דילוג לתוכן הראשי

רשומות

כשעראק פגש את כוסברה. עוד סיפור אחד של אהבה.

כוסברה, בדיוק כמו חציל. או שאוהבים, או שלא. אף פעם לא אהבתי חציל, אך בניגוד לחציל, שאותו אני אפילו לא טועמת, כוסברה דווקא יצא לי לאכול באירועים כאלו ואחרים. כוסברה. מעולם לא הביאה אותי להתרגשות בלשון ולפרפרים בבטן. יום שישי אחד גרם לי להתאהב בה. הגלידה הכי מוזרה שיצא לי לטעום היתה אצל מאיר אדוני המוכשר ב"כתית". ארוחה מופלאה וטעימה להפליא, ורק גלידת הבייקון הצליחה לגרום לי לחשוב על גבולות היצירתיות. איך שאמרו לי "גלידת כוסברה ועראק". עשיתי פרצוף חצי מבועת, תוך שענני הזיכרון של גלידת הבייקון המוזרה מרחפים בראשי. טעמתי. שרבט עראק וכוסברה. התאהבתי. דירגתי לעצמי את כל הטעמים, כשגלידת העראק-כוסברה קיבלה את הציון המלכותי 10. מלכה, הכוסברה הזו. העראק, בן זוגה הצמוד, משתלב איתה בהרמוניה מופלאה. חלום ליל קיץ: הוזמנתי לטעום ולהביע דעה על טעמי הקיץ החדשים של גלידות "אייסברג". תוך כדי שאנחנו זוללים גלידה בשולחנות שהוצבו באמצע שדרות רוטשילד, השף של אייסברג הסביר לנו ממה מורכב כל טעם. בגלידות של אייסברג המרכיבים הם טבעיים בלבד. הפירות, השוקולדים, האלכוהול, הכל איכות

פוסט לקרניבורים (-:

אני מודה, אני לא אוהבת את "טקס המנגל". כן, המנהג הכ"כ ישראלי הזה לא הצליח להתחבב עלי. אולי זה בגלל שאני לא אוהבת "בערך". בכל דבר אני שואפת ל"מושלם", על אחת כמה וכמה כשזה נוגע למזון שנכנס לי לפה. כשאני אוכלת בשר, הוא צריך להיות מדוייק, ורק אז אני באמת יכולה להנות ממנו. כשהוזמנתי לערב שכולו בשר, לא היתה מאושרת ממני. ידעתי שהולך להיות ערב נא(ה) ועסיסי במיוחד: סדנת הבשר נערכה במסעדת ה"פורטרהאוס" בתל מונד: המסעדה בבעלותו של השף יוסי אסרף, בוגר הקורדון בלו בפאריס, והוא גם העביר לנו את הסדנה הטעימה והמעניינת הזו:     פתחנו את הערב עם מנות ראשונות מצויינות. לחם הבית הגיע עם כדור של פטה כבד מעולה עם פיסטוקים, איולי פלפלים, וקונפי שום עם זיתים(אני לא אוכלת שום טרי, אני יכולה רק להניח לפי כל הערב שגם הוא היה טעים):   קרפצ'יו הבקר הגיע עם עלי ארוגולה טריים, פרמז'אנו, חומץ בלסמי ושמן זית, ואני, חובבת קרפצ'יו שכמותי, התענגתי עליו:     הנקניקיה האיטלקית הגיעה עם זרעי שומר ויין אדום עם פלפל חריף, והיתה מצויינת. ההגשה של