המנה הזו- אני מזמינה אותו לארוחה איטלקית!)

והפעם: פוסט מלא סידן :) שני מוצרים חדשים הגיעו אלי לטעימות. הראשון, שייך לאחד הדברים הכי טעימים שיש בעולם: פיצה.

למי מאיתנו לא מתחשק להכין ארוחות ערב שוות בבית? לפעמים בא לנו פיצה ביתית, טעימה, עם כל התוספות שאנחנו אוהבים ושברשתות דומינו'ס/האט/אחרים אין. למשל, פיצה עם תרד וביצים :)

ערב. בעצם, כבר לילה. הבת שלי, בת 15, בררנית אוכל לא קטנה, אומרת בקול מיואש: "אמא, אני רעבה ואין לי מה לאכול!" ואני, חסרת אונים. לא באמת שאין מה לאכול בבית, היא פשוט לא אוכלת יותר מדי דברים, והפרודקטים שאיתם אני יכולה להכין לה משהו לא רבים. "להכין לך לחמניה עם חביתה?", אני שואלת. לא, אכלתי בבוקר", היא עונה. "להכין מלאווח? טוסט? פירה? לחם מטוגן?" (אין מה לשאול אותה לגבי סלט/גבינות/חומוס) והיא עונה, "לא, בא לי משהו אחר!" "טורטייה!" אמרתי בהתלהבות, אבל היא עיקמה את הפרצוף היפה שלה. פתאום היא זרקה לחלל האוויר: "תכיני לי פיצה על טורטייה". לידיעתכם: פיצה על טורטייה היא אחד הדברים הקלים להכנה, השווים, והטעימים במיוחד לארוחות ערב של ילדים שנמאס להם מכל השאר :) יצאה פיצה מעולה, בדקה וחצי הכנה. הערה:  שלא כהרגלי, התמונה צולמה באייפד, כי לא התחשק לי להוציא את "מצלמת התותח" מהתיק באמצע הלילה, אז זו לא איכות הצילום שאתם רגילים אליה, מקווה שתסלחו לי, הפעם :) רוצים מתכון קליל לארוחת ערב לילדים(

מסעדות איטלקיות הן האהבה הקטנה שלי. גם גברים איטלקים(-: כשאני חושבת על החיים המושלמים, אני רואה את עצמי באיזה פיאצה(ככר), יושבת ואוכלת ג'לטו(גלידה), ומחכה לפאביו(החתיך האיטלקי), שיבוא ויקח אותי לאכול פיצה. פיצה בפיאצה. פנטזיות זה נחמד, אבל לא בדיוק מציאותי. הפיאצה באיטליה, עם פאביו, תחכה לי. בינתיים, לקחתי את עצמי לפיאצה, ממש פה, בתל אביב. גם לנו, בישראל, מגיעה פיאצה(-:

מה הדבר הראשון שעולה לנו בראש כשאומרים "פיצה"? ברור, איטליה. הזמינו אותי לפיצריה חדשה. "כדאי לך". אמרו לי. האמת, התלבטתי. פיצה? מה כבר אפשר לחדש לי בפיצה? "פיצה אחרת". הבהירו. "מנאפולי. מכין אותה פיצה-מאסטר איטלקי אמיתי". השתכנעתי. המילים "איטלקי", "נאפולי", ו"פיצה", התחילו לגרום למוח שלי להזיל פנטזיות על בצק ומוצרלה. לקחתי חברה, ונסענו לאבן גבירול בת"א, שם נפתחה הפיצריה החדשה "דה פפה". והפיצה? כן, זאת היתה "פיצה אחרת":   ג'וזפה ג'ורדנו נולד וגדל בעיירה הררית קטנה (איירולה), קרוב לנפולי. להוריו היתה שם מאפיה משפחתית. כולם עבדו ליד התנור: הוריו, סבתו, סבו ואחיותיו.   נעוריו של ג'וזפה היו עטופים בהרבה חום, של משפחה ותנורים, ובריח של בצק, לחם ופיצות טריות. גוזפה ג'ורדנו, עבד, בישל וניהל מסעדות בניו-יורק. בשנים האחרונות ניהל את רשת המסעדות האיטלקית הנודעת סרפינה ( Serafina ), שם הוא פגש את הכנרת שירה נטיף, התאהב, ביקר בתל-אביב והתאהב גם בעיר. פתיחתה של פיצריה איטלקית-נפוליטנ