בשר. נו, אתם יודעים. אני אוהבת בשר. מאד. סוג של קרניבורית, שיכולה לחסל סטייקים מעולים, אחד אחרי השני, כאילו אין מחר. יש בשר "רגיל", יש בשר "טוב", ויש בשר "מעולה". כשהוא מעולה, הוא גם שווה, משובח, מענג וטעים בטירוף. כשהוא כזה, כל ביס ממנו יכול להשאיר אותי עם עונג מושלם לשבוע לפחות. עד העונג הבא. כשהקצב שלך הוא גם שף, והבשר מיושן ועשוי הכי טוב, זה אפילו נפלא יותר. כשהוזמנתי למעדנייה של פיטר הומל, לא תיארתי לעצמי שזו תהיה מעדנייה שמהרגע שאצא ממנה, ארצה לחזור אליה שוב. ושוב. אין יום מאז שהייתי שם, שאני לא חושבת על אותם נתחים שהקצב-השף-האוסטרי הכין לנו, ובפי לא עולה געגוע:
מגזין קולינריה, תיירות, ולייף סטייל