דילוג לתוכן הראשי

רשומות

ח-מסה על הארוחה המושלמת הזו (-:

יש ארוחות שיוצאים מהן עם טעם של עוד. היום אני לא רוצה לספר לכם כלום. לא מה היה בכל מנה, לא איזה דג, איזה סלט, או מה היה הקינוח. אני רק רוצה לספר לכם שזו היתה ארוחה מושלמת. אחת מהטובות. כל ביס היה חוויה. כל מנה היתה מדוייקת. כל טעימה גרמה לי אושר, וכל הארוחה במקום הנפלא הזה, מסה, ראויה לפרגון, כי יצאתי ממנה עם הרגשה שאני רוצה להישאר שם. להישאר, ולטעום עוד, ועוד, ועוד. ככה בדיוק היה לי טעים, במסה. רגע של פרגון לשף משה אביב , ולמסעדה הנפלאה שלו, מסה ,  על ארוחה מושלמת, שאני לא הולכת לכתוב עליה כלום. התמונות אומרות הכל, וזה שאני יושבת ומפנטזת עליה יותר מחודש  אחרי שאכלתי אותה, ומרגישה שממש בא לי עוד פעם, זו סיבה מספיק טובה לספר לכם שמסה היא עילוי, בעיניי (-: סתם, כי בא לי לפרגן (((-:

ג'וזפה, תעשה לי פיצה!

מה הדבר הראשון שעולה לנו בראש כשאומרים "פיצה"? ברור, איטליה. הזמינו אותי לפיצריה חדשה. "כדאי לך". אמרו לי. האמת, התלבטתי. פיצה? מה כבר אפשר לחדש לי בפיצה? "פיצה אחרת". הבהירו. "מנאפולי. מכין אותה פיצה-מאסטר איטלקי אמיתי". השתכנעתי. המילים "איטלקי", "נאפולי", ו"פיצה", התחילו לגרום למוח שלי להזיל פנטזיות על בצק ומוצרלה. לקחתי חברה, ונסענו לאבן גבירול בת"א, שם נפתחה הפיצריה החדשה "דה פפה". והפיצה? כן, זאת היתה "פיצה אחרת":   ג'וזפה ג'ורדנו נולד וגדל בעיירה הררית קטנה (איירולה), קרוב לנפולי. להוריו היתה שם מאפיה משפחתית. כולם עבדו ליד התנור: הוריו, סבתו, סבו ואחיותיו.   נעוריו של ג'וזפה היו עטופים בהרבה חום, של משפחה ותנורים, ובריח של בצק, לחם ופיצות טריות. גוזפה ג'ורדנו, עבד, בישל וניהל מסעדות בניו-יורק. בשנים האחרונות ניהל את רשת המסעדות האיטלקית הנודעת סרפינה ( Serafina ), שם הוא פגש את הכנרת שירה נטיף, התאהב, ביקר בתל-אביב והתאהב גם בעיר. פתיחתה של פיצריה איטלקית-נפוליטנ

סינגולדה וחברים, אני וגיטרה (-:

ב-1.11.11, תאריך מקסים במיוחד, חגגתי את יום הולדתי. ביום הזה קיבלתי מחברה מתנה "שווה" במיוחד, זוג כרטיסים להופעה של אבי סינגולדה, גיטריסט מופלא: מאז שאני זוכרת את עצמי, ועוד מימי תיסלם, הופעות מוזיקה תמיד עשו לי שמח. בתקופה ההיא, הייתי נודדת עם תיסלם להופעות בכל הארץ. בנזין, שהגיעו מעט אחריהם, כבשו את ליבי. גם אחריהם נסעתי, כמעט לכל מקום. אחרי זה התחילו לצוץ פאבים עם הופעות. פאב הבית שלי בגיל 18 היה "המושניק", בז'בוטינסקי פינת ביאליק בר"ג. כל ערב היינו יושבים במושניק, אני והחבר'ה, על השולחנות, עם בקבוק גולדסטאר ביד. שרנו אהוד בנאי, דני ליטני, ואחרים. רונית שחר, שהיתה אז בתחילת דרכה המוזיקלית, הופיעה במושניק, כמו גם ערן בורוכוב וטל ניניו, שני גיטריסטים כיפיים במיוחד. אני הייתי יושבת, קרוב, מסתכלת על הגיטרות, ונמסה. בגיל 20 קניתי את הגיטרה הראשונה שלי. העיניים שלי נצצו. זאת הגיטרה הראשונה שלי, אקוסטית, אהובתי: היתה לי אהבה מיוחדת למפרטים. בכל חנות מוזיקה עצרתי, וק