תמונות מהחיים הטובים

לזניה.

ברילה , שבאמת אין צורך להציג, משיקים סדרת מוצרים חדשה ומעניינת: "אקדמיה ברילה". ולא, זו לא מכללה ללימודי פסטה, אלא פסטה ביתית, איכותית, במרקם אל דנטה מושלם ואחיזת רוטב נהדרת.

אחרי הטיול שלי באיטליה, כל מה שרציתי זה אוכל איטלקי. ועוד אוכל איטלקי. ועוד, ועוד, ועוד. גם לפני הביקור בחבלים הנפלאים של איטליה, אמיליה רומנה וטוסקנה, ידעתי שאוכל איטלקי הוא הפייבוריט שלי. תנו לי מנת פסטה טובה, ואני מאושרת. טירמיסו משובח, ואני על גג העולם. אני מכינה הרבה פסטות בבית, ואם הייתי מחליטה לפתוח מסעדה, הייתי הולכת על איטלקית. בטוח. כבר המפות האלו, המשובצות, מזכירות לי את המסעדה הטוסקנית הנהדרת שישבתי בה ואכלתי ריבוליטה. וכן, הלוואי שהייתי מוצאת בארץ ריבוליטה טובה כזו, כמו שאכלתי שם, בטוסקנה. *ריבוליטה- מרק איכרים טוסקני (התמונה ממסעדה מקסימה שאכלתי בה בטוסקנה. מי שישחזר לי את המנה הזו- אני מזמינה אותו לארוחה איטלקית!)

אני מאד אוהבת מסעדות איטלקיות, ואוכל איטלקי בכלל. אין מה להגיד, הצליח להם, לאיטלקים. הם חולשים על המנות הכי כיפיות ומהירות להכנה, הכי משביעות, הכי ממלאות באנרגיה. מנת פסטה טובה יכולה לעשות לי את היום. לא משנה אם זה רביולי, ניוקי, ספגטי או לזניה, פסטה זו החולשה שלי. כשהזמינו אותי להשתתף בסדנה של פסטה ברילה עם השף עומר מילר, לא חשבתי פעמיים. 

אני נמנית על חובבי האוכל האיטלקי. מבחינתי, לחיות על מטבח איטלקי זה אידיאלי, ואפילו משובב נפש. במטבח האיטלקי יש כמעט את כל מה שאני אוהבת: פסטות, שמנת, שמן זית, הרבה שום, ירקות, וגם בשר. יינות טובים, קינוחים מרגשים, והרבה גבינות שוות. ופיצות, איך שכחתי את הפיצות :) תנו לי פרמג'ן מהבוקר עד הלילה, ואני מסודרת. ומוצרלה. ומסקרפונה. כן, כן, אני ואוכל איטלקי זה סיפור אהבה.

אתם מכירים אותי. חולת קיצורי דרך, אני. כל מה שיכול לחסוך לי זמן במטבח בלי להתפשר על איכות, אני זורמת איתו בכיף. מעולם לא קניתי מכונת פסטה. גם לא אקנה.  אין סיכוי שאני אבזבז זמן על הכנת בצק, הכנסה למכונת פסטה, ושוב, ושוב, ושוב. לא בשבילי. אם אני רוצה רביולי, אני קונה פסטה טריה/מצוננת או הולכת למסעדה איטלקית :) אבל!!!! השבוע הכנתי רביולי. כן, כן, הכנתי לבד. לא, אין לי מכונת פסטה, ובכל זאת, הכנתי לבד :) לרביולי שהכנתי קראתי "רביולי בזוקה", בגלל הצבע הורוד המהמם.

היום היה לי קצת זמן, וכשיש לי קצת זמן, אני אוהבת להיכנס למטבח, ולהפתיע את עצמי במנה מיוחדת לארוחת הצהריים. אם היה לי סו שף שיקלף, יחתוך, יקנה וישטוף, הייתי מבלה יותר במטבח, זה בטוח(-: לאחרונה גיליתי את הסלק, והתאהבתי.

לפעמים, כשבא לי לגוון  לי   ו לילדים(כי כמה אפשר לאכול שניצל-פירה-קציצות עוף-צ'יפס-פסטה בולונז-עוף בתנור?), אני לוקחת מה שיש במקרר/פריזר, ומכינה להם משהו מרענן. פסטה היא אחד מהמאכלים שאני אוהבת לשחק איתם. גם תרד. היום החלטתי ללכת על טוויסט לפסטה פסטו הרגילה שאני מכינה, ולהכניס גם ירוק אחר,  תרד. הוא ירוק, הוא בריא, הוא טעים, ואפשר לשלב אותו בהמון מאכלים. פשטידת התרד שלי היא אחת ממאכלי התרד שאני מכינה הרבה, אם בא לכם פשטידה טעימה, הנה המתכון (-: המתכון היום: פסטה פסטו תרד

מסעדות איטלקיות הן האהבה הקטנה שלי. גם גברים איטלקים(-: כשאני חושבת על החיים המושלמים, אני רואה את עצמי באיזה פיאצה(ככר), יושבת ואוכלת ג'לטו(גלידה), ומחכה לפאביו(החתיך האיטלקי), שיבוא ויקח אותי לאכול פיצה. פיצה בפיאצה. פנטזיות זה נחמד, אבל לא בדיוק מציאותי. הפיאצה באיטליה, עם פאביו, תחכה לי. בינתיים, לקחתי את עצמי לפיאצה, ממש פה, בתל אביב. גם לנו, בישראל, מגיעה פיאצה(-:

היה לי העונג להיות חלק מפורום מכובד שהוזמן לארוחה של שני שפים נפלאים: רוברטו באסי, השף הראשי של "פסטה ברילה" באיטליה, ושאול בן אדרת, מ"התרנגול הכחול" ו"קימל". הארוחה התקיימה בתרנגול הכחול, במרפסת היפיפיה, בשעות שבה השמש שוקעת, ומתעורר הרעב (-: כמובן שלא פספסתי תמונה עם רוברטו באסי. בכל זאת, לא כל יום יוצא לי להצטלם עם שף איטלקי אמיתי (-: ואחת גם עם שאול בן אדרת, שף ישראלי נפלא. איתו דווקא יוצא לי להצטלם הרבה (-:    השף הראשי של ברילה, Roberto Bassi, מכיר היטב את אמיליה רומניה, האזור בו ברילה החלה דרכה לפני 134 שנים. בסי נולד באזור וגדל עם תשוקה קולינארית גדולה, בזכות סבתו שהייתה שפית מקומית מפורסמת. 
את כישורי השף שלו ותעודת ניהול קולינארי רכש באיטליה, לאחר ניסיון תעסוקתי במסעדות רבות באיטליה, צרפת, בריטניה וארה"ב, 
ביניהן, מסעדת "סן דומניקו האגדי" (באימולה שבמרכז איטליה ובניו יורק) בה עבד 5 שנים, כאשר הייתה אחת ממסעדות כוכב מישלן הטובות באיטליה. 

מאז 1988, משתף פעולה Bassi עם משפחת ברילה במחלקת מחקר ופיתוח ובניהול "האקד